נקמה בשביל הקטן שלי

''כ-כן!''

*הפרק האהוב עליי בסיפור הזה🥹

נקודת מבט: ג'אנגקוק

''יוצאים לדייט, יוצאים לדייט'' זימזמתי עם מנגינה מוכרת מאיזה פירסומת שראיתי ''זה קודם מסיבת סיום ואז הדייט שלכם'' ג'ימין תיקן אותי וגיחחתי כשטאהיונג גילגל לו עיניים ''טאהיונג ממתי אתה ממלא את הכיסים שלך כשאנחנו יוצאים לאנשהו?" שאלתי אותו בסקרנות, מכנסיי הג'ינס הכהות שלו נראו צמודות ממש ''לא יודע, היום הייתי צריך לקחת כל מני דברים חשובים אז כן'' הוא אמר, מנסה להתחמק אז נתתי לו ''אז לאן הולכים?" שאלתי, בנתיים סתם התהלכנו באיזה שביל של גינה בדרך למקום שג'ימין בחר שניפגש, ג'י אן והוסוק מאחורינו וכל השאר נפגוש שם, זה הולך להיות מפגש של כולם, וזה יהיה כל כך כיף! ''זה המסעדה שהלכנו בדייט הראשון שלנו, אתה זוכר?'' שאל אותי טאהיונג בספקנות ''ברור שכן, זה המקום שבו נשמתי את הנשיקה שלך, היא החייתה אותי באותו הזמן'' אמרתי במלא הרגש כשחשבתי על הדייט הזה וכל הדברים שאמר לי אז.. ''למה פרצופך השתנה לעצוב?" טאהיונג עצר והחזיק בלחיי ''נזכרתי בתמונה שלנו שנשברה, התמונה הראשונה שלנו'' הוא שיחרר אנחה מדוכאת ופזלתי לכיוון הוסוק שלא כל כך הבין את מקומו בשיחה ''זה עבר, נעשה חדשות, אני מבטיח'' הוא אמר והחזיק בידי וליטף אותה בעדינות ''אתה מבטיח?" התחננתי להבטחה ''כן'' הוא ענה והמשכנו ללכת ''אוקי'' השבתי והיבטתי בג'ימין שרק הרים כתפיים.
''הינה יונגי'' ג'ימין צעק ורק אליו, הם יוצאים כבר כמה זמן ''היי, הקדמתם'' אמרתי בציחקוק ''לא, אתם איחרתם'' נאמג'ון בא משום מקום והיה אפשר לראות את החיוך על פניו כשנבהלנו מהופעתו ''טוב טוב, זה לא הנושא פה'' ג'י אן אמרה וביטלה את דבריהם ''שניי דברים שחשוב לי להבהיר כאן'' היא אמרה אחרי שנכנסנו והתיישבנו סביב שולחן פנוי שקבענו מראש, כמובן שכל אחד ליד הבן זוג או הבת זוג שלו ''אחד. אני הבת היחידה כאן משש בנים אז תתנהגו בהתאם, שתיים. לי נשאר עוד שנה ללמוד אז תתייחסו אליי בכבוד כי אני צריכה לסבול את הדבר הזה עוד שנה'' היא אמרה והתיישבה אחרי שקמה בשביל לדבר ''אוקי אוקי, נוכל להזמין?" ג'ימין חד משמעית ניפנף אותה והדרך שלו הצחיקה את כולם.

