Powerful games [3]

פרק 7 - אדם או מפלצת:

נקודת מבט אייס:

מעולם לא הייתי מישהו טוב, נולדתי עם טבע רע בתוכי. הייתי אנוכי, רכושני, אכזרי וחסר רחמים. כל אלה הובילו אותי להתעלות על עצמי בכל פעם מחדש ולהפוך לחייל הטוב ביותר של המאפיה האיטלקית בניו יורק.

הקאפו הכיר אותי אישית, הוא ידע שאבצע כל משימה בצורה הטובה ביותר ואשיג את כל מה שהוא רוצה בלי יותר מידי מאמץ.

לא הייתה לי חולשה אחת מעולם, לא הייתה דרך שבה יכלו לנצח אותי. מעולם לא היו לי חברים, לא הייתה לי משפחה. מלבד הכלב שלי, ג׳וקר, לא קיים אף אחד בעולם שאכפת לי ממנו.

אני מבצע כל עבודה בלי לשאול שאלות ומבלי להסס, לא משנה מה היא קשה. אין לי שם משפחה, לא אחד שאני רוצה להכיר לכולם לפחות. השם שלי הוא אייס, השם שאימצתי לעבודה, השם שלפיו כולם מתנהלים. אף אחד לא הכיר אותי באמת, אף אחד לא יודע מה סיפור החיים שלי.

יש משהו שאני בהחלט לא עושה - וזה לערבב בין העבודה לחיים האישיים שלי. אני לעולם לא משלב בין השניים כי זה יגרום לפאקינג פיצוץ.

הפלאפון שלי מצלצל, השם של הקאפו מופיע על המסך וגורם לי לכווץ את גבותי. מתאו קאלו מעולם לא התקשר אליי, קיבלתי את העבודה בכל פעם מחדש דרך מסרים מוצפנים בהודעות.

אני עונה לשיחה ומצמיד את הפלאפון לאוזני ״אייס״

״אייס״ מתאו אומר בקול קר ״אני צריך אותך במחסן הנשק המרכזי כמה שיותר מהר״

״בדרך לשם״ אני עונה בלי יותר מידי מילים. מתאו שונא יותר מהכל את ההליכה מסביב לנושא המדובר, הוא העריך ישירות ואנשים שלא מבזבזים לו את הזמן.

אני עוצר במחסן הנשק כמה דקות מאוחר יותר, יוצא מהרכב ונועל אותו לפני שמתקדם אל הדלתות הגדולות. החיילים שבכניסה מזהים את פני וזזים לי מהדרך.

כשאני נכנס, אני מגלה את האחים קאלו עומדים במבטים קרים מולי, לצד רוי שסורק אותי במבטו כאילו מתכוון להוריד אותי.

אני ממשיך להתקדם לעברם ללא טיפה של פחד בגופי, עוצר ממש מולם כשמבט ריק על פני.

״אייס״ מתאו אומר ברשמיות ואני מחזיר ״קאפו״

״יש לי עבודה חשובה להטיל עלייך, אם תוכיח שאתה ראוי כמובן. אני לוקח את העבודה הזאת מאוד ברצינות, כך שאם תפשל - אתה תמות בעינויים במקום״ הוא אומר ואני מרים גבה. העבודה הזאת כנראה מאוד חשובה אם הוא עושה לי את הפתיח הזה עכשיו.

״לא חשבתי אחרת״ אני עונה והוא מהנהן. העובדה שלוקה, רפאל ורוי נוכחים בזמן הטלת המשימה הבאה שלי גורמת לי להבין שזה יותר רציני ממה שחשבתי.

מה זה כבר יכול להיות?

״אני מניח ששמעת על המוות של סמואל, שומר הראש של ולנטינה״ אני מהנהן, מחכה שימשיך להסביר את עצמו. העיניים הירוקות שלו פאקינג ריקות מרגש, מאיימות.