השינוי 2: איחוד או הכחדה (שה"ה❤️)

-~-פרק עשרים ושתיים-~-

נ"מ אורהלי

"עבר הזמן"
"אנחנו יודעים"
הגובלין נראה מרוצה אבל עצבני.
המלכה הילדה, סנדור וגריזל עדיין היו שקועים בשינה שהספורידין השרה עליהם.
משאיר את הגובלינים חשופים.
עצבניים.
רעבים לנקמה.
"אנחנו נצא מחר"
"למסע קטל? מה רציתם לעשות?"
"אתם מציעים שנשב בשקט לאחר פגיעה כזאת?"
"לא נתיימר למנוע מכם בחירה שיש סיכוי שהיינו עושים. אני יודע שאם אחד מחברי המועצה היה נפגע הייתי עושה אותו דבר" אמארי אמר.
שאר חברי המועצה הנהנו.
"אז..?"
"תצאו מחר. אבל האלפים לא תומכים בפעולה הזאת"
"מה כן תתמכו?" הגובלין נראה עצבני עוד יותר.
אמארי עצר שנייה, השיחה הטלפתית החלה להתנהל.
"פעולת שלום, תשלום, כל פיתרון של שלום"
"מי יקשיב לנו? יש לי הרגשה שלא תתקיים עוד צעדה מרשימה כמו קודם"
"הברבור השחור וסגנית הנשיא לשעבר"
הגובלין שקע לשניה במחשבות.
השקט היה כבד.
"אנחנו נתייעץ ונודיע לכם"
העולם הזה..
מה קרה בזמן האחרון?
זה כל כך. כל כך מסובך.

         -----------------------------

נ"מ סופי

היא ישבה בחדר שלה.
ידיה על ראשה, עינה דומעות ללא הפסקה.
סנדור עדיין מורדם.
ביאנה ומארלה במצב מוזר.
הגובלינים על סף מלחמה.
וכל זה...
והיא מרגישה שהיא לא יכולה לעשות כלום.
היא הרימה את השמיכה עד לסנטרה, מתנחמת בחום המרגיע.
"פוסטר?"
היא עצרה את נשימתה.
קיף.
"את בסדר?"
היא לא ענתה.
עינה שורפות.
גרונה צרוד.
שפתיה יבשות.
הוא התקרב אליה, מתיישב על המיטה באנחה.
"פוסטר.. נתת לזה להשפיע עלייך"
היא עדיין לא ענתה.
הוא הרים את ידו, שעצרה שנייה לפני מצחה.
הוא חיכה שהיא תירתע.
משהו בה רצה להירתע, להראות לו שהיא לא צריכה אותו.
היא לא מסוגלת לשקר לו.
הוא קירב את היד, מלטף את מצחה ואפה.
"את לא חייבת לדבר"
בתנועות חוזרות, זרתו עברה מגשר האף שלה עד קצו, מרגיעה כל שריר תפוס וכואב בה.

היא אפילו לא שמה לב שנרדמה.
הוא כבר לא היה שם,
היה חושך בחוץ,
עינה שרפו.
אבל גופה הרגיש טוב שוב.
היא חייבת לעשות משהו.
בקפיצה ישנונית היא קמה, מסדרת את שערה לקוקו שנראה סביר.
לובשת שכמייה מעל הטוניקה האדומה והטייץ השחורים.
היא תעשה משהו היום.
משהו... שישנה את המצב.

            -----------------------------

נ"מ ריאן

"את צריכה להביא משהו לאדליין?"
אמא שלו הסתכלה עליו בהרמת גבה "מה?"
"סתם.."
"מה קורה? אתה מתנהג מוזר כבר כמה ימים ולא מספר לי כלום" היא נאנחה "אתה חולה?"
הוא צחק "לא אני לא חולה. סתם לחוץ כזה"
היא גלגלה עיניים "ילדים"
"אני לא ילד"
"ואני בת אנוש, קדימה תתארגן"