''אז.. עכשיו זה סוג של הזמן, מה התיכנון שלכם לגבי העתיד?" נאמג'ון שאל וראיתי את מבטי פוזל לטאהיונג שחייך אליי ברוך ''אני אחיה עם טאהיונג'' אמרתי בלי שום בושה או פחד, עם האומץ הדרוש להגיד את זה ''אני מניח שזה העתיד שצופה לי, נכון?" שאלתי אותו כשידינו משולבות מתחת לשולחן ומבטי לא זז מעיניו ''נכון'' טאהיונג לחש ונישק את שפתיי באהבה חושנית ''אוקי אז לגבי זוג אחד זה סגור מה לגבי האחרים?'' ג'ימין כמו קריין שאל את אחותי והוסוק ''בנתיים אני חושבת שניהיה ביחד, אין לנו כל כך הרבה תיכנונים לגבי העתיד, ואנחנו כבר מאורסים, במיוחד כשעדיין לא סיימתי ללמוד'' ג'י אן ענתה לשאלתו והוסוק הינהן ''ומה איתכם, אתם יוצאים כבר כמה  זמן  לא?'' הוסוק החזיר את השאלה לג'ימין ויונגי שנראו עם מבט קצת חושש, היה בינהם שיחת מבטים שבסופה ג'ימין קם מהשולחן ''אני ויונגי מאורסים'' הוא אמר והרים את ידו, ועל אצבעתו הרביעית ביד ימין הייתה טבעת זהובה עם דוגמה של יהלומים עדינים על כל אורך גבה, היא הייתה מהממת, ועל ג'ימין הייתה נדירה כיפליים ''מה??!!" צעקתי ''ממתי? ואיך לא סיפרת לי דבר כזה'' צעקתי עליו התרגשות עלתה לקולי מזה שחברי מאורס ''לפני שבוע או קצת יותר, רצינו לספר את זה ככה, כשכולנו ביחד'' ג'ימין לראשונה הסמיק ממשהו שאמר ויונגי הראה את ידו ''זה כל כך יפה, אומייגאד, ג'ימין אני כל כך שמחה בשבילך'' ג'י אן באמת שמחה וגם אני, זה הייתה אחלה דרך להודיע על זה ''אני אוהב אותך יונגי אבל מרחם עליך בו זמנית'' טאהיונג אמר וגיחחתי, הוא וג'ימין פחות מסתדרים בחבורה הזאת ''אל תדאג, אני אטפל בו מעכשיו'' הוא אמר וג'ימין חייך אליו חיוך מתוק חושף שיניים.
כולם המשיכו לדבר ולאכול עד שכבר הרבה כוכבים תפסו את השמים והשעה התחילה להיות יותר מאוחרת, התחלנו למלמל שלום וביי אחד לשני, ידיים נופפו וזרועות נעטפו זה סביב זה לאות געגוע עמוק לאחד שנראה עוד הרבה זמן ''ג'ימין, אני באמת שמח בשבילך, אתה יודע איזה דברים אני יכול לחשוב, כמו שזה מוקדם או מסוכן וכזה אבל אני באמת שמח שאתה מאושר סוף סוף'' אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה והוא החזיר את אותו חיבוק רק מוכפל בכוח ''תודה ג'אנגקוקי, אנחנו ניפגש בקרוב אח קטן'' אמר וניתקנו את החיבוק, עם כל היום השמח והמרגש הזה, כן הרגשתי קצת עצוב שכל אחד פונה לחייו, לביתו שלו, עם סיכויי שניפגש מעתה ועלאה פעמים ספורות בשנה, אני יודע ומבין שזה רק בהתחלה יהיה קצת קשה להתגבר על זה ''מה קרה נכנסת שוב לחדר העצוב שלך?" טאהיונג שאל והרים את סנטרי ''בוא נעשה סיבוב בחוף הים, הוא ריק, נוכל לדבר קצת'' הוא אמר והינהנתי.
