פרק 2-הפתעה

19 0 0
                                    


"אתה יודע שזאת אהבה כשכל מה שאתה רוצה זה שהבן אדם הזה יהיה מאושר, גם אם אתה לא חלק מהאושר הזה"

יצאתי מבית הספר כשהסתיים היום שמתי מוזיקה באוזניות ורכבתי הביתה,
היו שמיים אפורים כמעט גשם .התחלתי לרכב כשהתנגן השיר paradise  של קולדפליי, עד שהגעתי הבייתה היה כבר השעה חמש וחצי ,אוי אני עוד צריכה להספיק לעשות את השיעורים שלי,אני אספיק לפי הזמנים הבטתי בשעון שלי,וכשהעלתי את מבטי בחזרה לכיוון המסלול רכיבה ראיתי שכבר הגעתי לבית ,רגע למה המכוניות של ההורים שלי פה?

הם חוזרים רק בלילה כל הזמן .אמא שלי אחות בבית חולים ואבא שלי ,טוב הוא אף פעם לא ממש אמר במה הוא עובד אבל הוא רק אומר כל הזמן שזה חשוב למשפחה שלנו ולא צריך לדעת יותר מזה.

התחלתי לחשוש ורצתי לדלת הבית כשנכנסתי ראיתי את אמא שלי במטבח מכינה אוכל ואבא שלי יושב בסלון קורא עיתון ומולו שני אנשים איש ואישה עם גבם מופנה לכיווני יושבים בכורסאות השחורות שבביתנו , כשפתחתי את הדלת הם הסתובבו ישר וחייכו אלי ,האישה רצה לחבק אותי ,היא הייתה לבושה שמלה שחורה צמודה עם  שרשראות פנינים והתסרוקת שלה מסודרת כצמה .

״ליני מותק איך גדלת אה?היית ככה קטנה." היא סימנה עם היד שלה על יד המותן שלה, יש לה מבטא כזה ,מבטא מוזר שאני לא מצליחה לזהות ,ועוד יותר מוזר שאת האישה אני לא מצליחה לזהות. חייכתי אליה ואמרתי לה "כמה טוב לראות אותך!"

אמא שלי ראתה את מבטי ולקחה אותי למטבח "לין אלו חברים שלי ושל אבא, הם הגיעו עם הבן שלהם דניאל מאיטליה את זוכרת את דניאל?כשהייתם קטנים הייתם כל הזמן יחד לין"

כשהיא אמרה דניאל נזכרתי בכל , דניאל החבר הכי טוב שהיה לי ,דניאל שאיתו שיחקתי משחקי קופסה בלי סוף ,דניאל  שאיתו הייתי רואה סרטים כל שישי בערב ,דניאל ,דניאלי שלי שבתור ילד הציע לי להתחתן איתו ..ברור שאני זוכרת את דניאל שלי ,רגע מה הוא
פה??איזה לחץ ,לנשום לין חייבים לנשום! ..נשימה ונשיפה נשימה ורגע !,אבל לא דיברנו מלא זמן ,מה להגיד לו? על מה נדבר? התחלתי לרעוד קצת, להזיע, מה ,למה אני מזיעה ככה? לנשום לין לנשום!!זה דניאל, רק דניאל שלא ראיתי  רק עשר שנים, חברי הטוב ביותר שסיפרתי לו הכול ,מעניין איך הוא גדל...מעניין אם הוא זוכר אותי,מעניין איך הוא פשוט.

מחשבותיי נקטעו כשדלת הבית נפתחת ומישהו גבוה ושרירי לבוש בגינס שחור וחולצה מכופתרת שחורה נכנס .מי זה?מה זה ?זה דניאל?? מה זה הדבר הזה וואו קשה לנשום ...טוב טוב  נמשיך לתאר ואז להיחנק, שיערו שחור פחם כפי שזכרתי אותו והוא נראה כאילו הוציאו אותו ממסלול דוגמנות ישר לדלת ביתנו .

