WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 6 ||

אחרי חמישה לילות אינסופיים של שינה על הספה עם חתולים שרצו בסלון, ג'יסונג עמד להכיר בעובדה והאמין בתוקף שהוא עומד למות מרוב תשישות.

הוא מאוד מאוד רצה להגיד למינהו לעשות משהו בקשר לחתולים. שלא תבינו אותו לא נכון, הוא אוהב אותם אבל עדיין זה ששני חתולים קופצים ונוגעים בו בלילה, לא ממש עשה פלאים לשנתו.
שלא לדבר על הספה עצמה שבעצם חוצה לו את הגב עד לנקודה שבה כואב להישאר בשקט באותה תנוחה.

הבעיה הייתה שהוא לא התכוון להתחנן בפני המבוגר לעשות משהו בקשר לחתולים, או באמת, פשוט לתת לו להשתמש במיטה השניה בחדר שלו. ממילא לא היה סיכוי שמינהו היה מסכים.

זה כבר היה מקרה אבוד.

מסיבה זו ג'יסונג הגיע למסקנה שהוא צריך קצת תנומה איכותית כדי לעבור את השבוע לפחות. אז מאוחר יותר באותו היום, לאחר ששיעורי הבוקר שלו הסתיימו, הוא חזר ישר הביתה בכוונה לבצע את עבודתו הקשורה לבית הספר ואז התגנב לחדר של סונגמין ולתפוס כמה שעות שינה עד לארוחת הערב.

זה לא שסונגמין או היונג'ין היו מתלוננים על זה, אז הוא היה אמור להגשים את התוכנית שלו.

ודי הצליח לעשות לפחות את החלק הראשון כמו שצריך, הבלונדיני אכן היה במטבח עם הספרים שלו פתוחים. למרות שהחלק האחרון לא יצא כמו שהוא היה אמור.

אז להגיד שהסצנה שהתרחשה לפני מינהו הייתה מוזרה זה בהחלט בלשון המעטה. שם על השיש במטבח, ליד ספרים פתוחים לרשימות ההרצאה וחצי יוגורט אכול (שוב היוגורט של מינהו) היה ראשו של ג'יסונג שכב כשהנער ישן בשלווה.

מינהו התלבט כמה שניות על האפשרויות של להעיר את הנער ולהציל אותו מכאב צוואר נורא או לתת לו לנוח שם כאילו זה באמת לא עניינו איפה ואיך ג'יסונג ישן.

הוא החליט על האחרון זמן קצר לאחר מכן מכיוון שהוא ממש לא רצה להתמודד עם הבלונדיני כרגע. מה אם הבלונדיני היה מהאנשים הנרגנים והמעצבנים האלה כשהתעוררו לראשונה, כאילו הוא לא מספיק מעצבן את מינהו גם כשהיה ער.

ההזדמנות הטובה ביותר שלו הייתה פשוט לעשות את מה שהוא בא לעשות במטבח מלכתחילה; לבשל. לפחות הוא קיווה שככה הילד הילד המתעלף פשוט יתעורר מהרעש וילך בכדי לנמנם במקום אחר. כך לא ניתן היה להאשים את מינהו בכלום.

ובכל זאת הוא פנה במהירות לחדר השינה שלו כדי לקחת משהו לפני בישול ארוחת הערב. כאשר שותפיו האחרים לדירה יחזרו.

זו הייתה איזושהי הסכמה הדדית, הוא בדרך כלל ערך ארוחת ערב לעצמו ולאחרים מכיוון שהוא היה הטוב מכולם בבישול בעוד האחרים שמרו על ניקיון הבית. טוב חוץ מהחדר של מינהו. הברונטי תמיד טען שזה איזור אסור.

למרות שמינהו שוב פתח מגירה נוספת והזיז את המחבת על הכיריים מסביב, הבלונדיני עדיין ישן עמוק. הברונטי בעצם שכח שהוא היה שם מלכתחילה.

