פרסי מורה בהוגוורטס

המכתב של דמבלדור

הסתכלתי על החרב המקושטת, ניצב החרב המלוטשת נצנץ מעט באור

״איך נדע שזאת האמיתית?״ שאל פרסי

ההורקרוקס המנופץ עדיין היה בידי, התליון רעד מעט.
ידעתי שהדבר שבפנים נסער שוב, זה הרגיש את הנוכחות של החרב.

״זאת החרב האמיתית״ אמרתי בביטחון ״אם זה לא האמיתי אז ההורקרוקס לא היה מנסה להרוג אותי ולא לתת לי להחזיק בחרב״

״אוקי, אז אנחנו מתקרבים לסוף, איזה עוד הורקרוקסים נשארו?״ שאל פרסי

״ההורקרוקסים הם:
הספל של הלגה הפלפאף, העטרת של רוונה רייבנקלו, הקמיע של סלאזר סלית'רין, הטבעת של משפחת גונט, היומן של טום רידל ונגיני״ אמרה אנבת

שמתי לב שהיא לא הזכירה אותי בהורקרוקסים,
אני לא רציתי לחשוב על זה בכלל, שבשביל להרוג את וולדמורט גם אני יצטרך למות

״ נשאר לנו רק את הספל של הלגה והעטרת של רוונה״ השלימה הרמיוני

״ואנחנו עדיין לא יודעים איפה למצוא אותם״ אמר רון

״אנחנו נמצא פתרון שיגיע הזמן״ אמרה הרמיוני ושלפה מארנקה ,שנשאה כל הזמן עליה , את הספר שדמבלדור הוריש לה.
״יש לי הרגשה שהתשובה שאנחנו מחפשים נמצאת בספר הזה״

התפזרנו כל אחד לעיניינים שלו,

עד שהרמיוני קראה ״מצאתי! בואו תראו״ היא נופפה בספר

התאספנו סביב הרמיוני.

״קראתי בספר וראיתי דף שהיה קצת עבה מבין כל הדפים, זה היה לי חשוד.
בהתחלה ניסיתי להפריד את הדף ביד אבל שזה לא הצליח לי ניסיתי לחש.
ותנחשו מה גיליתי?״ אמרה הרמיוני והמשיכה, לא נותנת לנו לנחש ״מצאתי מכתב מדמבלדור שקשור להורקרוקסים ולהריגת וולדמורט״

הרמיוני התחילה להקריא
״ היה היו פעם שלושה אחים שטיילו בדרך שוממה ומפותלת בשעת בין ערביים. אחרי כמה שעות הגיעו האחים אל נהר, שהיה עמוק מכדי לחצותו בהליכה ומסוכן מכדי לחצותו בשחייה.

אבל האחים היו משכילים בתורות הקסם, ועל כן פשוט נופפו בשרביטיהם, וגשר הופיע מעל פני המים השוצפים. הם החלו לחצות את הנהר, אך באמצע הדרך חסם את דרכם גבר חפוי פנים.