מאחורי הצללים

מחלת הבושה

לכולנו יש דמות צללים שאף אחד לא מכיר שבכל רגע מאיימת לפרוץ ולהרוס את כל תאוות עולמנו. לחלקנו היא דמות רעה שיש להסתיר ולבטל את קיומה, אך לחלק השני היא רצונות שהוחבאו מתחת לפני השטח מבושה ומפחד מתגובותיהם של אחרים. לדאבוני, בתוך נבכי ראשי אין לי דמות כזו. אני היא דמות הצללים.
אני לא יודע מאין להתחיל, אם חשבתם שהזמן הוא קו ישר שעליו ניתן לסמן אירועים לפי סדר כרונולוגי, טעיתם. הוא עגול, הכול קשור זה בזה, גם הסוף וההתחלה.

ישבתי בפאת הכתה, צלילי קולה של המורה עברו ליד האוזן שלי, אך לא הואילו להיכנס לתוכה. הייתי עסוק בחשיבה על מה שקרה עם דנה הבוקר.

בעת שנשמע הצלצול שמעיד על סיום השיעור הראשון, כל תלמדי הכיתה רצו לחצר ונשארנו רק אני והיא. כשהסטתי את מבטי לכיוונה, ראיתי שהיא בוכה בשקט. כמעט מעולם לא החלפנו מילה, מלבד פעם אחת, כשהמורה הכריחה אותנו לנהל דיון בשיעור חברה, כי היא חשבה שזה יכול לגבש אותנו. אני לא חושב שזה עזר. ולמרות זאת, הרגשתי שאני חייב לשאול אותה מה קרה. אזרתי אומץ ופניתי אליה, נכון יותר לומר ניסיתי לפנות.
"מה קרה, דנה?" שאלתי בחשש.
דנה לא ענתה.
"את רוצה לדבר על זה?"
"עזוב אותי, מאור, אתה אף פעם לא תבין" היא סיננה.
"למה, אני רוצה לעזור לך" ניסיתי להדוף את מילותיה.
"איך תעזור לי אם אתה לא יכול לעזור לעצמך? תראה אותך, הילד הכי בודד בכיתה".
נפגעתי מאוד מהדברים שהיא אמרה, הסתובבתי לאחור ונעלמתי. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. עם כל הכאב, היא צודקת. אני חולה במחלה... מחלת הבושה.

הגעתי הביתה. גופי היה חבול מדרך הייסורים שעברתי. באפיסת כוחות הרמתי את עצמי לעבר הסלון והתמוטטתי על הכיסא. מסך הטלוויזיה היה דלוק על תכנית שלא הכרתי, אבל הרגשתי שדברי השחקן מופנים ישירות אליי.
"אולי כעת נדמה שאנחנו לא מכירים, אך עוד מעט יעלה השחר והכל יתבהר. מדוע לירח ולצבא הכוכבים אין כוח לעשות את מה שהשמש מסוגלת באבחת קרן אור אחת?"
דמעות החלו לעמוד לי בגרון, למה אני לא יכול להשיג את הדברים שדנה משיגה במבט אחד?
כעסתי על השחקן על שהביא אותי למצב הזה, בעוד הוא נשאר רגוע ושלו. יתרה מכך, אפילו הייתה לו תשובה משונה לכל העניין.
"בזמן שכל גרמי המערכת השמימית שלנו מסתובבים סביב השמש, היא אינה משנה מקום או חגה. נראה שהיא עסוקה בעצמה. מציאות זו רחוקה מהאמת. השמש תורמת רבות לסביבה. היא יוצרת עננים, עוזרת לצמחים לנבוט והיא אחד התנאים לקיומנו".
על פי דבריו, מהשמש ניתן ללמוד שני דברים, שהכול מתחיל בנו ושלא הכול כפי שהוא נראה. אבל לא ייחסתי לכך חשיבות, הייתי תשוש ולא יכולתי להתרכז בהבנה.