עכשיו, היא התחילה להילחץ. גם כל התלמידים היו צריכים להיות מוגנים. היא לא הייתה יכולה להמשיך להילחם בנבל הזה בתוך בית הספר או שכולם ייפגעו. אבל היא לא הייתה יכולה לעזוב את החתול השחור. היא לא הייתה יכולה לתת לאף אחד לקחת לו את המופלא או לפגוע בו. דמעות הופיעו בעיניה.
"בבקשה, חתול. אני צריכה שתתעורר." היא בכתה, הקול שלה נשבר.
"הבקשה שלך היא הפקודה שלי, נסיכה." הגיעה תגובה חלושה.
לפתע רגליה היו באוויר והמקל נלקח מידיה. היא הייתה מודאגת בהתחלה, אבל שנייה לאחר מכן הבינה שנשאו אותה אל מחוץ למבנה. ברגע שהיא הייתה בחוץ היא ראתה שהמושיע שלה היה החתול השחור. במזל שמסך העשן נתן להם הזדמנות לברוח משם בגלל שהוא עדיין נראה רע. הוא השתמש במקל שלו כדי לקחת את עצמו ואת מרינט רחוק ככל האפשר מהבניין. הוא נחת על גג רנדומלי של בניין והסתגר בתוך עצמו. מרינט נפלה על ברכיה, לידו ונאנחה בהקלה.
"חתול! תודה לאל שאתה בסדר." היא אמרה.
היא לא הייתה יכולה לעצור את הדמעות שהתחילו לזלוג מעיניה בעקבות כל הרגשות שהיא חשה באותו הרגע שהם חוו. ההקלה שחשה הייתה עצומה ברגע שהוא הרגיש טוב מספיק בכדי להוציא את שניהם משם.
"כן, אני חייב להגיד שלהתעורר ולראות אותך משתמשת בנשק שלי כדי להגן עליי, קצת הרס לי את האגו, נסיכה." הוא אמר משועשע.
לעומת זאת קולו היה צרוד ועיניו הראו כל כך הרבה כאב שהוא חש באותו הרגע.
"מה קרה? זאת אומרת, כמה מכל זה ראית?" היא שאלה בדאגה.
"טוב, אחרי שאיבדתי את ההכרה, אני שמעתי קול חלוש קורא לי. כשסוף סוף הצלחתי לפקוח את העיניים, ראיתי אותך עומדת ביני לבין נבל-העל ואותך מסובבת את המקל שלי בכדי להלום את מה שאני מניח שהיו רימונים, הרחק מאיתנו. לראות אותך ככה, טוב, אני פשוט הבנתי שהייתי חייב להגן עלייך." הוא אמר, קולו הופך לפחות ופחות צרוד.
"חתול... אני... אני לא..." היא הייתה צריכה לעזוב אותו בכדי להשתנות ולהציל את כולם, אבל היא לא הייתה יכולה לעזוב אותו במצב הזה. "אתה בסדר? אתה צריך שאביא לך משהו?"
"לא. אני בטח אהיה בסדר." הוא אמר, מתיישב. "אני פשוט צריך איזו דקה."
"אם אתה בטוח שאתה בסדר, אני אלך. מישהו צריך לעזור לכל אלה שנמצאים בבית הספר." מרינט אמרה, נעמדת.
החתול השחור תפס את זרועה.
"מרינט. אני לא רוצה שתחזרי לשם. אני לא יכול לסבול את המחשבה שאת תיכנסי שוב לסכנה." הוא אמר, מסתכל אליה מלמטה, עם עיניים מתחננות.
היא הרגישה דקירה בליבה ברגע שראתה את מבטו.
"חתול, מישהו חייב לעזור להם." מרינט אמרה.
"אז תתני לחיפושית לעזור להם." החתול אמר יותר בתקיפות מאשר התכוון.
מרינט הסתכלה הצידה. היא כל כך רצתה לספר לו שהיא הייתה החיפושית אבל היא לא הייתה יכולה להביא את עצמה למצב בו היא מספרת לו. לא רק בגלל שזה היה מסוכן. היו סיבות אחרות שהיא לא הייתה יכולה לעשות את זה כרגע. היא חיבבה אותו ולא רצתה שהוא יחבב אותה באותה הדרך רק בגלל שהיא הייתה החיפושית. היא לא הייתה יכולה לסבול את המחשבה שלו מגלה ומתייחס אליה באופן שונה בגלל שהיא הייתה החיפושית. אפילו גרוע יותר, מה אם הוא היה מתאכזב? אחרי הכל, התגובה שלו הייתה כאילו לא היה רוצה לצאת עם מישהי כמוה. היא נענעה את ראשה. היו דברים הרבה יותר חשובים לחשוב עליהם.
"אני לא רואה את החיפושית. אני צריכה ללכת לעזור במה שאוכל." מרינט אמרה.
החתול נעמד, נראה כולו בכאב בזמן שעשה זאת.
"אז גם אני חוזר לשם." הוא אמר.
"חתול! אתה יותר מדי פגוע בשביל להילחם כרגע!" מרינט התווכחה.
"ואת לא גיבורת-על, ועדיין את הולכת לחזור לשם ולהילחם." הוא אמר.
"תפסיק להגיד את זה!" מרינט צעקה.
אוזניו התיישרו והוא התקשח, מופתע מההתפרצות הפתאומית שלה. היא נראתה כאילו התחרטה על שצעקה ברגע שהמילים יצאו מפיה.
"תפסיק להגיד שאני לא יכולה לעזור בגלל שאין לי כוחות על." היא אמרה, קולה רועד. "אני עוזבת, אני הולכת לנסות למצוא את החיפושית ולעזור לפנות את כולם מבית הספר. כבר לא בטוח שם. אתה תישאר כאן בינתיים."
"לפחות תני לי להוריד אותך מהבניין?" החתול הציע בביישנות.
מרינט התקשתה והסמיקה ברגע שהיא הבינה שהיא אפילו לא חשבה על דרך לרדת משם.
"בסדר. אבל ברגע שאתה מוריד אותי, אתה תנוח עד שתרגיש מוכן. תבטיח לי." היא דרשה ממנו.
"אני מבטיח." הוא חייך, אוחז במתניה של מרינט.
הוא הוריד אותם לרחוב. מרינט התחילה לזוז ממנו, אבל החתול הידק את אחיזתו בה.
"חתול-" היא התחילה.
"אני יודע. אני אתן לך ללכת, אבל... רק תבטיחי לי שתהיי מוגנת." הוא אמר.
המבט שהוא נתן למרינט גרם לה להסמיק ולדופק ליבה להאיץ.
"כן. אני אהיה מוגנת. אני מבטיחה." היא נתנה לו חיוך מרגיע.
היא חיבקה אותו, מוודאת שהיא לא פוגעת בו באותו הזמן ולאחר מכן רצה בחזרה לכיוון בית הספר מהר ככל שיכלה.
YOU ARE READING
אני ממש מחבב\ת אותך
Fantasyתאונה גורמת לחתול השחור להיות מודאג יותר כלפי מרינט, והקרבה ביניהם גורמת לשניהם להתחיל לגלות מאפיינים דומים בין הזהות האמיתית אחד של השנייה לזהויות הסודיות שלהם. מי יגלה\תגלה את האמת קודם? מה יקרה במערכת היחסים שלהם? ------הסיפור הזה נכתב לפני עונה...
אני ממש מחבב\ת אותך! - חלק 18
Start from the beginning
