השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק עשרים ותשע-~-

הוא ניסה ללכת לידה ולתמוך בה אבל עד מהרה היא הבינה שהרגליים שלה מסרבות לעבור מסע כזה החוצה.
אז הוא הרים אותה בידיו..
היא הסמיקה.
מה קורה לה?!
היא סגנית הנשיא, היא אישה חזקה שמסוגלת לדאוג לעצמה.
אבל עכשיו היא במצב אחר. ככה היא אמרה לעצמה כשאישרה לו לנשוא אותה.
מתרכזת בזינוק בידיו החמות.

אטלנטיס מעולם לא נראתה זוהרת יותר.
האורות הצבעוניים האירו את הדרך.
שערו החום של ריאן נפל על עיניו והוא צחק למראה ההבעה שלה.
הוא הוביל אותה עד שביקשה לרדת, הפעם היא הייתה יציבה למחצה.
הם הלכו קצת ברחוב, ריאן אמר שהוא לא הביא מרכבה כי זה קרוב אבל ג'ני הודתה לו מאוד..
העקרבים האלה לא הותירו רושם של נעימי הליכות.
הם הגיעו לאיזור החנויות, חנות הבגדים של אימו איפה שנפגשו פעם ראשונה.

האישה הנחמדה שעמדה בכניסה התקרבה אליהם בחיוך.
"ריאו" היא אמרה לו "או ג'ני, שמעתי שעברת חוויה.." וחיוכה התערער "טוב לא משנה העיקר שאת בסדר בואו כנסו"
החנות הייתה מרהיבה, כמה אלפים הסתובבו שם ומדדו בגדים.
הבגדים היו מסודרים בצבעי הקשת, אבל זה לא נראה ילדותי אלא מרשים ואלגנטי.
מפגן של היופי של האלפים בצורתו הטהורה ביותר.
"היא צריכה להתארגן.. תוכלי לעזור לה? להביא לה בגדים?"
אימו הנהנה ואחזה בידה הרועדת. מובילה אותה לאגף אחד של בגדים.
ריאן חייך אליה חיוך קטן ופנה למקום אחר.

"חכי כאן" מיס דנוור החוותה אל עבר כורסת קטיפה בהירה, כמו שעשתה לפני זמן שנראה כמו נצח.
אחרי דקות אחדות היא יצאה משם עם כמה בגדים.
"אני אראה לך את המקלחת, תקראי לי אם תצטרכי עזרה"
הם עלו קומה במדרגות קצרות.
אם החנות הייתה מרשימה, הבית היה פי אלף יותר.
הקומה נראתה כמו אולם נשפים.
קריסטלים צבעוניים וזכוכיות ריקדו מהתקרה ומהחלונות.
תריסר גרמי מדרגות יצאו מכל פינות החדר אל עבר דלתות עץ בהיר כלשהו.
דלת אמצעית בדיוק מולם הייתה פתוחה למחצה ואורות רכים השתברו על הרצפה דרך החרך.

היא הובילה אותה לחדר השלישי מצד ימין, עולות במדרגות עם הבגדים ונכנסות לחדר הגדול.
החדר היה גרסה ענקית של חדר מלוכה שראתה באחד הטיולים שלה באירופה.
מיטת אפיריון לבנה עם פיתולי זהב ואבני חן על כל הקירות.
שידת איפור, שטיח, מראות, הכל היה שם.
דלת בצד ימין הובילה לאמבטיה ענקית עם מאה כפתורים שונים.
ליידי דנוור הדריכה אותה ושמה את הבגדים שלה על שידת עץ רחבה עם מראה במסגרת לבנה משובצת באבני אחלמה ואבנים שלא זיהתה.