''זה פשוט ש..-כל אחד פונה לחייו האישיים, ואני מרגיש רע שכל אחד פונה לדרך אחרת ושלא נוכל לפגוש אותם הרבה פעמיים'' אמרתי בביאוס קל, שהיה ניתן לזהות עצבות עם שמחה שהייתי צריך להחליף במהרה ''וגם..'' עצרתי באמצע שהתהלכנו על החול, הורדנו נעליים וגרביים ושנינו סחבנו אותם בשקית ''כן?.." שאל ועצר איתי ''אני מרגיש שאני חוסם ועוצר אותך מחייך, מלהתקדם לעתידינו, בגלל הפחדים והחששות שלי, זוכר שמלפני שלוש חודשים בערך דיברנו על זה ומלא פחדים וחששות עלו לי לראש וגרמו לי להילחץ?" אמרתי ברוגע ''כן, אני זוכר'' חיוך התחיל להימתח על פניו ''אז במשך החודשים האלה חשבתי וחשבתי על כל דבר שאמורים  לקרות, או שאתה ואני רוצים שיקרה, כל הלחץ והפחד שחששתי ממנו התחיל להתפוגג עד שכמעט לא נשאר כלום, ואני שלם לגבי זה'' אמרתי בנשימה עמוקה, נרגע ''למה אז אתה מתכוון בזה?" שאל ומבטו נראה חושד ומסוקרן בו זמנית ''שאם אתה חושב על נישואים, אז אני יכול להגיד לך שאני מוכן, בכל זמן שתבחר'' העליתי מבט וחייכתי אליו בשמחה, לא מודע למה שהולך לקרות בעוד שניות ספורות.
''לגביי זה'' הוא אמר והכניס את ידו לכיס הג'ינס האחורי שלו והוציא משם קופסה מבד קטיפה וכרע ברך על החול החום ''רציתי לשאול אותך ג'אנגקוק, האם תינשא לי?" הרגשתי את דמי קופא וצמרומרת עוברת בגבי, עמדתי שם על החול מולו, כשהגלים מסביבי מתנפצים על סלעים והחוף ''אני לא יכול לקצר את זה אז אומר את זה פשוט'' הוא עצר כשאני עדיין מביט בו בתדהמה, שומט את השקית מידי ''אני מאוהב בך ג'אנגקוק, וכל כך הרבה זמן שאני מחכה להגיד את המשפט הזה, מהיום הראשון שראיתי אותך ומהחיוך הראשון שעיניי זכו לראות ידעתי שנפלתי בקסמיך. בהתחלה לא הסכמתי להודות בכך והתנהגתי בביריונות מזוייפת כדי להתקרב כי לא הכרתי דרך אחרת אבל..'' הוא עצר מעט ''אתה לימדת אותי דברים שבמשך 18 שנה לא הצלחתי ללמוד, למדתי ממך איך להרגיש, איך לדבר, איך לדאוג, איך לסמוך, איך לאהוב. לימדת אותי כל כך הרבה דברים שלא ידעתי, מה זה חברות, משפחה, זוגיות, ואהבה. דברים שבחיים לא חשבתי שיוכלו למצוא את דרכם אליי, לימדת אותי הכול, אהבתי את הדרך שדיברת לאנשים שהיה לך איכפת מהם, את העדינות והרוגע שחשת איתם כשהמצב לא התפקשש, אהבתי לראות איך אתה הולך מתבגר ומתגבר על הדברים שעברת, הראת לי מה זה אומץ, איכפתיות, והתמודדות עם דברים שאף פעם לא רצית. הראת לי כמה זה טוב להיות כזה, להיות נלחם, נלחם ומצליח. אני לא יכול לתאר לך כמה אני גאה בדברים שעברת, מהעבר של אביך המזויין הזה, וכל הכאב והסבל שהוא העביר אותך, את כל השאר שניסו ולא הצליחו להפריד ביננו, מה שבחיים לא יקרה. אני רוצה לומר לך תודה על זה שסמכת עליי, ושקיבלת אותי עם הצרות שלי, אני יכול להבטיח לך, לפני שהכרנו חיי היו שבורים עד שקיבלתי