(ב) אשמת הכוכבים - הנוקמים | קיארה • דיאבלו

"היי, בואי נשרוף את הבית!" - 3+4

היי! סליחה שלא העליתי מלאאאא זמן! פרק כפול בשבילכם:)) אני מקווה שאתם בסדר, זה פרק בניסיון להעלות את מצב הרוח שלכם!:))))

נ.מ (נקודת מבט) - אריאנה

"אחת."

לאחר הסרט הראשון, השתעממנו מלצפות בסרטים, סיפרתי לה שאני היפראקטיבית והיא אמרה שגם היא אז שתינו הסכמנו לעשות משהו עם יותר פעילות במקום לשבת דום ולצפות בסרטים.

כרגע כל אחת סיימה חצי דלי אישי של גלידה אז היה לנו גם סוכר בדם להתמודד איתו, כמובן שעשינו מה שכל בן אדם עם האנגאובר של סוכר היה עושה; קפצנו על החפץ הקרוב ביותר אלינו, או במילים אחרות, המיטה.

כן, זה לא היה חכם במיוחד, בהתחשב בעובדה שאני חצי חייל-על וחצי - במילים הפשוטות ביותר - טוני סטארק, והיא.. טוב, היא משהו, אני מניחה, כי אחרי משהו כמו עשרים קפיצות של כל אחת שמעו בום! חזק מתחתינו, והיא כמעט נפלה, אבל ברגע האחרון משכתי אותה מהמרפק בחזרה ושתינו התפוצצנו בצחוק.

אה, כן, למה אני לא אומרת את השם שלה? פשוט מאוד, אני בערך, כזה, שכחתי.

בסדר בסדר, כן, אני יודעת שזה נשמע רע אבל להגנתי היא אמרה לי אותו רק פעם אחת! לוקח לי זמן לקלוט שם.

למזלי, או לא למזלי, קצת אחרי שהפסקנו לצחוק, היא דיברה. "אה, אני ממש מצטערת - אבל, אני כנראה שכחתי את השם שלך? - את יכולה לכעוס..." היא אמרה עדיין מעט מתנשפת מרוב צחוק והפנים שלה אדומות מהמאמץ של הקפיצות.

צחקקתי מעט, די בהקלה, "אריאנה, את יכולה לקרוא לי ארי," חזרתי. "וזה בסדר, כי גם אני קצת שכחתי את השם שלך." אמרתי, גם כן אדומה מהמאמץ שהקפיצות לקחו ממני, אבל פחות ממנה. חייל על וכל זה.

"אמה אלן-מאט, ו, טוב, אני מניחה שאנחנו תיקו?" היא חייכה אלי.
"כן, כנראה." חייכתי אליה בחזרה.

"גברת סטארק? אביך סיים את הפגישה, הוא בדרך לחדרך ברגע זה, יידעתי אותו שאת רוצה לדבר איתו." ג׳רוויס אמר.

"הו, שיט, תודה ג׳רוויס!" אני קופצת מהמיטה השבורה, "אני אדאג שיסדרו לך את המיטה, ניפגש מתישהו, אה, ביי, היה כיף!" אני אומרת במהירות והיא מנופפת לי לפני שאני יוצאת מחדרה וטורקת את הדלת אחרי.
הייתי יכולה להישבע ששמעתי גיחוך מצדה.

רצתי במשך המסדרון לכיוון המעלית בדיוק כשהיא נפתחה, ואבא שלי הופיע שם, לצד כמה סוכני ש.י.ל.ד.
"רק תחתום כאן, מר סטארק," אחד מהם אמר והוא שירבט את החתימה שלו בהיסח דעת לפני שהוא יוצא אלי, המעלית נסגרת מאחוריו והוא מברך אותי בחיוך לפני שהוא שם יד על כתפי, מוביל אותי בחזרה לחדרי.