המקלחת לקחה לה חצי שעה, לשפשף את ריחות השינה מעורה ואת שערה הקשה.
הוא הביטה בבגדים שעל השידה.
שמלה עד אמצע הירכיים בצבע שמנת כחלכל.
שרוולים נוצצים שמתחברים לצארוון V.
בדוגמאות כוכבים מסתחררות השמלה נראתה קורנת.
טייץ שחור ושכמייה חומה משופשפת.
היא הביטה במראה, שיערה הרטוב היה כהה והשתפל על צווארה.
היא יצאה מהחדר וליידי דנוור חיכתה לה שם.
"מהממת" היא חייכה באושר והושיטה לג'ני עגילי זהב מתנודדים.

אחרי כמה דקות שהיא קלעה את שערה לצמה ואיפרב אותה קלות, ג'ני יצאה החוצה.
"את בטח מתגעגעת למשפחה שלך"
ג'ני התווכצה "אין לי כזאת"
"אני מצטערת.."
"זה בסדר, הם מתו בשריפה כשהייתי בת שנתיים"
ליידי דנוור אחזה בידה בחיבה עם מבט אימהי.
נראה שהיא רצתה להגיד משהו אבל ויתרה על זה וחיבקה אותה.
הריח של הקינמון שנדף ממנה הרגיע אותה.
לשנייה היא שכחה את הנסיבות שהיא נמצאת כאן.

"ג'ני" הוא חייך "את נראית נפלא".
ריאן לא התלבש שונה, עדיין בבגדיו העכשוויים הוא הציע לה את ידו.
"רוצה שנצא לסיבוב? אני אראה לך את העיר שלא ראית עדיין"
"בטח" היא חייכה ונתנה לו להוביל אותה.
הפעם הם כן נסעו על מרכבה, אבל עם ריאן העקרב בכלל לא הטריד אותה.
רק תחושת החמימות שהותירה בה ידו.

                            -----------------------------  

נ"מ קיף

כולם התפזרו חוץ מהצוות ומר פורקל.
לין ווילי הסתכלו אחד על השנייה.
פיץ לא הפסיק ללכת בסיבובים בחדר.
סופי הביטה בסנדור שנראה שקוע במחשבות.
"יש לי חברים שיארחו אותנו.." מר פורקל פתח "רק צריך תוכנית פעולה"
"מה המטרה שלנו? להציל את השחקנים? הם לוקחים יכולות!" פיץ אמר וכולם הנהנו.
"יש דרך להעביר אותם ללא מגע פיזי?" דקס שאל וסופי הסתכלה עליו במבט מיואש.
"יש דרך"
"איזו?" פורקל פנה אל סנדור, שנראה כאילו הוא לא רוצה להגיד את זה בכלל.
"ספורידון"
"לסמם אותם כשאנחנו לא יודעים איך זה יגמר?"
"נשים מה קטנה, אצבע. ירדים אותם לשלושה ימים ואז נעשה את זה שוב" סנדור אמר "אם נצטרך"
"אבל איך ניקח אותם אחר שהם מסוממים?"
"בגדים מיוחדים וכפפות.. בכל פעם נזנק עם שניים שלושה"
"אבל יש בערך שלושים שחקנים, זה יקח זמן"
"אולי הגנומים יוכלו להוביל אלפים שיעזרו כשנצטרך?" סופי הצטרפה לדיון.
"זה יותר מדי סיבוך.. הרבה יכול להשתבש" קיף סתר את הצעתה.
"אבל אין ברירה אחרת"
"תמיד יש ברירה אחרת, פשוט-" ואז הוא נאנח "נעשה את זה"
ליבו פעם בחוזקה, הוא כעס.
על מה הוא כעס?
על סופי?
מה היא עשתה בכלל?
"אני אבקש מפלורי לארגן שיתפרו בגדים מיוחדים ולראות מי מהגנומים יכול להוביל דרך מנהרות"
כולם הנהנו.
"תצאו מחר, אני אשאיר לקיף את שאר החלקים למשימה"

                            -----------------------------  

פרק ארוך...
טוב אממ מה חשבתם?✨

מטרה: כרגע אנחנו על 235 כוכבים על כל הספר..
אז כשנגיע ל245..
אז זה אומר שאפשר להצביע גם לפרקים קודמים שאולי פיספסתם...❤️