"זה כזה דוחה. תהיה בטוח שעוד אחרים ירצו אותך."
"כן אבל זה לא מתאים לו להיות כזה."
"אתם חברי ילדות שאתה יודע מה מתאים לו או לא מתאים לו? כנראה היית צריך להכיר אותו יותר טוב ואם זה הוא אז תדע שהוא הפסיד בחור טוב וחתיך."
"תודה לך. ואת עוד לא מכירה אותי."
"אשמח להכיר."
"תודה אבל אני לא בעניין של זוגיות עכשיו."
"לא ככה. בתור חברה טובה אני לסבית בכלל."
"אה אוקיי." יותר נוח.
"תראה לי את הבית ספר?"
"בטח."
נ.מ האן
יצאתי מכיוון הבניין וראיתי את מינהו עם בחורה במחששה. הם דיברו המון ולבסוף התחבקו.
זה מגיע לי כי אני פשוט דפוק אבל לא היה לי עוד מה לעשות כי אני פחדן פתטי. איך לא חשבתי שבחור כמוהו יחזור לבחורות אחרי שאני זרקתי אותו? אוף אני שונא את עצמי.
"בו!" פליקס הקפיץ אותי מאחוריי ונבהלתי.
"הבהלת אותי." פליקס הסתכל לאן שאני הסתכלתי.
"למה אתה בוהה במינהו ובבחורה המפתה?"
"אני לא."
"אגב,מינהו. נפרדתם? תספר לי הכל עכשיו!"
התחלנו ללכת לכיוון הבניין ופגשנו בג'ונגין שלא היסס לרוץ אלינו.
"שלום לכם."
"שלום גם לך."
"דו"ח שבועי?"
"האן זרק את מינהו כי הוא מטומטם."
"מה?!" ג'ונגין צעק מהלם.
"אבא שלי..אתמול הוא איים עליי שאם לא אפרד ממינהו אז הוא יגרש אותי מהבית ואני לא יכול להשאיר את אחותי לבד איתו. חבר שלו ראה אותי ואת מינהו מתנשקים בפארק." סיפרתי להם כי הם יודעים על אבא שלי וההיסטוריה שלנו.
"וואי,חתיכת סיפור."
"רגע וסיפרת על זה למינהו? הוא יודע למה נפרדת ממנו?"
"לא את הסיבה האמיתית. אמרתי לו שיצאתי גם עם עוד מישהו כשהיינו יחד. וכתבתי לו את זה באותו לילה שיצאנו לדייט ואמרנו שאנחנו זוג."
"אתה באמת דפוק."
"תודה על החיזוק. משניכם." למרות שידעתי שזה מגיע לי התאכזבתי.
"טוב הוא לא יודע על אבא שלך. אתה לא רוצה לספר לו?"
"לא. הוא ישפוט אותי וישנא אותי. בטח המחשבה של להכיר את ההורים עברה לו בראש."
"אמרתם שאתם זוג ברור שתפגשו את ההורים."
"אבל עכשיו לא."
"אוף. הוא היה כל כך נחמד אליי והיה לי כיף איתו."
"אני מכיר מספיק זמן את מינהו כדי לדעת שהוא בחיים לא ישפוט אותך אם תספר על אבא שלך."
פליקס אמר.
"אני פשוט לא רוצה שהוא ידע עד כמה המשפחה שלי דפוקה וגם אני."
"אני מסוגל להבין אותך." נכנסנו לבניין מבלי לדבר הרבה עליי ושתקנו.
נ.מ מינהו
"מינהו אני שיקרתי לך קודם. אני אוהב אותך."
"גם אני אוהב אותך האן שלי."
"אתה לא משקר?"
"לא בכלל לא. אני אוהב אותך ואת כל כולך."
נישקתי את האן בעודו שוכב על ברכיי ואני מכופף אליו.
"אהמ." מה זה? שמעתי טריקה חזקה על השולחן והרמתי את ראשי מיד.
"מר מינהו הנכבד. גם ככה הציונים שלך בכימיה לא משהו,המינימום הוא שתישאר ער."
מה,זה היה רק חלום? שפשפתי את עיניי והנהנתי מהר.
"קרה לך משהו?"
"לא. כלום."
"האן?"
"לא. טוב בעצם כן." לשקר להיונג'ין זה לא כזה אפשרי.
"חלמת עליו?"
"כן. חלמתי שהוא אומר שהוא אוהב אותי ואני אותו אבל זה סתם סיוט."
"זה לא אמור להיות חלום טוב?"
"סיוט. אם זה היה חלום טוב ככה זה היה במציאות ולא סתם אשליה כיפית." התעצבתי והנחתי את ראשי על השולחן.
"כן טוב נכון. אבל נסה לצאת מהדיכאון הזה! רוצה שנלך לים?"
"לא."
"לטיולים,שאתה אוהב?"
"אהבתי לעשות את זה איתו."
"עזוב. מסעדה!"
"הוא כזה חמוד כשהוא אוכל והלחיים שלו מתמ-"
"אוקיי אז באולינג?"
"לא רוצה."
"לפחות זה לא מזכיר לך אותו..נבריז?"
הוא אמר עם תקווה קטנה בעיניים.
"נו טוב נבריז. גם ככה אין לי כוח ללמוד."
"איך הוא מעדיף מישהו אחר על פניך החתיכת-"
הבטתי עליו במבט מאיים והוא הבין את המסר.
"עובדה שהוא העדיף אחר על פני." לקחנו את התיקים ורצנו כמו בנינג'ה,מתחמקים מהפטרולים שמשגיחים על ההברזות וטסנו לכיוון היציאה.
YOU ARE READING
will you stay by my side?
Randomפליקס הוא נער בן 17 שחי את החיים כמו כולם. פליקס בילדותו עבר בריונות ורק מחפש מקום לברוח מהבעיות שלו. היונג'ין נער בן 18 שגורם לפליקס להתבלבל ולחוש בדברים שלא חש מעולם. "מצידי תשנא אותי,רק...תרגיש כלפי רגש." hyunlix minsong Bangchan and Jongin מכ...
פרק 17
Start from the beginning