הוא עמד בחדר שלו.
החדר היה כסוף ולבן.
פתיתי שלג ירדו מכל הקירות אבל לא פגעו לעולם בשוכני החדר, רק משרים אווירה חורפית.
כל המשפחה שלהם מקפיאה.
הוא התיישב על המיטה הגדולה.
שלוש רשימות שידוכים על השולחן העמוס בניירות.
שלוש רשימות.
שלוש מאות שמות.
ושם אחד שלא מופיע שם.
ג'ני..
מה קורה לו?
תמיד חינכו אותו שבני אדם לא כאלה שונים.
אבל הוא לא מכבד אותה..
טוב כן אבל לא רק.
היא פשוט לא יוצאת לו מהראש.
העיניים הירוקות שלה.
היופי שלה.
זה לא יופי אלפי, לא טבעי או מהעולם הזה.
זה יופי שלה.. והמראה שלה עדיין בזיכרונו.

             ~~~~~~~~~~~~~~~

(תמונה שיצרתי בבינה מלאכותית.. נכון היא נראית יפה מדי אבל בואו נזכור שעם השמלות והתכשיטים האלפים, ביחד עם היופי הטבעי שלה אז הגיוני שהיא תצא יפה..)

                ~~~~~~~~~~~~~~~

הוא הושיט את ידו, פתיתי שלג הסתחררו ויצרו צורות מורכבות יפהפיות.
הוא הוציא מהארון שכמייה שחורה ווסט כחול עמוק מעוטר ברקמת כסף.
הוא סידר את שערו קצת, והסתכל במראה.
"אוקיי.. אני אלך" הוא נשם עמוק.
יוצא החוצה, אל המזניק 4000 וצועק "הייבנפילד"

הוא הגיע לשם בדיוק בשנייה הנכונה.
דמות שחורה צצה מאחורי אדליין, ג'ני וסופי.
הוא ניסה לצרוח, לצעוק או להזהיר.
אבל זה היה מאוחר מדי.
לפני שסופי הספיקה לשתק אותו.
לפני שאדליין הספיקה לממש נשק.
לפני שג'ני הצליחה להתחמק.
הוא שם עליה משהו.
ואז היא קרסה.
שמלתה האדומה מקיפה אותה.
הוא רץ אליהן, הדמות כבר נעלמה.
"ג'ני!"
מנענע אותה בעדינות הוא הביט לאדליין ולסופי שנראו מבועתות.
"מה קרה?? איך אפשר לבטל את זה??"
"זה.. סופרידין"
"אז אפשר לתקן את זה לא?"
"זה ספורידין ירוק"
"ו..?"
"החזק מכולם" סופי כמעט בכתה.
"אז למה אנחנו מחכים, שמישהו יקרא לאלווין!"
"כבר קראתי לו" סופי אמרה, מצביעה על כפתור בצמיד שלה "זה קורא לו ישירות אליי"
ריאן כמעט התעלף מהקלה, מתיישב לידה.
אדליין ישבה לידו, מניחה יד מנחמת על כתפו "היא בת אדם ריאן. היא חלשה לדבר הזה"
הוא לא ענה.
הכל יהיה בסדר.
"אנחנו לא יודעים אם היא תשרוד" אדליין כבר בכתה.
הוא שתק.
עיניו רושפות מזעם.
גופה של ג'ני חסר התזוזה.
פניה היפות משותקות בהבעת הלם.
הוא תחיה.
הוא יעשה הכל.
היא תחיה.
סופי ואדליין הלכו להביא את סופי.
"אני אפילו לא מכיר אותך.. אבל משהו בך קורא לי. בבקשה בבקשה.. אני כל כך רוצה שתהיי בסדר" הוא לחש לה.
מילותיו לא זוכות למענה.
אלווין לקח שליטה וביקש מריאן ללכת.
הוא צפה באלווין מרים את ג'ני ומזנק.
הוא קיווה..
כל כך קיווה.
שאיפשהו בתוכה היא שמעה את מה שאמר.

             -----------------------------

סליחה על העיכוב.......
מה אומרים?
כוכבים מישהו?
הערות?
אני ~אנסה~ לשלוח היום עוד פרק!
לא לתלות בזה תקוות❤️

וסוף סוף אני יכולה לעשות תיאור פרופיל בוואטפדדדדדדד
מוזמנים לבדוק!
SwiftieOmer13
תודה לך שעזרת לי!
ןאנשים תעקבו אחריהה יש לה 300!!!!