פרק 6

884 52 34
                                    

נ.מ ג'סטין
כשג'ול סיפרה מה כרמון הבן זונה עשה לה,
הייתי צריך לאמץ כוחות איפוק מהשמיים כדי לא לקחת לאיזה בחור את הרכב ולטוס משם
כדי ללמד את הבן זונה הזה לקח.
מה גם שמבטו של איידן התחיל להתערפל אז ידעתי שאני אצטרך להיות האחראי מביננו וזה לא התאים לי,אני רוצה למעוך את הפנים המגעילות שלו במו ידי.
תמיד אהבתי את התמימות החמודה של ג'ול אבל עכשיו שנאתי אותה, שנאתי כל כך,
אלוהים יודע כמה זמן היא מסתירה את זה.
איידן נעץ בי מבט כשרגלי התחילה לקפץ בעצבים ככל שהיא דיברה.
הבן זונה הזה נגע בה, הוא פאקינג נגע בילדה הקטנה שעומדת ממש מולי.
אני יודע שהוא לא רק חיבק אותה,וזה שהיא משמיטה דברים רק מעצבן אותי יותר.
נחיריו של איידן התרחבו בכעס וידעתי שהוא גם הבין.
מהר מאוד כבר היינו ישובים במכוניות ונתנו גז לחבר של ג'ק.
"למה לא הולכים לכרמון?" שאל ליאם בפעם האלף כבר להוט להיכנס בסוטה המזדיין.
"כי אנחנו צריכים לפגוע בו לטווח הארוך, וגם ככה אי אפשר לעשות את זה באמצע היום" אמר שוב איידן.
שמתי לב שהוא לא איתנו,מבטו היה נעוץ בכביש והוא דיבר ונהג על מצב אוטומטי.
"אחי אתה צריך להירגע" מלמלתי אליו בשקט.
הוא הנהן ורק לחץ יותר חזק על הגז.
יותר מאוחר באותו היום ישבנו אצל ליאם וחיכינו שיחשיך.
"אחי אתה חייב להירגע" אמרתי בכעס לאיידן.
אומנם לא יכולתי להגיד כלום כי רתחתי מבפנים אבל הוא איבד את זה
הוא ישב על הרצפה ברגליים מקופלות וראשו בין ידיו.
"אני רגוע" סינן ונשם עמוק.
"מה יש לו" שאל ליאם.
"אין לך זכות דיבור זוכר איך הגבת ששמעת שמישהו נגע בלין?" שאל ג'ק.
ליאם נחר בבוז אבל שתק.
"אני פשוט לא מאמין שהיא לא סיפרה לי" מלמל איידן בכעס.
"אחי היא בטח-" אמר ג'ק "מה היא לא מרגישה בנוח לספר לי? ממתי ,אנחנו תמיד דיברנו בפתיחות" מלמל לעצמו.
"אחי,תירגע כבר,היא פשוט הרגישה לא בנוח איתו אבל לא בצורה שתצתטייר אצלה כהטרדה מינית,חוץ מזה שהיא ממש רצתה את העבודה" אמר נואה ונכנס לחדר.
"איך אתה יודע?" שאל איידן והרים סוף סוף את ראשו.
"דיברנו בדרך" אמר ומשך בכתפיו.
"ולפני שתישאל היא בסדר,והיה נראה שהיא תקבל את העבודה בחנות ספרים הזאת,
עשיתי סיבוב בסביבה, והכל נראה שם בסדר אין משהו חריג או איזה מוכר סוטה בסביבה" אמר נואה.
"תודה אחי" אמר איידן.
"בכל אופן,נראה לי שאני מאוהב" אמר נואה
וקרס על המיטה.
"במי?" שאל ג'ק.
"בג'ול" אמר והרגשתי כאילו חבטו לי בבטן.
איידן שלח אלי מבט קטן ואז הסתכל על נואה.
"ג'ול שלי?" שאל לאט.
"כן ,אחי אתה מגדל מלאך בבית,אם תיהיה לי אישה זאת תיהיה מישהי כמוה" אמר עם חיוך.
