ווינקX

1

הצליל החד והמוכר של השעון המעורר צלצל בקול. פתחתי עיניים וראיתי ששמש ואוויר נעים של סוף הקיץ הסתננו דרך החלון בחדר שלי. לקחתי את הטלפון שהיה מונח על השידה ותוך כדי שאני מסתנוורת מהבהירות ראיתי את המילים ׳ספטמבר 1׳. שיט. לא זכרתי שנגמר החופש. בית ספר. לא היה לי כוח לחזור לכולם ולעומס המעיק אבל בכל זאת קמתי מהמיטה. ״גיבורה ממש״ רטנתי לעצמי. הבבואה שלי הסתכלה עליי מהמראה המלוכלכת. יש לי שיער ג׳ינג׳י עם נגיעה של בלונד שבוהק בשמש, עיניים אפורות בהירות ועור קצת מנומש שהצליח טיפה להשתזף בשמש של פלורידה.

*****

ארבעים דקות מאוחר יותר כשהשיער שלי גולש על כתפיי לבושה בשורט ג׳ינס בהיר שהחמיא לי חולצת בטן צמודה בצבע תכלת עם שרוולים קצרים צהובים ומאופרת קל, מוכנה ומזומנה עמדתי ביציאה לבית. הסתכלתי בשעון 08:30. כבר ביום הראשון מאחרת. מתאים לי, חשבתי. ״הופ! את מאחרת!״ אמא שלי צעקה לי ״יוצאת!״ צעקתי בחזרה ״ביי אמא! ביי אבא!״ אמרתי וסגרתי אחריי את הדלת.

בעודי עולה על האופניים ראיתי מהכביש י״בניק מסומם למראה עוצר ליד הבית של קלואי השכנה הסנובית שלצערי בשכבה שלי וצופר. רגע קצר אחר כך נפתחה הדלת שלהם וקלואי יצאה משם מאוד בלונדינית, ברצינות השיער שלה היה כל כל מחומצן שהיה קשה להסתכל. הי״בניק צפר שוב פעם שתי צפירות קצרצרות ופתח אליה את החלון ״את באה?״ שאל בעודו מחייך חיוך זחוח.
״תהיה בטוח״ היא ענתה בפלרטוט. לא נראה לי שהיא תבוא לשיעור הראשון בלשון המעטה.
היא ראתה אותי ודפקה לי מבט של גועל. אני והיא איך נגיד...פחות או יותר, בדגש על יותר, אויבות. היא לא סבלה אותי מכיתה א׳ ואני לא ממש מתחברת עם כימיקלים. הסתכלתי שוב בשעון 08:33. שיט. שמתי אוזניות והתחלתי לנסוע. ראיתי שבמקום לנסוע בדרך הקצרה לבית ספר קלואי וההוא לקחו את הדרך הארוכה. כבר אמרתי שלדעתי הם לא יגיעו לשיעור הראשון?

החנתי את האופניים בחניה ונכנסתי לבית ספר. מיד זיהיתי את מאדי וג׳סי רצות לעברי וצורחות ״הוופפפפ!!!!״ גלגלתי עיניים . הן תמיד היו ככה. התחברנו בכיתה ז׳ כשעלינו לחטיבה והן תמיד היו חברות טובות אבל אני לא יודעת אני פשוט מרגישה שמשהו... חסר. כאילו אנחנו השלישיה מ׳המלאכיות של צ׳ארלי׳ מהסרט החדש אבל בפועל כולם יודעים שהסרט הקודם היה טוב יותר.

פתאום הרגשתי כאילו מישהו מצמיד לי מגבת רטובה קפואה לצוואר וזוג עיניים רושפות נעוצות בי. הסתובבתי אחורה וחיפשתי אבל לא מצאתי. אולי זאת רק פרנויה חשבתי אבל אז ראיתי נער שנראה בשכבה או שתיים מעליי והיה לו מראה של כל נער נורמלי עד שרואים את העיניים הקפואות, הצלקת על הפנים שלו שהתמשכה עד לצוואר והעור החיוור בגוון כחלחל. זה היה הוא שנעץ בי את העיניים שלו. הרגשתי חלחלה רק מהמבט אבל אז המציאות משכה אותי בחזרה פנימה.
״כדור הארץ להופ״ ג׳סי אמרה
״המ?״ חזרתי למציאות
״בואי כבר אנחנו מאחרות״ מאדי אמרה לנו.

אבל התחושה הצוננת לא הרפתה ממני למשך כל היום.

*****

היום עבר די מהר, מאוד משעמם אבל די מהר. בשעה הראשונה התאספנו באמפיתיאטרון כדי לשמוע עוד הרצאה מעניינת של תחילת שנה מפי המנהלת. אחר כך, בשעה השנייה המחנכת שלנו גברת פיטרסון חשבה שלא יזיק לחדד לנו את כללי ההתנהגות בבית ספר אז כמובן שעוד חפירות ומשם המערכת התנהלה דיי כרגיל. מתמטיקה, היסטוריה, ספרות, כימיה וביולוגיה. חזרתי הביתה עם טונות של שיעורים אבל היום היה כל כך אימתני שחשבתי ללכת לנוח ורק אז לעשות את השיעורים. החלטתי ללכת לפארק במקום הביתה, מתחמקת במכוון מהשאלות של ההורים שלי שחוזרות על עצמן כל שנה.

הגעתי אל הפארק, החנתי את האופניים במקום מוצל ולוקחת איתי את התיק הלכתי לחפש מקום נחמד לשבת בו. מצאתי עץ פורח ומתחתיו משטח של דשא נעים למראה. ממש הרגשתי את המתח מרפה ממני והרגשתי שלווה. הוצאתי מהתיק קופסא של תותים שעדיין לא הספקתי לאכול אבל לפני שהספקתי לנגוס אפילו ביס אחד שוב הרגשתי כאילו מישהו מצמיד לי קרח לצוואר ועיניים ננעצות בי. הסתובבתי ואז ראיתי אותו שוב.
הנער עם הצלקת.

____________________________________

🧚🏽‍♀️✨