"בוא רגע" אמר.
השניים יצאו אל החצר. מישהו מדבר עם גאנגקוק. הקטן התרגש יותר מדי שלא הסתכל לאן הוא הולך. נתקע בבחוג שקרא לו.
"מצטער" אמר הקטן, מנסה בכוח לא לגמגם.ולא לתת לטורט להשפיע עליו.
"אתה הילד עם התסמונת נכון?" שאל אותו בחור צעיר, גאנגקוק ניסה לעצור את העווית בצווארו ונכשל. מרגיש דמעות בעיניו.
אז ככה הוא מוכר, הא? הילד עם הטורט?, הפריק?..
"כ-כן" גמגם. טורט מעצבן.
"היה לי אח עם טורט.." מלמל הנער, "מה השם שלך?".
"היה לך?.., וקוראים לי גאנגקוק, ג-גון גאנגקוק" אמר. מנסה כל כך לעצור את הגמגום שלו שחווה מהטורט. "הוא התאבד" אמר הנער, עיניו נהיו ריקות. "שם יפה" אמר אותו הנער.
"אז תגיד, גון" התחיל אותו בחור כאילו זה נורמלי שאדם פשוט יתאבד.
"אתה מודע לזה שמדברים עליך כן?", "כן.." מלמל, למה הוא צריך להזכיר לי את זה.
"למה אתה מדבר איתי?" שאל גאנגקוק עוד מעט דמעות. רוצה ללכת לישון. רוצה הביתה.
"כי אני רוצה להיות חבר שלך" ענה, "דרך אגב קוראים לי קים טאהיונג".
"היי טאהיונג, אני- אני חושב שכדאי שאלך" אמר , מתכוון ללכת. מרגיש דחיפה בגבו. היו אלו הבריונים שהציקו לו תמיד. "צ-צ'אפ" נפלט מפיו. עווית קטן בראשו וזה הספיק כדי שהוא יהיה מושא ללעג. "היי פריק תפסיק לנבוח"
"בבקשה די" מלמל. דמעות בעיניו. טאהיונג החזיק בידו של גאנגקוק, מקרב אותו אליו. "אולי תפסיקו?" אמר בטון מזלזל.
"אתם חושבים שזה מגניב לרדת על אחרים?, אתם חושבים שזה הופך אתכם ליותר טובים?, תנו לי להגיד לכם משהו.. זה לא, אתם רק הופכים להיות רדודים. דוחים. מגעילים. אף אחד לא אוהב אתכם! כולם נחמדים אליכם כי אף אחד לא רוצה שאתם תתקפו אותו כמו שאתם תוקפים את גאנגקוק. הוא עשה לכם משהו?, הא? לא!, הוא אדם טוב" אמר טאהיונג עצבני.
"ואיך אתם חושבים שהוא מרגיש?, הא? כל יום לחזור הביתה, כל יום ללכת לבית ספר, בלי לדבר עם אף אחד כי אתם גרמץם לו להיות הילד הפריק של הבית ספר, גרמתם לו לשנוא את עצמו!"
טאהיונג רתח מזעם. "המילים שלכם! ההתנהגות שלכם! זה גורם לאנשים לנקוט בצעדים חמורים! אנשים יכולים להתאבד בגלל זה! אנשים פאקינג התאבדו בגלל זה!, אבל מה זה אכפת לכם הא?".
טאהיונג חיזק את אחיזתו בידו של הקטן. "גון גאנגקוק סבל יותר מדי בגללכם, הגיע הזמן שתבקשו סליחה, לבקש סליחה לא יהפוך אתכם לעלובים או לגרועים, ממש לא, זה יהפוך אתכם לאנשים נעלים!, הגיע הזמן שתפקחו את העיניים שלכם!"
"לכל אדם יש רגשות, לכל אדם יש כאב, לכל אדם יש צדדים כאלו ואחרים, אבל הוא עדיין בן אדם".
במילים האלו, טאהיונג לקח את גאנגקוק משם, מחבק אותו. מבטיח לו שהוא יישאר שם איתו, לתמיד.
נכון שטאהיונג לא הצליח לשמור על אחיו בחיים.. אבל הוא יצליח לשמור על גאנגקוק. הוא יעזור לו.
__
חבר'ה..
אם אתם רואים ילד או ילדה שיושב לבד בכיתה שלכם, או סתם בהפסקה,
או שאתם רואים ילד או ילדה שעוברים התעללות פיזית, או ילדים שחווים חרם.
לכו אליהם. אל תפחדו,
תעצרו את האלימות הזאת. תהיו עירניים ותעצרו כאב מיותר.
למילים יש כוח להרוס..
אבל גם כדי לתקן.
שיהיה לכם לילה/יום טוב!
אוהב אתכם:).
YOU ARE READING
ONE SHOT // TEAKOOK✔︎
Fanfictionספר זה הינו ספר וואנשוטים כמו שכתוב בכותרת ובכריכה~ כל הוואנשוטים יהיו טאהקוק. מכיל: •שברון לב •מוות •תכנים מיניים [אכתוב לפני כל פרק אם יהיה או לא] •טאהקוק כמובן שבוואנשוטים יהיה המון הומור! ~Taehyung Top/Bottom ~Jungkook Top/Bottom מקווה ש...
syndrome
Start from the beginning
