אני ממש מחבב\ת אותך

אני ממש מחבב\ת אותך! - חלק 13

החתול השחור לא כל כך השתכנע.

"את בטוחה?" הוא שאל.

"תבטח בי. אני רגילה להיות קצת מגושמת." היא אמרה.

היא כיוונה את היו-יו שלה לעמוד רחוב, פספסה ותפסה את זה שהיה לידו.

"רואה, אני רק צריכה תוכנית גיבוי." החיפושית אמרה וקרצה לו.

החתול השחור חייך לעברה. הוא לא יכול היה שלא לבטוח בדבריה. אבל זה לא עצר אותו מלדאוג לה.

"אז, מה התוכנית?" החתול שאל.

"טוב, מאחר שכבר נפגעתי, אני יכולה להיות ההסחה. אני לא רוצה שתיפגע מהחבל אלא אם כן זה בשביל להשמיד אותו." החיפושית אמרה, קוראת לכוח-העל המיוחד שלה. "קמע-המזל!"

זוג אזיקים נחתו מהשמיים על ידיה. החיפושית והחתול השחור הסתכלו אחד על השנייה עם מבטים מבולבלים.

"זאת אומרת, לשתק את הידיים שלה יכול להיות מועיל?" החיפושית אמרה בשאלה.

"טוב, אני מניח שכשהזמן הנכון יגיע נדע מה לעשות." החתול השחור אמר.

החיפושית קפצה למטה מול הילדה בדיוק בזמן כדי למנוע ממנה לפגוע באזרח. היא התכוונה למנוע ממנה לפגוע בו בעזרת היו-יו שלה, אבל קצת התקשתה להשתמש בו במצב שלה, אז במקום, היא השתמשה ביד שלה.

קפיצית, קורבן האקומה שקראה לעצמה ככה, התחילה לצחוק.

"את נפגעת פעמיים, את לא תוכלי אפילו לזוז!" היא יללה.

החיפושית הזעיפה את פניה וכמעט כדי להתגרות בה היא לקחה כמה צעדים קדימה בביטחון. ברגע שחיוכה של הילדה הפך לנהמה, החיפושית ניצלה את הרגע כדי להקיף את ידה בעזרת היו-יו שלה בשביל להשתמש בה כדי להתקדם אליה עוד יותר ולנעול את אחת מידיה באזיק.

לצערה, היא לא ציפתה למה שקרה לאחר מכן. במקום לעוף מעל קפיצית, היא נתקלה בה ברגע שזרועה של קפיצית ננעלה באזיק.

הן נפלו אחת על השנייה, כל אחת מהן בתורה שלה נתקלה בשנייה ובמדרכה עד ששתיהן הופתעו שעצרו בכביש.

"חיפושית!" נשמעה קריאת דאגה של החתול.

החיפושית ניסתה לשבת כמו שצריך על הקרקע. הראייה שלה הייתה לא מפוקסת והגוף שלה כאב. היא נלחמה בנבלי-על כל הזמן, אבל נפילה כזאת הייתה איכשהו הרבה יותר קשה מהפעמים הרגילות.

ברגע שהראייה שלה חזרה לעצמה, היא הלכה לשבת וקפואה מפחד כשהיא הרגישה משהו כבר מחובר לזרועה הימנית. היא הסתכלה על ידה הימנית וצייצה בפחד כשהיא הבינה שכשהן נחבטו אחת בשנייה, האזיק השני ננעל על ידה.

"חתול!" היא קראה בלחץ.

"אני מגיע!" הוא קרא.

"אידיוטית!" הילדה אמרה ברגע שהיא קפצה.

קפיצית טלטלה את האזיק וגרמה לחיפושית להיתקע בה. לאחר מכן היא הרגישה חבטה חזקה בגבה ונפלה על ברכיה. היא משכה את קפיצית למטה ביחד איתה.

"לפחות עכשיו את קרובה אליי מספיק בכדי שאוכל לקחת לך את העגילים." קפיצית לחשה.

החיפושית כיסתה את אוזניה בבהלה, החריקה של האזיק הזכירה לה שכשהיא עשתה את זה, היא קירבה את ידה של קפיצית אל העגילים שלה.

משנה את תוכניתה, היא נעלה את קפיצית על הקרקע מספיק זמן בכדי שהחתול יצליח להגיע אליהן.

ברגע שהחיפושית הצמידה את קפיצית אל הקרקע בזרועותיה, החיפושית הסתכלה עליה בעיניים מפוחדות ובקושי לנשום. קפיצית התחילה לצחקק.

"אני יודעת שברגע זה אני מובסת, אבל תראי אותך עכשיו. עייפה ומפוחדת, את באמת גיבורת-העל הבלתי מנוצחת של פריז? כמעט הובסה על ידי ילדה בת 10. איזו פתטית." הילדה אמרה, סורקת את פניה של החיפושית.

החיפושית כל כך נרתעה שהיא כמעט ולא שמעה את ה'חתולאגן' שנשמע לידה.

היא הייתה צריכה לעקור את הרשע מהאקומה ולהחזיר הכל למצב הקודם עם 'החיפושית המופלאה' בזמן שהיא עדיין אזוקה לנבלת-העל. זה היה מביך, אבל לפחות האזיקים ייעלמו אחרי זה. הם ווידאו שהקורבן ידעה לפחות איפה היא נמצאת ואיך לחזור הביתה או לחזור למשפחה שלה לפני שהם עזבו.

"תני אגרוף?" החתול השחור שאל.

"תן אגרוף." החיפושית אמרה.

הם איחדו אגרופים, אבל החיפושית לא הרגישה יותר טוב.

"אראה אותך בסיור הלילה?" החתול שאל.

"כן. נתראה בסיור, חתלתול." היא אמרה לפני שעפה משם.