פרק 3: פרסי

508 28 6
                                    

נ.מ. פרסי

אוקיי. אז, כירון קרא לכולנו (השבעה+ניקו+ריינה+קליפסו+תאליה+גרובר+וויל) לבניין הראשי, והסביר לנו שקבוצת אנשים תבוא ותדבר איתנו. הוא הזהיר אותנו לא לגלות להם שום דבר על החצויים, ושמבחינת כל האנשים האלה, אנחנו רק ילדים עם בעיות קשב וריכוז ודיסלקציה שלומדים במחנה צבאי שמלמדים בו לחימה. שום דבר על קסם, אלים ומפלצות. שום דבר על חצויים. אחרי כמה דקות (שהרגישו כמו שעות) נכנסו לחדר איש אחד מבוגר עם שיער וזקן ארוכים וכסופים, איש אחד עם שיער שחור, שנראה מעט משוגע, איש שליו ורגוע (לא זוכרת את תיאור המראה של לופין...), נערה עם שיער חום מתולתל ושיניים קדמיות בולטות, ונער שהיה דומה אליי (אם לא היו לי שרירים, היו לי משקפיים והייתה לי צלקת בצורת ברק על המצח), שלוו על ידי נערה בבגדים כסופים. ציידת ארטמיס, כנראה.
"שלום, אני דמבלדור"- (פעמון דלת טיפש... חחחחח) "-זה סיריוס, זה לופין, זו הרמיוני וזה הארי" האיש הצביע כל פעם על מישהו אחר, "ואנחנו קוסמים-" (בסדר. יש אלים, מפלצות וחצויים. אז קוסמים.) "- לפני כמה שנים, קוסם אחד, בשם טום רידל, נתן לכעסים שלו להשתלט עליו, והתחיל להשתלט על עולם הקוסמים. הוא הרג ועינה אנשים, ולא היה לו אכפת מה יקרה, כל עוד המטרות שלו ייתגשמו. הייתה לו קבוצת תומכים בשם אוכלי המוות-" (גיחוך. מי בכלל רוצה לאכול את המוות, כאילו, תנאטוס. אני בטוח שהטעם שלו לא משהו... עוד גיחוך) "- שעזרה לו במזימותיו הזדוניות. אבל, לפני שש עשרה שנים, הוא גילה שיש נבואה, שמנבאת שהוא יובס-" (מבט מופתע מכיוון הארולד, הרמוני, סיריבוס ולוגין. (נראה לי שאלה השמות, אני לא בטוח...) כנראה שהם לא ידעו על זה...) "- על ידי נער. אז הוא ניסה לבטל את הנבואה על ידי רצח הנער-" (לא יעבוד. אין שום דרך לבטל נבואות. הייתי בהמון ואף פעם לא הצלחתי. לפי המבטים של כל השאר, גם הם חשבו על זה) "-אז הוא רצח את שני הוריו של הנער. אבל, כשהוא ניסה לרצוח את הנער, קרה משהו משונה. הקללה חזרה אליו, והוא מת. או לפחות ככה חשבנו. בשנה שעברה הוא חזר לחיים, ובאותה הזדמנות הרג את אחד התלמידים בבית הספר שלי, הוגוורטס-" (אוקיי. זהו זה. מילא שיקראו לי פעמון דלת טיפש, או אוכלי המוות, אבל ברצינות, מי קורא לבית הספר שלו יבלות חזיר?!)
"א- אתה- ברצי- ברצינות- ברצינות קראת- לבית הס- לבית הספר- שלך- יב- בל- יבלות חזיר?!" גיחכתי. היה גיחוך גם מכיוון ליאו, מלמול מוזר מכיוון גרובר (משהו כמו: לחזירים אין יבלות. או לבלונים אין פנים. קשה להבין אצל גרובר, אבל אני חושב שהפירוש הראשון).
"האמת היא, שלא אני בחרתי לו את השם הזה, אבל כן. לבית הספר שאני מנהל קוראים יבלות חזיר." דמבלדור חייך.
"ואני מזמין אתכם ללמוד בו!"

סודותיו של וולדמורטOù les histoires vivent. Découvrez maintenant