הטיול

21

אמה-
אני בבית שלי דין, אני לא יודעת למה הסכמתי להישאר פה, אבל איכשהו יצא שאני נמצאת כרגע ערומה במקלחת שלו. ביקשתי מדין להיכנס להתקלח, כי הרגשתי מגעיל, אחרי היום הארוך שהיה לי, וגם לא רציתי לישון עם בגדי בית הספר. התקלחתי, ולקחתי את השמפו, שמתי קצת על היד, והתחלתי לחפוף, כל המקלחת היתה מלאה בריח המדהים שלו. דמיינתי, שהוא נמצא ממש לידי, ולאחר כמה שניות ניערתי את המחשבה הזו, הרי לא רציתי אותו, אבל גם לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.

סיימתי את המקלחת, ולקחתי מגבת, ופתאום שמתי לב ששכחתי לבקש ממנו בגדים, מהר התנגבתי ולפפתי את המגבת עליי, יצאתי מהמקלחת ומחדרו, וחיפשתי אותו בבית, הלכתי לסלון, ושם מצאתי אותו. הוא ישב על הספה, הוא היה נראה קשוח כמו תמיד, תמיד חשבתי שהוא היה פחות מתוח בביתו, ״דין״ הוא סובב את ראשו אליי, וסרק אותי מלמעלה עד למטה ובחזרה, הרגשתי מבוישת, לא אהבתי שהייתי באמצע הסלון שלו ערומה, הייתי חסרת ביטחון לגבי גוף שלי. ״אני יכולה להשאיל ממך משהו ללבוש, לא בא לי לישון עם בגדי בית הספר״ ניסיתי להגיד את זה מהר, כי לא היה לי נעים לבקש ממנו את זה ״כן״ הוא קם מהספה, וחיפש בארון משהו להביא לי, אחרי כמה דקות הוא הביא לי מכנס טרנינג וחולצה ״תודה״ אמרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה, שמתי את הבגדים שהוא הביא לי, אבל הבגדים היו גדולים עליי, בכמה מידות, לקחתי גומייה, שהייתה לי על היד, וקשרתי את המכנס, כדי שהיה בערך במידה שלי, ולא יפול. הסתכלתי במראה אם אני נראת בסדר, ולא מגוחך ויצאתי, חשבתי שדין נמצא בסלון כמו מקודם, לכן הופתעתי לגלות שהוא שוכב על המיטה, משחק בטלפון שלו, צעקתי מבהלה. והוא התחיל לצחוק ״דיי כבר, זה לא מצחיק, מה אתה עושה פה בכלל?״ הוא הבהיל אותי למוות, והוא צוחק, איזה יופי ״זה החדר שלי״ אמר כמובן מאילו, וגלגלתי את עיניי, חשבתי שהוא יגיד לי משהו על זה שאני לא מכבדת אותו, אבל הוא לא אמר, ואני ממש לא התכוונתי להגיד לו משהו על זה.

״את רעבה?״ כן הייתי רעבה, אבל רציתי להיות יפה מחר במסיבה, ״לא, לא ממש״ הוא היה מבולבל, והיה נראה שהוא ניסה להיזכר במשהו ״לא אכלת היום כלום״ הוא עקב אחרי? איך הוא יודע את זה? חשבתי ״מאיפה אתה יודע את זה״ אמרתי, אבל מהר מאוד התחרטתי על זה, למה אמרתי את זה, הייתי צריכה לשמור את זה לעצמי, ״סאנשיין, למה את לא אוכלת״ הוא תפס בפני והסתכל לתוך עיני ״אני פשוט לא רעבה״
״למה את משקרת לי״ הוא קירב את פניי אל פניו, כך שהרגשתי את האוויר שהוא נושם, ״זה לא עיניך אוקיי? תעזוב אותי בשקט״ אמרתי עצבנית, למה הוא לא מבין, שלא בא לי להגיד לו למה, ״אני לא אעזוב אותך בשקט, תגידי לי מי גרם לך לרצות לא לאכול, ואני אפוצץ אותו מכות״ אני לא יכולה להגיד לו שזאת אמא שלי, תמיד הכי חשוב לה זה התדמית שלה, אז אני לא יכולה להיות עוד יותר אכזבה בשבילה, ממה שאני כבר. ״דין, אף אחד לא אמר לי כלום, אני פשוט לא רעבה זהו״
״חבל, אני הולך עכשיו למטבח, ואני הולך להכין לך משהו לאכול, ואת תאכלי את זה״.