אותך'' הוא עצר לנשום וגם אני, מאז שהתחיל לדבר עצרתי את הנשימה והנחתי את ידיי על האף והפה שלי, דמעות זלגו מעיניי עם כל מילה שגבר ואמר ''אני אוהב כל כך הרבה דברים בך שאני לא אגמור את זה היום, אבל אני יכול לנסות'' אמר עם חיוך כשאני לא מפסיק לדמוע ''אני אוהב את הקול שלך כשאתה צוחק את הדיבור שלך, את המחשבות שתמיד מתבלגנות בראשך, תמיד דואג שלי יהיה יותר טוב מאשר לך. אני אוהב את החלק העליון שלך ואת החלק התחתון שלך, בגוף ובנפש. אני אוהב את היופי החיצוני שלך ואת היופי הפנימי שלך, אני אוהב אותך כשאתה שמח, עצוב, כועס, חמוד, חולה, מודאג, מרוגש, מבולבל, או כל דבר אחר שתרגיש. אני אוהב את הזמן שאנחנו חולקים ומבלים ביחד. בין אם זה דייטים, זמן סרט או הכנת אוכל, התמזמזויות או אפילו לעשות אהבה, אני אוהב לעשות את זה איתך, לעמג אותך ואת עצמי בקיום היחסים ביננו. אני אוהב את הצד השטותי והילדותי שלך שאני נתקל בו לעיתיק קרובות, ואת הצד המבולגן והמצחיק שלך, אני אוהב את הידיים והרגליים שלך, את האף, האוזניים, העיניים החומות שתמיד מלאות ברגש ואהבה, את הפה והטעם שמענג אותי כל פעם מחדש, משאיר אותי שאנשום בעולם הזה. אני אוהב אותך כשאתה שותק, ישן, אוכל, מדבר, או כל דבר אחר שאתה עושה, אני אוהב כל דבר ודבר בך, אתמול, היום, ומחר.. האם תסכים להינשא לי?" הדמעות עכשיו יצאו במהירות חופשית מעיניי, הרגשתי כל כך הרבה דברים שלא ידעתי מה לעשות או להגיד, עמדתי על שפת הים עם מליון דברים שנאמרו מולי שמוחי מנסה לשחזר, טאה הביט בי במבט מאוהב שאומר 'קח את הזמן' מה שבהחלט עשיתי. ''ט-טאה'' לא יכולתי לדבר מרוב רגש, הרגשות שהרגשתי עמדו לי עמוק בגרון ולא נתנו לי לדבר, הוא קם מהכריע וחיבק אותי בחוזקה, יד מאחורי כתפיי והשניה מאחורי גבי התחתון. חיבקתי אותו כאילו אני עוד שניה טובע מהים שאפילו לא הגיע לקצה אצבעותיי, אחזתי בו בחוזקה מחבק את צווארו, נשען עליו עם גופי ובוכה את כל מה שלא הצלחתי להגיד, מילה פשוט שלקח לי זמן לעקל שאני צריך להגיד אותך, עברו בערך עשר דקות מאז שהתחיל להציע ואני עומד כאן עליו ומייבב בהתרגשות. כל הזמן הזה הוא לא אמר כלום, רק תפח על גבי והרגיע אותי בליטופים נעימים, עד שהתרחקתי ועמדתי מולו, ידי לא עזבו את כתפיו עליו נשענתי, כמו שידיו לא עזבו את מותניי שהחזיקו אותי ביציבות שלא אתמוטט ''כ-כןן'' אמרתי לבסוף ועיניו נפתחו כשהוא הרים אותי ממותניי וסובב אותי בחוזקה והתרגשות כמה סיבובים במקום שצחקתי מרוב ההתלהבות שלו, עכשיו הוא דמע ''אני כל כך אוהב אותך'' אמר שוב והוריד אותי למטה והצמיד את שפתינו לנשיקה תשוקתית מאוד שמבטאה את רגשותינו העמוקים ''אתה לא מבין כמה אני אוהב אותך או כמה שאתה חשוב לי'' אמר ואחז בצדדי ראשי והצמיד את מצחינו ''אני כל כך אוהב אותך'' הרבה