"זה רציני?" שאל ליאם ובחן את נואה ואותי.
היתה לי הרגשה שכולם בחדר יודעים את הסיבה להתעלמות שלי ממנה.
"לא,היא של חבר, אבל אני באמת אוהב אותה" אמר נואה ושלח אלי חיוך מתגרה.
שלחתי אליו אצבע שלישית וגופי נרפה מעט.
"איידן היא כל כך אוהבת אותך,אני אומר לך אם לא הייתם אחים היא היית מתחתנת איתך" אמר נואה.
"קודם כל איכס,זאת אחותי אז אל תגיד דברים כאלה, ודבר שני למה אתה חושב ככה?" שאל איידן.
"כי היא פאקינג בכתה בדרך,היא לפעמים חושבת שהיית מעדיף שהיא לא תיהיה כדי שלא תצטרך לפרנס אותה" אמר נואה.
חלפה בראשי מחשבה שאולי היא לא הייתה רוצה שאיידן ידע על זה,אבל אם הייתה לי אחות הייתי רוצה לדעת אם היא חושבת עלי שטויות כאלה.
"מה היא מבלבלת במוח!?!" קרא איידן בכעס ובא לקום.
ליאם הושיב אותו בחזרה אבל איידן עדיין כעס.
"תרגע,דיברנו ולא נראה לי שהיא באמת התכוונה לזה,כנראה זה מתי שאתה כמעט לא בבית והיא מרגישה אשמה" אמר נואה ואז פניו הרצינו.
"אז מה קורה בסוף עם כרמון?" שאל והזדקף.
"שורפים לו את החנות" אמר ליאם.
"מתי?" שאל.
"עכשיו" אמר איידן בקול קר וקם.
יצאנו מהחדר וראיתי שיער אדמוני חומק לפינה.
כנראה שזאת לין.
נכנסנו למכוניות והרחובות כבר היו שקטים וחשוכים,
אחרי נסיעה קצרה הגענו למאפיה הקטנה של כרמון.
נואה פרץ את הדלת תוך שניות וליאם ביטל את ההזעקה, שפכנו את הדלק שלקחנו מחבר של ג'ק והצתנו את המאפיה המזוינת.
ההזעקה התעוררה לחיים אבל אנחנו כבר היינו בחוץ צופים מרחוק על האש הקטנה שתהרוס לו את החיים.
אם יהיה לנו מזל אולי הוא יברח מהעיר.
אנשים יצאו מחנויות ליד ומהבתים ופשוט הסתכלו על החנות הנשרפת בהקלה.
גם אם מישהו ראה אותנו עושים את זה, אף אחד לא ילשין, כרמון הוא בן זונה סוטה וכולם יודעים את זה.
בגלל זה זה מחרפן אותי שג'ולי לא ידעה.
נעלמנו מהשטח כשסירנות נשמעו מרחוק.
אומנם לא ילשינו עלינו אבל אנחנו לא לוקחים סיכון.
איידן הוריד אותי בבית וחשבתי במירמור שאני צריך ללכת לראות מה עם הרכב שלי.
הסרחתי מעשן וזיעה והייתי חייב מקלחת דחוף.
הלכתי לכיוון החדר שלי וכבר באתי להוריד את החולצה המלוכלכת אבל קולות דיבור מהחדר של סטפן עצרו אותי.
"אני עדיין לא מאמין שהיא עברה את זה" אמר סטף.
"גם אני,היא פשוט כל כך..." אמר בן אח של איידן.
"חמודה,יפה,מתוקה" המשיך אותו סטפן.
"כן...זה פשוט לא מגיע לה,זה אף פעם לא הגיע לה" מלמל.
משכתי בכתפי,לא הבנתי על מי הם דיברו, ולא היה לי גם אכפת.
אבל מה שהם אמרו אחר כך גרם לי לקפוא במקום.
"אז בגלל שג'וליה עברה חרם וההתעללות היא עברה לרויאל?" שאל סטף.
