פרסי מורה בהוגוורטס

הוגוורטס חלק ד

אחרי סיום הלימודים אני, הרמיוני ורון הלכנו לסיפריה, התישבנו על אחד השולחנות ואני ורון הסתכלנו על הרמיוני, מצפים לתשובות למה היא קראה לנו לפה.

"נכון הבית ספר שאנבת ופרסי אמרו שבאו ממנו? " שאלה הרמיוני אבל לא חיכתה לתשובה כי מיד המשיכה, "מעולם לא שמעתי על הבית ספר הזה אז עשיתי מחקר ולא מצאתי שום בית ספר לקוסמים עם השם של הבית ספר שלהם ובטח שלא שום בית ספר שמלמד לחימה"

"מה את מנסה להוכיח? " שאל רון

"אני עדיין לא יודעת אבל למה שאנבת ופרסי תשקרו בנוגע לזה? וגם מאיפה הם יודעים לחימה עם לא מהבית ספר שהם באו ממנו? " שאלה הרמיוני

"אפשר לשאול את דמבלדור" הצעתי "אבל את בטוחה שחיפשת טוב? "

"כן אבל אם אתה רוצה אתה מוזמן גם לחפש בעצמך" התעצבנה הרמיוני

"אני רק אומר שאולי לא חיפשת מספיק טוב או שאולי הבית ספר הזה סודי ולא הרבה יודעים עליו" ניסיתי להסביר את עצמי ללא הצלחה

הרמיוני רק גילגלה עיניים ואמרה, "בסדר, נלך לפרופסור דמבלדור בערב, עכשיו בואו נלך לחדר אוכל יש ארוחת ערב".

באתי להסכים אבל אז נזכרתי שיש לי כבר משהו בערב, משהו שהייתי מוותר עליו בשניה אבל אני לא יכול " יש לי בערב עונש עם פרופסור אמברי'ג " אמרתי "אבל אתם יכולים ללכת רק אתם"

"בסדר, יאללה בואו כבר לחדר אוכל" רון אמר, תמיד חושב רק על אוכל

ארוחת הערב התנהלה כרגיל.
אחרי ארוחת הערב הלכתי לחדר גריפינדור לעשות שיעורים עם אנבת פרסי הרמיוני ורון, פרסי היה שם רק בגלל שאנבת הכריחה אותו לעשות שיעורי בית

"טוב, אני צריך ללכת לעונש אצל פרופסור אמבריג" אמרתי וקמתי

"גם אני ורון צריכים ללכת" אמרה מיד הרמיוני

"טוב, ביי" אמר פרסי

אני רון והרמיוני יצאנו ביחד והתפצלנו בדרך, אני למשרד של פרופסור אמבריג ורון והרמיוני למשרד של פרופסור דמבלדור

"בי, בהצלחה בעונש" אמר לי רון כשהתפצלנו

הגעתי למשרד של פרופסור אמבריג ונכנסתי

"מר פוטר, לא שמעת על לדפוק בדלת?, עכשיו תצא ותיכנס שוב" אמר פרופסור אמברי'ג

יצאתי מהמשרד שלה, סגרתי את הדלת מאחורי ודפקתי שוב, מתאפק שלא לצחוק.

"כן, פתוח" קראה פרופסור אמבריג מצידה השני של הדלת

נכנסתי שוב למשרד.
"אתה יכול לשבת" הצביעה פרופסור אמבריג על הכיסא

התישבתי על הכיסא מחכה לעונש שלי ובנתיים מנצל את הזמן בשביל לבחון קצת את החדר.
אני כבר מכיר את המשרד מביקורי אצל שלושת המורים הקודמים.
בימים שבהם שהה פה גילדרוי לוקהרט הקירות היו מצופים בעשרות דיוקנאות שלו עצמו.
כשלופין שכן פה היה סביר שתיתקל פה באיזה יצור אפל מסתתר בצללים, מוחזק בכלוב או באקווריום.
בימיו של מודי היה המשרד מלא מכשירים וחפצים שונים לגילוי קנוניות ומזימות אפלות.

אך כעת לא היה אפשר לזהות את המקום, היה נדמה כאילו פצצה ורודה התפוצצה פה.
כל המשטחים כוסו בבדים וכיסויי מלמלה. היו שם כמה אגרטלים של פרחים מיובשים שניצבו כל אחד על מפית תחרה.
על אחת הקירות היה תלוי אוסף של צלחות מקושטות כולם בציורי חתולים. הציורים היו מחרידים ובהיתי בהם מהופנט עד שפרופסור אמבריג פנתה אליי שוב.

"ערב טוב, מר פוטר"

"ערב טוב" מלמלתי חזרה

"בואו נתחיל בעונש שלך" אמרה והושיבו לי עט נוצה וקלף. "אני רוצה שתכתוב 'לא אספר עוד שקרים' "

"כמה? " שאלתי אותה

"כמה שנדרש עד שתבין את המסר" אמרה במתיקות מזיופת .

התחלתי לכתוב על הקלף 'לא אספר עוד שקרים'.
הרגשתי כאב בכף היד ופלטתי זעקת כאב. המילים הופיעו על הקלף כאילו נכתבו בדיו אדומה מנצנצת ובו בזמן הופיעו המילים על גב ידי, חרוטות בבשרי.
אך בעודו מתבונן בחתך המנצנץ העור התרפא ונשאר רק סימן אדום על ידי.

הבטתי באמבריג. היא צפתה בי ופיה הקרפדי הרחב היה מתוח בחיוך אבל לא אחד מה חיוכים המזויפים שלה אלא הפעם החיוך שלה היה אמיתי, כאילו היא נהנת מזה.

מה שבטוח אני לא אתן לה את הסיפוק הזה.
המשכתי לכתוב מתעלם מהכאב עד ש אמבריג אמרה, "זה מספיק, תראה לי את היד שלך"

הראתי לה את היד שלי, שולח לה מבטי שנאה.
היא הסתכלה על ידי בחיוך.
"משוחרר, תבוא גם מחר למשרדי" אמרה במתיקות מזיופת.

השעה הייתה קרובה לחצות כשיצאתי ממשרדה של אמברי'ג, היד שלי דיממה אבל ניסיתי להתעלם מהכאב.

הגעתי לחדר גריפינדור ועליתי לחדר שינה של הבנים. שטפתי את ידי שדיממה, לבשתי פיגמה ונכנסתי למיטה, מתכסה בפוך וחושב על ארועי היום, התלבטתי עם לומר לפרופסור דמבלדור על אמברי'ג אבל החלטתי שלא, אני לא אתן לה את הסיפוק הזה!

עם המחשבות האלה נרדמתי