זמן לא ראיתי את טאהיונג בוכה, זה היה מקרים נדירים, מה שבטוח זה ריגש אותו מאוד, אבל ממש לא יותר ממני ''אבל לא יותר ממני'' אמרתי בגאווה ''בוא לא נתחרה על זה'' אמר באיטיות כשנישק את שפתיי שוב ''כי אני אנצח על בטוח'' לחש באוזני וליקק אותה ''עכשיו..'' הוא ניתק את הטראנס ששנינו שרינו בו ''תוכל לענוד את זה על אצבעתך?" שאל, רגש של מבוכה והתרגשות היה בקולו ואני עם קולי צייצתי ''כ-כן'' הוא לקח את הקופסה מקטיפה שצבעה היה נראה כצבע השמיים והנצנצים שעליה נראו שם ככוכבים. הוא פתח את הקופסה שלעיניי ניגלו שתיי טבעות בצבע זהב, כשלאחת דוגמת יהלומים שנראו כמו עלים קטנים מסביב לטבעת הקטנה שליד הטבעת הגדולה שהייתה יותר חלקה עם קו לא מוגדר באמצע שכיביכול מלחק אותה לשתיים אך עדיין נראה מרהיב. הוא לקח את הטבעת הזהובה עם דוגמת יהלומיי העלים, הושיט את ידו לידי והרים אותה לכיוונו, והיי שלא תטעו הדמעות לא הפסיקו לרדת מעיניי, עם כל רגע ורגע, ידי בידו הרגישה לי כל כך רכה ומשחוררת למרות שהחזיק אותה אצלו. הוא לקח את הטבעת והכניס אותי לאצבעי, לא הפסקתי להתרגש מכל מה שקרה בחצי שעה האחרונה, הוא לקח את הטבעת השניה והמרהיבה שלפי דעתי הייתה מהממת והניח על אצבעו, לי באצבע ביד ימין וגם לו ''טא-ה'' קפצתי עליו בחיבוק, הרגשת הטבעת על אצבעי הייתה מוזרה וקצת מציקה, אבל לא חשבתי להוריד אותה לשניה אחת, מהמחשבה על מי שנתן לי אותה ''כ-כן מתוק שלי'' הוא אמר וליבי פירפר מהתרגשות, קפץ ימינה ושמאלה למעלה למטה והרגיש כאילו הוא הולך להתפוצץ ''אז זה יהיה שמי עכשיו?" שאלתי בניסיון להצליח לראות את פרצופו ברור בלי שדמעות יטשטשו את עיניי ''חשבתי על זה שרק אחרי שניתחתן אתחיל לקרוא לך בעל או בייבי, אבל עם מותק לא יכולתי לחכות מתוק'' אמר ונישק את האצבע עם הטבעת שלו- אממ, שלי ''זה אומר שעכשיו הטבעת הזאת שלי?" שאלתי, עיניי התחילו להירגע קצת ''כן, היא סוף סוף פאקינג שלך ארוס יקר שלי'' הוא המשיך לבכות ואני ניגבתי את לחייו עם אצבעותיי ''תודה אהוב שלי'' נישקתי לאפו עם נקודת החן ''בוא נחזור, נבלא את בלילה ביחד'' אמרתי באוזנו וראיתי אותו מחייך בשקט, לא שכבנו כבר חודשיים בערך וכל כך רציתי להרגיש אותי בתוכי ''בוא, מותק'' אמר ואחז בידי עם אצבעות שלובות ''בוא אהוב'' עניתי
וככה בילינו את הלילה.

תאמינו לי אם אגיד שחיכיתי מתחילת המלחמה לפרק הזה? יוואו כמה חיכיתי לכתוב אותו
וגם

וכאן נגמרה לה עונה ראשונה של סיפור ראשון שפירסמתי🥳
אתם לא יודעים כמה אני מרוגשת מזה.. כנראה שאמשיך את הסיפור לעונה שניה מייד אבל עדיין זה עונה ראשונה🫠
אני שמחה ומוכירה תודה לכל אלה שקראו והשאירו תגובה, הצביעו, עקבו או שיתפו, את הסיפור🥰
תודה רבה לכם, ובזכות זה יש לי ביטחון לכתוב את זה🥹

ניפגש בעונה השנייה:
"חיים ביחד"