הכוויה שבאהבה

5 0 0
                                    

מה זה אהבה?                                                                                                                                                                            

 איך זה שמתאהבים?                                                                                                                                                              

יש למישהו תשובה?                                                                                                                                                                

או שאנשים מרוכזים בלהיות רווקים או מאוהבים?                                                                                                         

אולי, יש לי תשובה.                                                                                                                                                              

תשובה אחת לכל העניין



אהבה, מילה חזקה. מעוררת אצל שני אנשים בעלי חיבה                                                                                                 

אחד לשנייה רגשות עזים שלא הורגשו אף פעם. מעין פרפרים בבטן.                                                                     

אבל אז, יש את העניין השני- ההתאהבות.                                                                                                                  

היא קשה יותר. מורכבת יותר. מצריכה יותר.                                                                                                                     

תבינו, אפשר לאהוב אדם, אבל יהיה לנו יותר קשה להתאהב בו.                                                                                

זה משהו שקורה עם הזמן.                                                                                                                                                

אבל, איך נדע שהתאהבנו?


אנחנו נרגיש שהבן אדם תמיד במחשבות שלנו

אנחנו נרצה שהוא יהיה שם בכל רגע אפשרי.

אנחנו נרגיש את החיבוק החם והנשיקה האוהבת גם אם הוא לא שם

רק המחשבה עליו תגרום לנו לתחושת חמימות בלב.

פעם אהבתי מישהו. כל כך.

נתתי לו את כל ליבי

הייתי שם כל כולי, גם שחלק בי פקפק.

אהבתי אותו, לא בהדדיות. ואז, נכוויתי.


נכוויתי מאהבה.

נכוויתי מהאדם שהיה לו את המפתח ללב שלי. הוא חירב אותו, כלא היה, ועזב.

והניצול. אוי הניצול

להבין שהיית שם בשביל טייטל  הזוגיות, ולא למען רגשות שאוהבים

הייתי צעירה, בראשי. נאיבית.

והיום? אני מרגישה שנאלצתי להתבגר בעשרים שנה, לא מרצון שהייתי רוצה.

ואז, תופסים הכל בגישה שונה.


אז מה זו האהבה?

היכולת להכניס מישהו לרשימת ההמתנה לחדר הלב שלך.

ההתאהבות, זה היכולת להביא לו מפתח שיהפוך לדייר תמידי, לא זמני.

לא סטוץ קיץ, אהבת עולמים.

ואז למדתי, שלא ארצה לאהוב שוב

לא ארצה להרגיש את תחושת הניצול, ולהיות נבגדת.

לא ארצה להכיר אדם שיגרום לי להיגעל מעצמי, ושיסית כנגדי אחרים

לא ארצה להכיר אדם שיבטיח שיישאר ואז הוא עוזב.

לא ארצה להכיר אדם שפגע שוב ושוב וחשב שזה בסדר, לגיטימי, חמוד ונבע מאהבה.

לא ארצה שאף אדם ירגיש שוב את חום חיבוקי ונשיקת שפתיי

ארצה שמפתחות ליבי יישארו תלויות אי שם בצרור המפתחות לעד.


אז לאותו אדם שאולי יקרא,

אני רוצה להאמין שלמרות הכל, תאמין באהבה שאולי מצאת, ואולי תמצא

אני רוצה שלא משנה איזה משבר תעברו או עוברים,

תעברו את זה יחד כזוג ולא תשברו את הכלים.

אני רוצה, שהוא לא ישבור לך את הלב, ואת לא לו

לכל אחד מגיע מישהו שיאהב אותו.

לאף אחד לא מגיע לקבל את ליבו חזרה שבור לרסיסים

לאף אחד לא מגיע להיות מנוצל ולהיגעל מעצמו במראה

לאף אחד לא מגיע להיות אני, ולהיכוות מאהבה :)

shh.... poems timeWhere stories live. Discover now