כנראה שההנחות של מינהו התבררו כשגויות. הבלונדיני הוכיח פעם נוספת שהוא אכן ישן כבד: לא פעם הוא בחש או הסתובב לאורך כל תהליך הבישול. זה כולל הזזת מחבתות וקריעת חבילות רועשות. אבל זה לא כאילו הברונטי ניסה לפחות להפחית את הרעש. זה היה על השולחן במטבח, שוב, היוגורט הלבן שלו אחרי הכל.

ובסך הכל ג'יסונג כן ישן את שנת הצהריים שלו, כיוון שהשעה הייתה כמעט שבע כאשר מינהו סיים את הבישול והאוכל היה מוכן לאכילה.

אז כשג'יסונג התעורר מהשכיבה על השולחן במטבח, הגב שלו לא השמיע את הרעש הכי יפה, שכן הוא שכב שם כבר כמה שעות.

ללא שום הפתעה מינהו גילגל את עיניו כששמע את הצליל עוד לפני שהסתובב והביט בצורה מעצבנת בבלונדיני שניצב מול הברונטי עם עיניים חצי עצומות, חותמת זרועו על לחיו והבעה מבולבלת כללית.

"מים." זה היה הדבר הראשון שג'יסונג אמר כשראה מישהו מולו, הגרון שלו התייבש יותר מדי והוא אכן השתוקק למים.

לשם כך הברונטי פשוט התבלבל. למה הנער שהוא לא אהב דיבר איתו בברור.
לא היה ברור שמינהו התעצבן מנוכחותו?
אז לזה הוא לעג, זה לגמרי לא מורגש על ידי ג'יסונג שעצם פעם נוספת את עיניו.

"לך ותביא את זה בעצמך."

הבלונדיני הנהן כשעיניו בקושי פקוחות. הוא קם ממושבו ועקף את שולחן המטבח בדרכו למקרר, ודי היה מבולבל כשהברונטי עמד בדרכו. ובכן הוא למעשה היה שם ראשון.

הוא חלף על פני הברונטי, כאילו כמעט מעד כדי להוציא כוס מהארון ולמלא אותה במי ברז, משנה את דעתו לגבי הגעה למקרר. זה היה יותר מדי מאמץ עבורו כרגע.

לאחר שסיים הוא חזר למקום על המושב שעליו הוא ישן רק רגעים לפני, ובדיוק כשבא לשכב שוב הוא זיהה שהוא שכב על הספרים שלו.

"יכולת להעיר אותי." הבלונדיני מלמל כשראה את הקמטים בדפים שלו שנגרמו על ידי פניו. קצות האצבעות שלו כבר עוברות קלות על החומר כדי לנסות ליישר את הדפים.

לג'יסונג אפילו לא היה אכפת להרכיב את משקפיו כדי להיות מסוגל לראות את מה שמסביבו. במקום זאת הוא ערך את ספריו והזיז אותם הצידה. זאת לפני שנשכב פעם נוספת על השולחן, מתוך כוונה ברורה לישון עוד.

כל זה בזמן שמינהו עדיין בהה בבלונדיני עם פנים ריקות. לא היה מסוגל בעצמו להבין מה עבר בראש האחר.

"המיטה קיימת מסיבה כלשהי." הברונטי מלמל בסרקזם, גבותיו מורמות בתדהמה צרופה אפילו לא סומך לנהל איזושהי שיחת היגיון עם נער שנמנם במודע במטבח.

"אין כזאת." כל מה שהבלונדיני טרח לציין, עיניו עצומות להפנים שלו נחו על ידיו המשולבות.

"אז תישן על הרצפה, ברור שאני צריך את המטבח." הברונטי ציין עדיין מופתע עד כמה האן ג'יסונג לא נראה מוטרד מכל העניין והשיחה הזו.
ובכן, זה אפילו לא יכול להיקרא שיחה באמת.

"אני צריך מיטה ברור, אבל אני לא מתלונן. אז בבקשה תעשה כל מה שאתה רוצה במטבח, לא אכפת לי." ועם זה הוא המשיך בתמונה שלו כאילו כל הדיאלוג שקיימו פשוט מעולם לא התרחש.

כמה עצוב שגם סונגמין והיונג'ין מצאו את הנער הזה מוזר, באמת.