"כן,הם תמיד הרביצו לה,שפכו עליה דברים,הפיצו עליה שמועות אבל מה שגרם לאיידן להעביר אותה היה שאיזה בן זונה אחד האמין לשמועה שהיא זונה,כאילו אחותי הקטנה נראית כמו זונה, והוא אמר לה שאם תמצוץ לו הוא ישלם לה כפול ממה שהיא מקבלת בדרך כלל" אמר בן בקול זועם ונגעל.
"פ..פאק,היא נאנסה?" שאל אחי באימה.
עצמתי את עיני בחוזקה והתפללתי שהוא יגיד לא, בבקשה שהוא יגיד לא.
"לא,במקרה עברתי שם ודפקתי לו מטף כיבוי אש לראש, ניהיה לו דימום פנימי והוא קיבל זעזוע מוח קשה" אמר בגאווה ושנאה.
ניסיתי להרגיע את הנשימות שלי אבל לא הצלחתי.
איך הם לא סיפרו לי? לעזאזל היא סבלה את זה במשך שנים?
לפני ששמתי לב כבר הייתי בחוץ ורצתי ריצה שאני שומר רק למשחקים.
ריצה עיוורת.
אחרי רבע שעה כבר עמדתי בדלת ביתה ודפקתי כמו משוגע.
לא היה אכפת לי גם אם אעיר את כל השכונה.
הדלת נפתחה בעדינות וידי כמו זזה מעצמה ופתחה אותה לרווחה חושפת את דמותה היפה והקטנה של ג'ולס.
ליבי הקטן והעלוב פירפר למראה המבט המבולבל שהפך לחיוך עדין ומלא הקלה.
"ג'סטין, אלוהים חשבתי שאתה איזה רוצח,מה אתה עושה פה? איידן בעבודה" אמרה והביטה בי בעיניה הגדולות והיפות.
כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה רק על כך שהייתי חתיכת טמבל מזוין כשאמרתי לה להפסיק לקרוא לי ג'ס, כי פחדתי שנתקרב.
כל המחשבות נמחקו מראשי כשנזכרתי למה באתי לפה.
נכנסתי לבית בצעדי ענק גורם לה לפסוע לאחור וסגרתי אחרי את הדלת.
"למה לא סיפרת לי?" שאלתי בלחש וניסיתי להחניק את הכעס,אבל לשווא.
זעמתי,אלוהים כמה שכעסתי,איך הם יכלו להסתיר את זה?
"א..את מה?" שאלה בבלבול ושיחקה עם שולי חולצה.
לא ג'סטין אתה לא מסתכל עכשיו על המחשוף המכובד שהחולצה המזוינת עשתה.
נעצתי את מבטי בעיניה הכחולות והרגשתי שהן מרגיעות אותי ,
לעזאזל אני לא יכול אפילו לכעוס לידה.
"למה לא סיפרת לי שעברת התעללות" שאלתי והיא קפאה, ראיתי איך האימה שוטפת את פניה.
לעזאזל למה היא כל כך מפחדת?
"א..איך אתה יודע?" שאל בלחש ונתמכה בקיר.
"למה לא סיפרת לי?" שאלתי שוב בעקשנות.
"אתה אפילו לא מדבר איתי,למה שאספר לך" אמרה לפתע והרימה את ראשה אלי בחדות.
נרתעתי כאילו הרביצה לי, אבל היא צודקת.
"זה לא משנה,היית צריכה לספר לי" אמרתי ומשכתי אותה לבין ידי.
"איך לא סיפרת לי" לחשתי לראשה וידיה תפסו בחולצתי חזק,
"מה עשיתי?" שאלה בקול מהומהם.
"מה עשית?" שאלתי בחוסר הבנה.
"מה עשיתי שגרם לך לשנוא אותי?" שאלה.
וקפאתי,פאקינג קפאתי.
לשנוא אותה?
אם היא הייתה יודעת כמה שהיא טועה היא היתה בורחת ממני בצרחות.
"אני לא פאקינג שונא אותך" הצלחתי לסנן וניסיתי לא למעוך אותה בחיבוק שהתחזק מרגע לרגע.
