מאפיה לפני הכול עד שהיא הגיעה 1

מצטער אבל היא לא איתנו

גואי:
רצנו בבית חולים של המאפיה אם רותם בידיים שלי .
הכניסו אותה לניתוח ואמרו שהיא איבדה הרבה דם .
"פאק" שאגתי  והנפלתי על הרצפה בעצבים "פאק פאק פאק אם היא מתה אני מת איתה" צעקתי ואנזו בה ושם לי יד על הכתף "היא אישה חזקה היא תשרוד" הוא אמר ואז התחיל לרדת לי דמעות
פעם ראשונה שאני בוכה.
גם שסבתי נפטרה לא בכיתי.

חיכינו כבר 5 שעות מחוץ לחדר ניתוח וגם הורי באו אחרי זמן קצר והיו לי התקפי עצבים עד שרצו כמעט להוציא אותי מהבית חולים ואז הבינו מי אני ועזבו אותי "מה איתה?" שמעתי את אנזו שואל וישר קמתי לרופא "מה איתה היא בסדר?" שאלתי והוא חייך בעצב "היא בין החיים למוות היא יכולה למות כול רגע " הוא אמר את זה והלב שלי נצבט והרגשתי אותה נאבקת שמעתי את הנשמה שלה נאבקת בגופה לחזור "מה הסיכויים שתחייה" אמא שלי שאלה ואני כבר לא יכולתי לדבר ישבתי ודמיינתי אותה איתי במיטה והצמתי עיניים כדי לקום מהסיוט הזה וזה לא הצליח "20%" הוא אמר ופשוט שם נשברתי פעם ראשונה בחיי.
אם אין רותם אין גואי
אם היא מתה אני ימות
אם היא לא תחזור אלי אני לא יהיה אני אני ימות מעצב ועצבים ורגשות אשמה.
"איפה החדר שלה" שאלתי אותו בלי סבלנות "בואו אחרי אבל רק אתה" הוא אמר והנהתי ובדרך ירדו לי דמעות ,
הרופא הצביע על דלת "היא שם" הוא אמר ונכנסתי ,
ראיתי אותה שוכבת מחוברת למכשירים ולחמצן ולא יכולתי לראות אותה ככה נפלתי על ברכי והסתכלתי לתקרה "תעזור לה תעיר איתה אני לא יכול בילעדה" פעם ראשונה שהתחננתי על משהו ,

ישבתי שם על הכורסה וליטפתי אותה במשך שלוש שעות ואז נשמעו צפצופים חזקים והרופאים  רצו לבפנים והקו במכשיר שאומר אם היא חייה נהיה ישר והתמוטתי על הרצפה וכול הרופאים הלכו אחורה "היא כבר לא איתנו" האחות אמרה והתקרבה אלי
"זה לא יכול להיות הסוף" אמרתי והתקרבתי ונישקתי את גופתה "את אמרתי שלא תעזבי אותי לעולם" אמרתי והתחלתי לבכות "אני כלום בילעדייך" אמרתי והתמוטתי על ברכי על הרצפה .

היי בננות פרק הבא זה פרק הסיום .
פרק קשה מאוד זה היה אבל אולי הוא הימצא אהבה חדשה או ש.....