אני קוסמת הזהב

מידע נוסף:

כל צבעי העיניים קיימים, צבע הזהב מסמל מזל וברכה, מאמנים שאנשים אלו קיבלו ברכה מהאלים.

הירח יסתיר את פניה,

אך כולם יזכרו את עיניה,

גם בלילות החשוכים ביותר,

זהב יזרח כמו אור מוסתר.

בת מזל.

זה היה שמי, עם עיני הזהב שלי זה היה ברור שזה יהיה שמי.

אבל אני חשבתי שהשם הזה נועד על מנת ללעוג לי, מעולם לא הרגשתי בת מזל.

נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את הגוף שלי, ישנתי על הרצפה או ניסיתי לישון עליה, היו מספר מסיום של מיטות ושמיכות, הילדים הקטנים בדרך כלל קיבלו את השמיכות הטובות יותר. ככל שגדלנו האדון אמר שנצטרך ללמוד לישון על הרצפה, כי אין לנו צורך עוד במיטות, מדי פעם הוא היה נותן לנו שמיכות, אבל זה היה רק בלילות הקרים ביותר. בשאר הזמן נאלצנו לחלוק.

בית היתומים היה אחוזה גדולה, של חדר אחד שבו ישנו כולנו, חדר אוכל אחד וחדר לימודים אחד וחדר משחקים. ובצד האחר היו החדרים של האדון.

הבטן שלי קרקרה, לא הייתה ארוחת ערב, זה היה היום השלישי ברציפות שקיבלנו רק ארוחת בוקר. האדון תמיד חיפש סיבות לא לתת לנו ארוחת ערב, אבל הוא מצא לרוב סיבות כאלו, שיחקנו יותר מידי, או לא למדנו כמו שצריך. למרות שכולם ניסו להתנהג טוב. אם כי מידי פעם הוא נתן לנו ארוחת ערב ואפילו ממתקים, אלו היו ימים מיוחדים, ימי הולדת נכללו בימים האלו, בעיקר ימי הולדת שמונה עשרה שבהם החברים שלי עזבו לתמיד.

לא היו לנו מורים, הוא לימד אותנו חלק מהזמן וחלק מהזמן לימדנו זה את זה, היו ספרים והוא חייב אותנו ללמוד, חייב אותנו לדעת.

ניסינו להיות טובים, אבל זה לא תמיד עבד, לעמוד בדרישות של האדון היה קשה. אבל הכי שנאתי את המבטים שלו. המבטים שלו היו בוחנים ולאחר מכן הם התרחקו ממני, וחיוך מרוצה עלה על פניו. ולאחר מכן הוא תמיד היה אומר "העיניים שלך יהיו מעולות, יאהבו אותן."

ביום האחרון של כל אחת מהחברים שלי הם הלכו עם גברים ונשים לבושים היטב שהטילו בהם מבטים מפחידים, לפעמים הם היו כמו המבטים של האדון, לפעמים הם היו גרועים יותר. האדון אמר שהם הולכים לעשות מה שהם נועדו לעשות. אבל פחדתי לשאול עוד כי האדון בטח יגיד על כך שזו שאלה לא ראויה וישלול את ארוחת הערב.

ולכן כל השבוע האחרון שלי החלטתי להישאר ערה, רציתי לדעת לאן הייתי אמורה ללכת, עם מי? ולמה?

שמעתי לחישות מהאלו שעמדו לעזוב שלאחר גיל שמונה עשרה אנחנו לא יכולים להישאר כאן יותר ואנחנו חייבים לעזוב, לחישות אחרות דיברו על כך שסוף סוף נוכל לעזוב ולעשות מה שנרצה.