נ.מ מדלין
קמתי בבוקר, פתחתי תריסים, ציחצחתי שיניים ואחריי זה כל הדברים שאני עושה כשאני מתעוררת.
היום יום שישי אז אין לימודים.
"בוקר טוב נטליה"
"בוקר טוב אמא, מה קורה??"
"האמת שבסדר, את יודעת האחים שלך התעוררו מוקדם אז הייתי צריכה להכין להם אוכל"
"איפה אבא?"
"אבא בעבודה, הוא יחזור ב16:00"
"אוקיי עד אז יש עוד זמן" אמרתי וציחקקתי.
סליחה שלא הזכרתי, היי קוראים לי נטליה מריה מקסימוף וכן אני הבת של וונדה מקסימוף וויז'ן.
יש לי את הכוחות כמו של אמא שלי והאויבת שלה, אתם יודעים אגתה.
יש לי שיער כמו של אימי ג'ינג'י כהה וגלי, יש לי עיניים ירוקות ונמשים שבקושי רואים אותם על הפרצוף.
אני ותומי יש את אותם כוחות אתם חושבים אבל לא בדיוק, הכוחות שלנו עובדים בצורה קצת שונה אבל גם קצת דומה, זה הרבה זמן להסביר ואין לי כוח להסביר כי יש לי חופש ואני לא רוצה לחפור לכם.
"בילי טומי!"
"מה" שניהם באו
ובילי היה בתוך שניות לידי וטומי השתגר אליי כרגיל
"פעם הבאה תעירו אותי לא את אמא כי יש לה גם ככה מלא על הראש, בסדר??"
הם הנהנו ורצו לשחק עוד פעם במשחק וידיאו.
"את יודעת שלא היית חייבת"
"אמא זה בסדר, לפעמים את לא בבית אז אני צריכה להיות איתם"
"אני אוהבת אותך" והיא נישקה ללחי שלי.
"בנים ארוחה מוכנה!!"
"אנחנו באים!" שניהם אמרו.
אני אוהבת את האחים שלי אבל הם לפעמים ממש מעצבנים.
ראיתי משהו מוזר באמא שלי
"אמא!, את בסדר?"
היא עוד שניה התמוטטה החזקתי אותה
"אמא מה קורא לך??, את זוהרת אבל נעלמת"
"אמא לא!!!" הבנים אמרו
"מהה קורה פה??" אמרתי שדמעות זולגות מעיניי
"אני אוהבת אותך נטליה תמיד תזכרי את זה"
היא הורידה את השרשרת שלה
"קחי את זה ותמיד תזכרי אותי, נטשה"
לקחתי את השרשרת והיא נעלמה והאורות עלו למעלה עד שלא ראיתי אותם.
"נאט!! מה קרה לאמא??"
הבנים באו אליי
הדמעות זולגות מעיניי
"אמא הלכה"
התחבקנו כולנו.
השעה 16:00
"מה קורה פה נאט??"
"אבא!" הבנים רצו כדי לחבק את אבי
"נאט איפה אמא?"
לא עניתי
"ויזן סוף סוף הגעתה" לורנה איתה במטבח ובאה אל אבא שלי
"לורנה מה קורה פה??"
"נטליה התקשקה אליי ואמרה לי מה קרה, זה יהיה לך קצת קשה להכיל את המקרה"
"לורנה איפה וונדה??"
"ויזן.....וונדה איננה"
הפצצה נפלה על אבא שלי
"מה זאת אומרת היא איננה??"
"היא מתה אוקיי" אמרתי בוכה ורצתי לחדר
"נאט" לורנה צעקה לי ולא הקשבתי המשכתי לרוץ לחדר ונעלתי אותו.
בכיתי את חיי, הדבר היחיד שהיה לי מת, הדבר היחיד שהבין אותי נעלם, הדבר הכי חשוב לי נעלם לי ואני לא יודעת איך להמשיך מכאן.
"נאט, תפתחי לי את הדלת" שמעתי את לור צועקת לי
"עיזבי אותי בשקט"
"עם את לא תפתחי אני יפתח"
"נעלתי את הדלת עם הכוחות שלי כך שהקסם שלה לא יפגע בדלת"
"באמת מגן, נאט את לא יגולה להיות שם כל היום, תפתחי ונדבר"
פתחתי את הדלת עם הכוחות שלי.
"אני יודעת שזה לא פייר אבל יש לי רעיון שאסור שאבא שלך ידע, אוקיי?"
"אוקיי מה זה??"
היא הוציאה מהכיס שלה סוג של טבעת
"זה יכול להעביר אותך ליקומים לכי ליקום 616
שם תמצאי את דוקטור סטריינג' הוא אחראי למותה של וונדה, אני יוציא אותך בשקט".
"לורנה תביאי את זה" אבא שלי נכנס לחדר
"למה אתה מקשיב לשיחות שלי!!"
"את לא הולכת לעשות את זה נטליה, כשמישהו הורג משהו את נוקמת באותו בן אדם עד שאת מוחצת אותו"
"לכו שניכם לא רוצה לראות את שניכם!!!"
"נ..." לורנה ניסתה לומר משהו
"אמרתי לכווו!!!"
שניהם יצאו מהחדר.
23:50
אני חייבת לעבוד מימד של סטריינג' הזה
התגנבתי לחדר של ההורים שלי ופתחתי את המגירה בלי להעיר את אבי, לקחתי את הטבעת וחזרתי לחדר שלי.
שמתי ציוד וכמה מכלי הנשק שלאמא שלי היה במקרה ויקחו לה את הכוחות.
"אני עוזרת לך" לורנה נכנסה לחדר וקרצה לי
"מה קורה פה??" אבי אמר
"נטליה תחזרי לפה"
סובבתי את היד שלי ונפתח השער.
לור העיפה את אבא שלי ואנו עברתי בשער והוא נסגר אחריי שנכנסתי אליו.
זה פרק ראשון יאיי🦾
סליחה שהוא כל כך קצר אבל אני אנסה לעשות פרקים ארוכים וקצרים אז בלי תלונות על מה האורך של הפרקים, אני ינסה לעלות כמה שיותר פרקים פשוט יש לי תקופת מבחנים גדולה.
אני לא סובלת פיזיקה, סליחה לא הייתי צריכה להגיד. מקווה שתאהבו את הספר ואל תשכחו להצביע כי זה חשוב לי ואני רוצה שהספר יצליח.
ביי בנתיים👍😀
YOU ARE READING
The daughter of the Scarlett witch
Fantasy•לא גמור• הסיפור הוא אחריי "המוות" של וונדה מי שלא ראה את הסרט החדש של ד"ר סטריינג' אז זה ספויילר בשבילכם כי זה ספויילר לסוף של הסרט. הסיפור הוא אחריי "המוות" של וונדה בקיצור כשהיא מתה. נטליה היא הבת של וונדה ממימד אחר אחריי שוונדה מתה אז כל הוונדות...
