משועמם?! אני?!

משהו אקראי אני מניח

*הפרק הבא נכתב בלשון זכר מטעמי נוחיות בלבד, אך מכוון לכל המגדרים!*

אי פעם הרגשתם שאתם ככ עצובים ורוצים לבכות אבל יש לכם גוש בגרון שמונע מכם לעשות את זה?

את ההרגשה שכולם פשוט נהנים יותר כשאתם לא בסביבה?

את זה שאתם בודדים 6 שנים ואז עד שאתם פוגשים חברים שבאמת אוהבים אתכם אחרי כמה חודשים שאתם מכירים אמא שלכם פשוט מחליטה "נופ ביצ" ומנתקת לכם את הקשר?

שאתם מוצאים את עצמכם בעשר בלילה של יום שבת מתרגלים ומתרגלים במתמטיקה ועדיין לא מצליחים להוציא יותר מ85?

שהדבר היחיד שמשאיר אתכם בחיים לא מעוניין בכם?

שבא לכם לפוצץ את כל העולם ושהכל יישרף ומהצד השני אכפת לכם יותר מדי?

שלא משנה כמה אתם מנסים לאכול אתם לא מצליחים, כנ"ל לשינה?

שאתם רוצים לברוח מהכל?

לא? אז ברוכים הבאים לחיים שלי.