למה אני?

חלק-2

מצאתי את עצמי בחדר חשוך, עם בד שמכסה לי את העיניים,
חבלים שקושרים לי את הידיים והרגליים לכיסא,
ובד בפה שמונע ממני לצרוח לעזרה.
ניסיתי להתנדנד, קיוויתי שאולי חבל אחד יקרע ואני אוכל לשחרר את עצמי.
אחרי כמה דקות שניסיתי לשחרר את עצמי הרגשתי כאילו החבלים שורפים לי את הידיים והרגליים.
שמעתי את הדלת נפתח, המשכתי לזוז, חשבתי שאם הם יראו שאני בהכרה הם ישחררו אותי מסבל הזה.
הרגשתי מישהו מתקרב אלי, הוא הדליק את המנורה, ראיתי נקודות של אור מבעד לבד שמכסה את עיניי.
הוא הוריד לי את הכיסוי עיניים, הסתנוורתי טיפה מהאור וראיתי דמות מטושטשת עומדת מולי.
לאט לאט הכל היה נראה יותר ברור.
וראיתי את מי שעמד מולי, פתחתי את עיניי באופן מופתע,
זה היה דניאל.
התחלתי להתנדנד כל כך חזק כדי להשתחרר מהכיסא והחבלים הכואבים.
"את רק מכאיבה לעצמך" הוא אמר.
הסתכלתי אליו במבט מופתע ומבולבל
"אני מוריד לך את החבל מהפה עכשיו, אל תצרחי, אף אחד לא יכול לשמוע אותך בכל מקרה." הוא הוסיף.
הוא הוריד לי את לי את הבד מהפה. ובלי לחשוב פעמיים נשכתי לו את האצבע וצרחתי לעזרה.
"מפגרת!, אני מחזיר לך את זה לפה עד שתירגעי". הוא אמר וסימן לשומרים להחזיר לי את זה לפה.
"לא רגע, אני רגועה" אמרתי לפני שהם הספיקו להחזיר לי את הבד לפה.
"יופי, עכשיו תגידי לי למה את נמצאת באזור שלנו?" הוא אמר והסתכלתי עליו במבט מבולבל.
"מה?" אמרתי.
"שאלתי למה את נמצאת באזור שלנו!". הוא אמר והסתכל עלי במבט כועס.
 הוא ראה שאני מסתכלת עליו במבט מבולבל מנסה להבין מה הוא רוצה ממני ואמר: "אל תנסי לעשות כאילו את לא מבינה אותי, אני לא ראיתי אותך באזור מה שאומר שאת לא מכאן."
"אין לי מושג על מה אתה מדבר, אני גרתי בעיר הזאת מאז שאני בת 14." ניסיתי להסביר לו.
הוא התסכל עלי וצחקק.
למה הוא לא מאמין לי?
"את ערפדית לא מהחלקה הזאת, אז למה את פה?" הוא שאל.
"מה?, זה כאילו בדיחה, סופי גרמה לך לעשות את זה?" שאלתי עליו והתחלתי לצחוק.
"מי לעזאזל זאת סופי?" הוא שאל עם פרצוף כועס ומבולבל.
"תקשיב, אני לא יודעת מה קורא כאן אבל אני חייבת לחזור הביתה סופי בטח דואגת לי." ניסיתי לגרום לו להבין שאני לא יודעת על מה הוא מדבר.
"אוקיי תקשיבי אני לא כאן כדי לצחוק, בואי אני אסביר לך מה בדיוק קורה כאן למקרה שלא שמת לב. אני חטפתי אותך כי תפסתי אותך מסתובבת בשטח שלא שלך, אני לא יודע מאיפה הגעת אבל אני בטוח שהסבירו לך שיצורים על טבעים לא יכולים להיכנס לשטח שלא שלהם בלי אישור מיוחד מהמועצה. עכשיו אם את לא מספרת לי על אישור מהמועצה זאת אומרת שנכנסת לשטח שלא שלך בלי אישור ואת יודעת מה החוקים אומרים על זה." הוא אמר בזמן שאני חושבת שהוא יצא מאיזה בית משוגעים.
"יצורים על טבעים אמרת?" שאלתי כדי להבין את מה שעובר לו בראש.
"רגע, את באמת לא יודעת?" הוא שאל בקול מהוסס.
"לא יודעת מה??" אמרתי בתוקפנות.
הוא הסתכל עלי כאילו הוא ראה רוח רפאים, וגם אני עליו.
"אני הולך לקרוא לאבא שלי, תחכו כאן ותוודו שהיא לא בורחת" הוא אמר לשומרים שעמדו בכניסה, ויצא.
ואני פשוט יושבת שם קשורה לכיסא מנסה להבין מה לעזאזל קורה כאן.

נ.ב דניאל-

יצאתי מהמרתף בשוק, יש סיכויי שהיא באמת לא יודעת מה קורה כאן? ההורים שלה לא הסבירו לה על החוקים?
הלכתי לקרוא  לאבא שלי. נכנסתי למשרד שלו נראה כאילו מתתי וחזרתי לחיים.
"מה קרה?" הוא שואל בקול מבולבל.
"תפסנו את הערפדית שהסתננה לנו לחלקה." אמרתי לו.
"או יופי, ומה יש לה להגיד להגנתה?" הוא שאל בקול מתנשא.
"אז זהו שכאן הבעיה, אני לא חושב שהיא בכלל יודעת עלינו, שאלתי אותה שאלות וזה לא ניראה כאילו היא בכלל יודעת על עולם העל טבעי." אמרתי לו והוא הסתכל עלי מופתע.
"איך אתה יודע שהיא לא מזייפת את זה כדי שנשחרר אותה." הוא אמר 
"אני לא יודע, אבל היא נראתה מאוד משכנעת" אמרתי לו בתקווה שהוא ינסה להבין.
"טוב, אני עוד חמש דקות מסיים ואניא בוא לדבר איתה, חכה לי פה" הוא אמר וחיכיתי.

נ.ב קייט

שמעתי את הדלת נפתחת.
דניאל עמד שם עם עוד גבר יותר מבוגר, הנחתי שזה אבא שלו. 
"מישהו יכול להגיד לי כבר מה לעזאזל קורה פה" אמרתי מיואשת.
"תביא את הצמיד" שמעתי את אבא שלו אומר.
דניאל הביא לו את הצמיד והוא התקרב אלי ושם לי את הצמיד.
"מה אתה עושה?!" שאלתי אותו מנסה להילחם ולהשתחרר מכיסא"
אל תדאגי, זה רק כדי שתהי כנה איתנו." הוא אמר ואני רעדתי, לא ידעתי מה זה הצמיד הזה.
"עכשיו למה שלא תגידי לנו איך קוראים לך" הוא אמר כשהוא מסתכל על הצמיד.
"קייט מרשל" אמרתי.
"אוקיי קייט עכשיו תגידי לי מה את עושה בחלקה שלנו?" הוא שאל
"מה זאת אומרת חלקה" שאלתי עם ביטחון.
"יודעת מה שאלה אחרת, איך קוראים להורים שלך?" הוא שאל.
חשבתי מה להגיד, הרי אני לא מכירה את ההורים הביולוגים שלי.
החלטתי להגיד את השמות של ההורים המאמצים שלי.
"רונה וגיא" אמרתי.
הרגשתי זרם חזק של חשמל בגוף, כאילו כל הגוף שלי נשרף.
צרחתי...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מה אומרים?

רוצים עוד פרק?

רק עכשיו הכיף מתחיל...