"כן,אל תהיה מובך." נכנסתי לחדר אמבטיה או מקלחת וחיכיתי עד שישוב.
"היי,תפתח את הדלת." פתחתי טיפה לאט וחטפתי במהירות את הבגדים מהיד שלו. הוא הביא לי חולצה לבנה משוחררת וטרנינג,גרביים לבנות,ובוקסר.
"תודה." וסגרתי מהר. התלבשתי במהירות,ייבשתי את השיער שלי ויצאתי. ראיתי אותו יושב בשולחן ממתין לי עד שאבוא. התיישבתי בשולחן ושמתי לב שהבית של היונג'ין גדול ומפואר. כמעט כמוהו.
ראיתי מלא אוכל מונח על השולחן אבל מה שמשך את עיניי אלה,הבראוניז והפנקייקים.
"קדימה,תאכל. זה בשבילך." לגמתי קצת מים מהכוס שלצידי ושתיתי. התחלתי לאכול וביני ובין היונג'ין היה שקט מביך ורועם. היונג'ין הרבה יותר נאה ויפה מקרוב,הוא נראה כמו נסיך מעולם אבוד.
"פליקס." הוא קטע את מחשבותיי.
"ממ?"
"אתה תישאר לגור פה. דיברתי עם ההורים שלך,הם בחול ולא כדאי שתישאר לבד." כמעט נחנקתי לדבריו.
"ממש לא! אני יודע על הטיסה שלהם אבל לא! אגור לבד או עם האן. ומה פתאום דיברת עם ההורים שלי?"
"בטוח שהאן ירצה שתגור איתו לאחר שחברו הטוב והנאמן נישק את החבר לעתיד שלו? ודיברתי איתם כי הם התקשרו אז על הדרך אמרתי להם את זה. ההורים שלנו עובדים ביחד."
"מה?! אין מצב."
"זה לא כזה נוראי לגור איתי. היום אין לימודים,יש יום חופשי בעקבות שביתה של המורים."
"לא חשבתי על זה.."
"אז מה אתה רוצה שנעשה?" הוא קירב את פניו אל שלי ונבהלתי.
"כלום. אלך לישון."
"טוב. זה אומר שאצטרך לראות סרט מארוול לבד." המשפט שאמר עצר אותי מללכת. מארוול? אני אוהב סרטי מארוול.
"אממ,אחרי מחשבה ארוכה אני אשאר ער בשביל שלא תהיה בודד בצפייה במארוול." התיישבתי לידו מול מסך הפלזמה הענקי.
"מארוול אתה אוהב?" הנהנתי במהירות.
"אוקיי,מארוול. רוצה להכין משהו? ראיתי איך הסתכלת על הבראוניז."
"אפשר? אני אוהב לאפות בראוניז."
"בטח. אני חושב שזה יצא טעים יותר ממה שהשפית הכינה."
"לא עד כדי כך לדעתי אבל תודה." קמתי במהירות למטבח לאפות מלא דברים טעימים.
נ.מ היונג'ין
פליקס הזה...כזה חמוד. לצערי לא ראיתי כלום כשהבאתי לו בגדים למקלחת. אבל אני לא גיי אז מה אכפת לי. התקדמתי לכיוון הריח הטעים והטרי,ראיתי את פליקס מוציא עוגת בראוניזים מהתנור. הבטן שלי קרקרה נורא חזק ופליקס הסתובב.
"אה,אתה פה. העוגה מוכנה!" התקדמתי אליו מאחורי גבו ונהיינו צמודים. הוא התעסק בלחתוך את העוגה והחזה שלי פגש את הגב שלו,הרגשתי בליטה קטנה מרוב שהייתי צמוד אליו.
הוא הסתובב והייתי קצת יותר גבוה ממנו.
"ה-היונג'ין מ-מה,למה אתה צמוד?" הוא ניסה להתרחק ממני אך תפסתי במותנו והצמדתי אליי.
"לא תצליח לברוח ממני." הייתי כל כך צמוד לו לפנים שראיתי מקרוב את הנמשים שלו ואת איך שהוא נהיה אדום מרוב הסמקה. היום אני מנשק אותו. אין מצב שלא!
"אני לא. תיתן לי ללכת."
"ממ,לא רוצה." הסתכלתי על הצוואר שלו. נראה כל כך מגרה ומפתה.
"היונג'ין בבקשה." אולי זה לא הזמן המתאים לזה.
נתתי לו ללכת ממני והוא התרחק מהר לכיוון העוגה החתוכה.
"זו עוגת בראוניז?"
"כן. נורא טעימה."
"אני בטוח." הוא הסמיק ותיכננתי לקחת חתיכה אבל הוא הרביץ לי ליד.
"עדיין לא. קודם אוסיף סוכריות צבעוניות ואז."
הוא הוסיף והייתי רעב. הארוחה לא השביעה אותי.
"עכשיו?"
"כן." לקחתי חתיכה מהעוגה ופליקס הביט בי לדעת מה תהיה התגובה שלי. אכלתי וזה הדבר הכי טעים שנוצר בעולם.
"איך זה?!"
"טעים. ממוצע מינוס,טעמתי טעימים יותר."
"מה,באמת? לרוב האן אומר שזה הכי טעים שיש. כנראה טעיתי במשהו." שמתי לב איך הוא נהיה עצוב מזה.
"סתם צחקתי! זה הדבר הכי טעים שאכלתי נורא טעים."
"ואתה לא אומר את זה סתם?"
"אני כן בכל זאת,אני נגד התעללות בבעלי חיים."
הוא פאקינג אפרוח!
"היי!" הוא הכה אותי חזק בגב ורצתי כדי לא לקבל עוד מכות אבל הוא אחריי.
"מה אני אמרתי סך הכל את האמת!"
"אמת? אני אראה לך מה זה אמת!" רצתי לספה הענקית שלי והתיישבתי בפחד מהעתיד לבוא.
הוא קפץ עליי והיה מעליי מכה אותי מכות עדינות וחמודות. שיט הוא התיישב על האיבר הזקוף שלי.
"אאו~ זה כואב." גנחתי בכאב.
"מה? לא חשבתי שזה כואב אני מצטער היונג'ין."
הוא ירד ממני בעדינות וצחקתי מהתמימות החמודה שלו.
"למה אתה צוחק עליי?" עליתי עליו במהירות ועכשיו אני מעליו. קירבתי את פניי לשלו ונישקתי אותו במהירות.
VOCÊ ESTÁ LENDO
will you stay by my side?
Diversosפליקס הוא נער בן 17 שחי את החיים כמו כולם. פליקס בילדותו עבר בריונות ורק מחפש מקום לברוח מהבעיות שלו. היונג'ין נער בן 18 שגורם לפליקס להתבלבל ולחוש בדברים שלא חש מעולם. "מצידי תשנא אותי,רק...תרגיש כלפי רגש." hyunlix minsong Bangchan and Jongin מכ...
פרק 5
Começar do início