עיני הכחולות העמוקות בחנו את החדר עד שנעצרו עלי, נשימתי נעתקה. שנייה אחת ,שתי שניות, שלוש שניות ,ארבע שניות...נו מתי הוא יפסיק? הוא ניתק את מבטו ,וואו מזל אני חושבת שעוד קצת והייתי נחנקת לגמרי הוא התקדם אל עבר אביו אמר לו משהו באוזנו ויצא במהירות מהבית. כולם היו בשוק קל ,ואני התחלתי לנשום כרגיל .

מה? זה ההדניאל שאני הכרתי? הוא לא אמר לנו שלום אפילו...לא אמר לי שלום אפילו .אבא שלו התחיל להגיד "זה דניאל הוא אמר שהוא יחזור מאוחר יותר לארוחת ערב" הוא נראה קצת נבוך ,״מה זאת אומרת יחזור ?אתם נשארים כאן? "אמרתי בטון שנשמע די כועס, אמא שלי סימנה לי להירגע ״כן הם נשארים איתנו לכמה זמן״ אמ..איך אוכל להסתובב בחופשיות בבית שלי שכל הזמן יש פה אנשים ?״אני צריכה להתחיל את העבודה שלי אז.. ״

טוב מותק רק בשמונה תרדי לארוחת הערב ״ אמא שלי אמרה,עליתי לחדרי לעשות את השיעורים שיש לי ועם הזמן הגיע  הערב "לין האוכל מוכן רדי למטה ״אמא שלי צעקה, עכשיו כשיש עוד אנשים בבית צריך לראות אם אני לבושה בסדר, עכשיו צריך לשים חזייה כל פעם שאני יוצאת מהחדר יופי ממש יופי פשוט מצויין."לין!" , נאנחתי בעצבנות "אני יורדת אמא רגע"

כשהגעתי לשולחן היה מולי מושב פנוי בטח של דניאל שאמר שיגיע,מעניין לדבר איתו לראות אחרי כל השנים מה עבר עליו .חיכינו כמה דקות כדי שיגיע והוא לא הגיע עדיין ,עברו עוד עשרים דק וקצת איבדתי סבלנות כבר והתחלתי לשים לי בצלחת קצת מהפסטה ואמא שלי עצרה אותי,"אנחנו מחכים לכל האורחים שלנו לין"

נאנחתי מה צריך גם לחכות עד שיגיע? , "אז ליני , את יודעת שדניאל ילך עכשיו לבית ספר שאת הולכת אליו?" אמא של דניאל הילרי אמרה ,"אה,נחמד" עניתי ,היא המשיכה ואמרה "דניאל יוכל להסיע אותך לבית ספר כשאת צריכה ליני" חייכתי אליה "אה,יופי מעולה" עניתי והסתכלתי על אמא שלי שחייכה לכולם.

הדלת נפתחה וכולם הסיטו את מבטם לכניסה ודניאל נכנס כשבגדיו טיפה מבולגנים. הוא הסתכל על כולם וכולם הסתכלו עליו בחזרה, הוא התיישב ולא אמר כלום ."דניאל, תגיד שלום זה לא מכבד ,ואיפה היית לעזאזל ?כבר שעה אנחנו מחכים לך!" הילרי אמרה.

בפעם הראשונה דניאל באמת דיבר בנוכחות שלנו "הייתי עם מישהי" .כולם שתקו לכמה שניות ודניאל הסתכל לכיווני במבט בוחן ,את האמת שאין לי מושג למה ולמה הוא אמר את זה עכשיו ליד כולם.. אמא שלי שברה את השתיקה ״טוב,אמ אז מי רעב?"

פרק שני!
אשמח אם תרשמו לי לגבי הכתיבה והסיפור,
תודה לכן🌸

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Mar 27 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

JUST HOLD MY HANDWhere stories live. Discover now