בלייק הייל *מוקפא*

^2^

״צריך ללכת , בלייק״ דרק הניח את ידו על כתפי כמחווה.
הורדתי את היד שלו מהגוף שלי והנהנתי.
אני מתנהג כמו כוסית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

גלוריה היתה העיר הענקית ביותר במדינה.
משפחת המלוכה היתה נהוגה לקבלת פרסים מדי חודש,
בזכותם אנחנו חיים ברגע זה, אבל אני יכול להניח שאף אחת מאיתנו לא באמת עומד להחזיר להם גמול , אחרי הכל הם לא עשו את זה בשבילנו. הם עשו את זה בשבילם.

אני נמצא עם החבורה שאיתה הגעתי דרך הג'יפ, אנחנו כבר במשך שעה , אולי שעתיים , בדרך אל הארמון. שיכול להסיע אותנו עד לכאן אבל לא מסוגל להביא אותנו לארמון.

המלך הבטיח שיוכל לדאוג לנו לחדרים ולמשרות עבודה אצלו בארמון עוד מחר.
אני שומע כמה אנשים שמשבחים ללא הפסקה את המלך,
בין לבין אני מחפש בעיני את ליאו ודרק, ללא מוצא אז אני מחליט להפסיק.

״גבר? אנחנו צריכים מתנדב.״ יד מונחת על גבי ואני מסתובב למראה זקן נואש. ״לֵמָה?״ אני מחזיר לו בשאלה.
״שתדבר עם המלך,״
״למה לא אתה?״ אני שואל למרות שאני כבר יודע.
״כי אתה פחדן?״ אני עוקץ אותו ומנענע בראשי לשלילה.

״לא קול אחי״ אני מרגיש את קולו של דרק מאחורי ופזיז של חיוך עולה על שפתיי. ״מה עשיתי?״ אני מרים ידיים בכניעה.
״נפנפת מבוגר. ראיתי את זה אז אל תכחיש.״ אני מחייך אל פניו הרציניות של דרק. ״בסדר סליחה״ אני נכנע לבסוף.
״ראית את הלוזר?״ אני שואל, מתכוון לליאו, ודרק משיב לי בהנהון.

״הוא עסוק.״ אני מכווץ את פני, ״הוא מזיין באמצע החיים עכשיו.״
הוא מסביר לי ושבריר של צחוק בורח ממני.
״איזה אלוף, גבר רצח.״ דרק נותן לי כאפה אחת לגב ומסמן לי להמשיך ללכת.

אנחנו נכנסים כמקהלה לשערי הארמון הענקי ומיד מקבלים את פנינו כמה משרתים ושומרים.
אנחנו מתקדמים לראש התור, לא לפספס פרטים חשובים שיאמרו ומביטים בזקן שדיבר איתי מקודם מתקדם לשומר אחד.אחר
אני נותן לדרק מרפק אחד. ״רואה? בזכותי הוא ככה אמיץ״ אני נותן לו חיוך של גאווה והוא משיב לי גלגול עיניים.

״בסדר, חברים, דיברתי עם השומר שכאן והוא אמר לי שמיד לכל שלישיות יהיה חדר אחת של שלושה מיטות, לא לצפות ליותר מדי. סיורים לא יהיו ולא גן עדן, תזכרו לשם מה באנו, בשביל להמשיך להתקיים.״
הןא מתחיל בנאום.

״מיקומים וזמנים יופיעו לכם על טבלה שתלויה בדלת החדר שלכם.
מתחלקים לבד, בלי בלאגנים.
אסור לאחר לשום דבר, מי שמאחר או מפר חוק עף מפה על טיל. ברור?״
כולם מהנהנים לזקן ואני תוהה איך זה שהוא היה לפני שניה כזה פחדן ועכשיו הוא כזה כריזמטי.

אנחנו צועדים אחרי כולם ומגיעים למסדרון של חדרים.
״בואו נרוץ לתפוס חדר.״ דרק אומר לי ואנחנו ישר מעיפים את כולם מהחדר הראשון שראינו.
״מה עם ליאו?״ הוא שואל ואני מושך בכתפי. ״הוא ימצא אותנו.״

החדר לא גדול, אבל גם לא קטן. שלושה מיטות מתפרסות בשורה ואני לא יכול שלא לחשוב שזה מזכיר לי את גן עדן.

על שולחן מעץ מונחת טבלת זמנים להיום

———————-
ראשון -
20:00 - ארוחת ערב
21:00- חלוקת משרות לחדשים והסבר חוקים

——-

מאחוריה יש עוד פתק קטן עם תזכורות לאירועים שנתיים.

_____________
16.9- נשף האביב
18.9- יום הולדת לנסיכה
27.9ֶ- מסיבת פתיחת שנה.
————————————————-
ככה זה ממשיך עד לסוף השנה , אני מתפעל בכמות האירועים שיש רק בחודש האחרון.
״ביום שלישי יש נשף? מאיפה הביאו את זה?״ דרק שואל אותי ואני מניד בכתפי. ״מאיפה לי.״

הדלת נפתחת בחריקה וליאו נכנס עם פרצוף זוהר.
״מה יש לך?״ דרק שואל וליאו קורן מאושר. ״אתם לא מבינים, חיפשתי אתכם, עברתי חדר חדר כמו מטומטם ואז אני מגיע לחדר עם שלושה כוסיות על חלל אחייייי״

ליאו נשכב על המיטה האמצעית, ״זאת שלי, אין לי ספק אפילו.״
הוא מצביע על המיטה ואני מגחך.
״בלייק אחי מה השעה?״ ליאו שואל אותי ואני פונה להביט בשעון שעל הקיר מולי. 19:30
״תסתכל לבד מה אתה רוצה״ אני מזיז את גופי מהשעון וליאו נאנח.

״אנחנו צריכים ללכת לחדר אוכל.״
״לא מתחשק לי.״
״קדימה בואו אנחנו נאחר.״
״לא מתחשק לי״
״תפסיקו להיות כאלה ובואו כבר.״
אני וליאו מביטים בדרק החסר אונים. ״ממש לא מתחשק לי״ אני מביט בו בשיא הרצינות שלי וקם מידית מהשנץ לא שנץ שלי.

״קידמה דרק , תוביל אותנו אל המוות״ ליאו אומר בדרמטיות ודרק נותן לו חתיכת כאפה.

״