אני מנסה לפתוח את הדלת עם גבות מכווצות ממאמץ ומתקשה להרים את שקיות הכביסה הכבדות מכשחשבתי והנה אחרי שניות באמת הצלחתי לפתוח ואז אני מרים את העיניים שקית הכביסה נפלה לי מהידיים ולרגע רואה שחור אני מנסה להבין מה אני רואה בהתחלה אבל גם קולט מהר מאוד שהדברים פה לא הולכים חלק ובטח שלא טוב. למה יש פה ילד על הרצפה אחרי כמה שניות אני מבין. אני רואה את ארי שלי על הריצפה, ואיזה ממזר אחד שאני לא מכיר. מעליו מושך לו עם היד הגדולה שלו את השיער הקצר והשחור וצועק עליו בטון גבוה שבא לי להשתגע עולים לי כל כך הרבה רגשות כל כך הרבה זעם שרוצה לצאת החוצה ולבהור כמו אש אבל גם בלבול ורצון להבין מה קורה וברגע הבחור ההוא שם לב שמישהו עומד בכניסה ובשניות שיחרר את השיער של ארי הקטן שלי. ונתן לו לראשה להתנגש ברצפה. והתקרב לכיווני. היה לי אינסטינקט שלא ציפיתי לו ומצאתי את עצמי רץ אל הילד הזה למרות שאני אפילו לא מבין איפה מצאתי מקום לרוץ בחדר היחסית קטן הזה. ומשכתי אותו קרוב אליי תופס בחולצתו ומוריד כמה מכפתוריו שהיו על החולצה הלבנה שסביר להניח שתלשתי
"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה"
"מי אתה יא חולה תשחרר תחולצה " אמר האידיוט
"בשניה אני עושה אותך מסטיק יא ילד" אני אומר עם האומץ שעזרתי באמצעות הזעם שאגרתי בתוכי
"חחח באמת ?, אתה גם יודע לעשות בלון? הופך את עצמו לבדיחה גדולה יותר והוסיף "מה לך ולילד הזה, מה קרה אתה האח המגונן?"
"יש לך חמש שניות לברוח לפני שאני יחריב לך את האפשרות להכים בית משלך יא מסכן" אני אומר עצבני משחרר את חולצתו. סביר להניח שהעיניים שלי אמרו את שלהן. והנה באמת השפנפן בורח
בשניה עזבתי הכל ונפלתי לרצפה לארי, בדאגה "נפצעת?, הוא עשה לך משהו?, הוא הכאיב לך?,
"היי, אני בסדר, אני בסדר תרגע."
"אתה לא בסדר אוי מה הוא עשה לך..." ראיתי את השריטה שעל המצח שלו וזה גרם לי לרתוח
"איך זה קרה? מה הוא עשה? זה כואב נכון? אני אהרוג אותו אני נשבע לך"
"היי, היי, היי. איתמר תסתכל עליי אני בסדר" ארי הניח את ידו על פניי והנחתי את שלי עליו "הפצע לא כואב לי אבל תודות לך שהגעת אני כבר לא יודע מה היה קורה אם הייתי נשאר כאן איתו..."
"תסביר לי מה היה" אמרתי נואש לתשובות
"קוראים לו אריאל והוא למד איתי בכולל והוא תמיד קינא בי ובמשפחה שלי אבל הוא לא העז להגיד את זה ובמקום זה היה מרביץ לי כשהיה פוגש בהזדמנות"
"מה? הרביץ? לך? מה לעזעזל הוא מחזיק מעצמו"
אני אומר. ושמו מצלצל לי מוכר אבל הפעם יותר ואז עלה לי האסימון, אריאל , אריאל מגבעתיים הילד החדש זה שהולך להיות איתי באותו החדר.
לוקח לי כמה רגעים לחשוב על תכנית ומה אני עושה ואז עלה לי רעיון,
טוב נו תקראו לי טיפש אבל חשבתי אם אגיד לרב אני לא מרגיש טוב ומקיא בכל פינה מה אני אעשה אין זה בטח בגלל הניקיון המסיבי שעשיתי לחדר... צחקתי לרגע מהבדיחה של עצמי אבל אז נזכרתי בכל הסיטואציה חשבתי שוב מה אתרץ לרב. "כבוד הרב נראה לי השתמשתי ביותר מידי אקונומיקה וחטפתי הרעלת קיבה ולכן אני מעדיף שאריאל החדש לא יהיה בחדר שלי"
אני מנסה לחשוב על משפט מתאים שאוכל להגיד כדי שיוציא אותו מהחדר או אותי, ושלא ישמע מטופש יותר כמו זה. אחרת הרב ישלח אותי לרופא לבדוק אם קרה לי משהו בראש לא בבטן... אני מנסה להבין איך אני גורם לרב לעשות את זה מה שבטוח אין סיכוי שאני ואריאל הזה ממשיכים עוד רגע להיות באותו החדר. ואז נזכרתי...
