נ.מ פליקס
השמש זרחה ואיתה הקרני אור שסינוורו אותי
התעוררתי לצליליי הטלפון שלי.
"הלו?" שאלתי מנומנם חצי ישן.
"לי יונגבוק! אתה לא התארגנת?!"
"מה?"
"מה מה? תתעורר היום ה-1 לספטמבר! אני וג'ונגין מחכים לך למטה." לא הספקתי להגיב וכבר ניתק לי החצוף.
נאנחתי,שטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
החלטתי ללבוש ג'ינס ארוך בהיר וסתם חולצה שחורה פשוטה ופוטר שחור. כןכן בחור דיכאוני.
סידרתי את התיק שלי ויצאתי מהבניין. שם פגשתי את האן וג'ונגין.
"הו,אתה חי!"
"ג'יסונג בלי רעש על הבוקר. מתי השיעור מתחיל?"
"פליקס..אתה בסדר?"
"כן."
"את האמת."
"לא. מתי השיעור מתחיל?" חזרתי לשאלה שלא קיבלתי לגביה תשובה מהברונטי.
"תכף,צריך לזוז." ג'ונגין ענה והתחלנו להתקדם.
תוך חמש דקות הגענו לבית ספר המחריד.
נרתעתי מהמראה של התלמידים והסורגים וה-
"היי,אתה בסדר?"
"כמה פעמים אתם מתכוונים לשאול אותי את זה? כן,אני בסדר!" הרמתי טיפה את טוני
"אנחנו רק דואגים לך,תאמין לי יונגבוק לא אתן לאף אחד לפגוע בך." ג'ונגין אמר בקול מנחם ומעודד והניח את ידו על כתפי.
"אני בטוח בכך."
"טוב..בית ספר חדש,חיים חדשים,דף חדש."
"בואו ניכנס." אני האן וג'ונגין נכנסו לבית ספר ורציתי למות. עוד שנה של סבל? אני נאנח ומותש מכל זה. האן וג'ונגין הלכו לכיתות שלהם והתפצלנו בעודי,ממשיך לחפש את הכיתה שלי.
"אאוץ'" נאנקתי בכאב כשאני מרוח על הרצפה.
"אתה לא רואה לאן אתה הולך?" הזדקפתי מהר וראיתי מלאך.
"סליחה"
"מי אתה?"
"תלמיד?"
"חכמולוג הא?" שטן בעצם. הוא בטוח היה יותר גבוה ממני,שיערו ארוך ובלונדיני,ג'ינס קרעים שחור וגופייה. אם שאלתם אותי מהו תיאור של ערס..
התכוונתי להמשיך בדרכי אך,הוא עצר אותי במכה.
"מה יש לך על הפנים?"
"כ-כלום." למה הוא מתכוון? פאק הנמשים!
הוא התחיל לצחוק בקולי קולות וגם הבנות שנמרחו עליו.
"מה,אתה בחורה שיש לך נמשים?"
"מה,אתה בחורה שיש לך שיער ארוך? בלונדינית.." את המילה האחרונה לחשתי.
"איך קראת לי?" הוא דחף את שתי הבנות ותפס בחולצתי. הוא ראה שלא עניתי לו מרוב פחד אז הוא שאל אותי..
YOU ARE READING
will you stay by my side?
Randomפליקס הוא נער בן 17 שחי את החיים כמו כולם. פליקס בילדותו עבר בריונות ורק מחפש מקום לברוח מהבעיות שלו. היונג'ין נער בן 18 שגורם לפליקס להתבלבל ולחוש בדברים שלא חש מעולם. "מצידי תשנא אותי,רק...תרגיש כלפי רגש." hyunlix minsong Bangchan and Jongin מכ...