"אז למה אתה מתעלם ממני? אני עשיתי משהו לא בסדר? אני כל כך מצטער-" קטעתי אותה בכעס.
"את לא עשית שום דבר לא בסדר!" פסקתי.
"אז..למה?" שאלה וגופה רעד בידי.
פ..פאק היא בוכה.
עצמתי את עיני בכוח.
נפלתי חזק.
"כי אני דפוק" מלמלתי.
"כל כך דפוק, חשבתי שאני משפיע עלייך לרעה" אמרתי,לא בדיוק שיקרתי.
"איזה שטויות" מלמלה ומשכה באפה.
"הוצאת ממני את הכי טוב שבי" אמרה.
"את טועה! זה הפוך,הפכת אותי לבן אדם טוב יותר," אמרתי והיא בנידה בראשה.
"אתה בן אדם טוב,ג'סטין" מלמלה.
"אני לא" לחשתי.
"אל תקראי לי ככה" אמרתי והיא נרתעה וניסתה להתרחק.
הידקתי את החיבוק ומהר נשפה ברעד.
"תקראי לי בשם שלי" אמרתי והיא קפאה.
"ג'ס?" מלמלה בלחש.
התפללתי שהיא לא מרגישה את ליבי דוהר.
לב חלש כמו רכיכה.
"כן" לחשתי.
"אבל-" קטעתי אותה. "כן!" אמרתי בעקשנות.
ידיה חיבקו אותי ותפסו חזק בחולצתי.
"ג'ס.." יבבה, "מה?" לחשתי מסניף את שיערה הרך.
היא כל כך קטנה,שהתקופפתי קצת.
"ג'ס...אתה כל כך מסריח" אמרה.
"אה.." מלמלתי כשדבריה חילחלו לראשי.
פרצתי בצחוק לא מאמין והיא גם צחקקה.
"אני רצינית"אמרה והשתחררה בעדינות אם כי לא עם הרבה רצון,מהחיבוק.
"יש לך ריח של עשן" אמרה וחייכה חיוך חמוד.
"את מגרשת אותי?" שאלתי בשעשוע וכמעט בכיתי מהקלה,נהייתי כוסית.
"מה פתאום! תיכנס למקלחת אני אביא לך בגדים של אייד" אמרה.
ניגבתי את הדמעות שהיו על לחייה ונשקתי למצחה.
היא עצמה עיניים והייתי צריך לנתק את ידי ממנה בכוח כדי שלא אנשק את שפתיה התפוחות והמגרות.
"ג'ס" אמרה בחשש.
"אל תשחק איתי" אמרה והסתכלה לתוך עיני.
"אני לא משחק איתך" אמרתי וליטפתי את שיערה.
"אני רוצה את החברה הכי טובה שלי בחזרה" אמרתי וחיוך גדול התפרס על שפתיה לא מודעת לכך שליבי בדיוק פספס פעימה.
"יופי,כי גם אני" אמרה ושלחה לי חיוך אחרון לפני שדילגה אל חדרו של איידן.
אחרי מקלחת זריזה שבה קיללתי את עצמי.
איך שש שנים של ריחוק נזרקו לפח אחרי שבוע אחד שבו היא חזרה לחיי? יותר נכון התפרצה.
אבל...אני שמח, אני שמח שהיא קיבלה אותי בחזרה,ולא אאכזב אותה יותר.
עצוב שהייתי צריך להתעורר בגלל הדברים האיומים שקרו לה.
במשך הלילה היא סיפרה לי על מה שהילדים עשו לה ואני סיפרתי לה מה השתנה.
כשהיא נרדמה ידעתי שאני צריך ללכת, ידעתי.
אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לצאת מהמיטה שלה, או להתנתק מהחיבוק המנחם שלה.
אז נרדמתי לקול נשימותיה המרגיעות, ובין זרועותיה הקטנות.

----------------------------------------------------------
אז מקווה שנהנתם מהפרק, ונראה לי שאני מאוהבת בגסטיןןןןןן.
מה אומרים על הפרק?
אשמח לתגובות והצבעות ❤

בחזרה לעברWhere stories live. Discover now