הקול שבראש שלי

ההתחלה של האפלה

אומרים שהפרעות אכילה זה שאתה אוכל ואז מקיא את מה שאתה אוכל, שהאוכל פשוט לא יורד
לך בגרון... אצלי זה קצת שונה, אני פשוט לא אוכלת… וזה לא כי אני חושבת שאני שמנה, וזה לא כי אני רוצה צומי, זה פשוט שלאכול גורם לי להרגיש רע…. ואני אסביר, למרות שאף אחד לא רואה אני חושבת שאני צריכה להסביר את זה בעיקר לעצמי

עברתי חרם במשך שלוש שנים, כל השלוש שנים האלה כל מה ששמעתי מאנשים זה כמה אני מכוערת, טיפשה, מעצבנת, מגעילה, שנואה ומטומטמת…
יום אחד הסתכלתי במראה היינו בדרך לאירוע, בחנתי את הדמות שלי במראה ואז קול קטן בראש שלי התחיל לחזור על כל מה שאמרו לי, ולהגיד לי את יודעת שהם צודקים, אבל התעלמתי מהקול הזה החזרתי אותו למאחורה של הראש והמשכתי להתארגן
שחזרנו מאירוע שמעתי אותו שוב יותר חזק ויותר נוקב, ברגע ההוא אני חושבת נחרט גורלי כי אני הקשבתי לקול הזה…
חתכתי את עצמי בפעם הראשונה באותו יום … וביום למוחרת לא אכלתי, מאז המצב שלי מדרדר לפי תקופות כמובן, אבל תמיד שאני חוזרת הביתה ומורידה את החיוך המזוייף אני שומעת את הקול הקטן הזה שככל הנראה שולט בחיי…