Kara 2 קארה (הארי פוטר)

פרק 15

לאחר מכן, באמת הייתי בטוחה שלשטן היה קשר להשתלשלות האירועים של היום. פרופסור ליאם הזדקף בכיסאו והתרומם, הוא יצא משורת הפרופסורים והתקדם לעבר שולחן גריפינדור. מיותר לומר שכל האולם, כולל דראקו, הסתכל עליו ועל התנהגותו המשונה. ליאם עצר את הליכתו כשהיה קרוב אליי. הוא התכופף והתקרב לעברי, לוחש לאוזני. "אני אשמח לראות אותך אחרי השיעורים היום, יש משהו שאני צריך לדבר איתך עליו."

מצמצתי פעמיים, מנסה להבין את פשר דבריו. ההוא רק חייך וחזר לשבת במקומו בראש האולם. שקט שהזכיר בית קברות שרר במקום לזמן מה עד שהשיחות והאכילה חזרו לקדמותם. דראקו בהה בליאם, עיניו שורפות מקנאה וכעס. נו באמת, למה עכשיו? למה אני?

מאוחר יותר, חדר האוכל התחיל להתרוקן. הפרופסורים נעלמו מזמן ורק חצאי בתים נשארו באולם הגדול לסיים לאכול או לפטפט עם חבריהם. דראקו עמד מול מעמד שעוניי החול. בלייז ופנסי הצטרפו אליו לפני שהספקתי לעשות כן ובהו גם הם במספרים הנמוכים.

"אני לא רואה למה אתם מתרגשים, ספירת הנקודות זו רק דרך של הפרופסורים לגרום לנו להתנהג כמה שיותר טוב." מרקוס, התלמיד הסלית'ריני שהתקרב אליהם, נפנף את ידיו באוויר בזלזול. "זה ממש לא מראה מי הבית הטוב ביותר."

"אתה רק אומר את זה כי אתה במקום שלישי." התערבה בחורה ג'ינג'ית והתקדמה לעבר קבוצת הסלית'רינים. שיימוס קם ממקומו והצטרף לעמוד לצד ג'יני, כנראה מוכן להגן עליה במקרה של מריבה. התרוממתי גם אני, נעמדת ברווח שבין שני הבתים שלי. דראקו צמצם את עיניו, מביט בי בהבעה שלא הצלחתי לפענח.

"אתם פשוט טובים יותר בללקק לפרופסורים את התחת, כשאנחנו בסלית'רין באמת טובים בכל מה שחשוב." פנסי זרקה לעבר קבוצת הגריפינדורים הקטנה שנעמדה מולם. הארי, רון והרמיוני ביניהם. קראב וגוייל הצטרפו למסיבה, מביאים איתם תלמידים מהבתים הפלפאף ורייבנקלו. אייס נעמד לצידי, מחזיק בידה של אלינה ומצמיד אותה קרוב אליו.

"למה שלא באמת נראה מי הבית החזק ביותר, בדרך שלנו?" תלמיד גריפינדורי הציע.

שני הבתים האחרונים שהצטרפו הנהנו בהסכמה, בזמן שהסלית'רינים לא ענו. "אתם תחליטו לעשות משהו שאתם טובים בו יותר, זה לא יהיה פייר." קראב דיבר בשם ביתו.

"אז אתם מודים שאתם לא הכי טובים בהכל, וואו." ג'יני צחקקה, מה שגרם לכמה תלמידים בבית הישן שלי, שהכרתי דיי טוב, להתחיל להתעצבן.

"אנחנו הכי טובים בכל דבר, סלית'רין הוא הבית הדומיננטי וכולכם מתחתינו." הצעקה באה מפיו של דראקו. הסלית'ריני בהה בתלמידים משאר הבתים בבוז ושנאה, מזכיר לי מי הוא היה לפני שנה, וכמה כל העבודה הקשה שלי הייתה לשווא.

"אנחנו נעשה את זה פייר." קטעתי את המריבה שהתחילה להיווצר והמתנתי עד שהקולות מסביבי גוועו, לפני שהמשכתי לדבר. "אנחנו נתחרה בארבע משימות. אחת שכל בית בוחר."

הנהוני ראש הגיעו מהבתים השונים, אפילו בית הנחש הסכימו להצעתי. "אם ככה, אנחנו נבחר במשחק קווידיץ'." דראקו פלט, לא מתייעץ עם תלמידים אחרים מהבית שלו. הם נשארו שקטים, לא מוחים את דבריו. אם זה לא אלפא..

"חידות, מבחני ומשחקי חשיבה. זה מה שאנחנו בוחרים." אמרה אלינה לאחר שדסקסה עם ביתה והם הגיעו להחלטה. הבית שלי ובית הפלפאף המשיכו לדבר ביניהם, מתלבטים בדיוק מה לעשות.

ההפלפאפים לקחו את הזמן והגיעו להחלטה. " חדר בריחה. " מצמצתי בבלבול, בדומה למה ששאר התלמידים עשו, אבל לא התווכחנו. זה המשימה שלהם בכל מקרה.

"קרב." אמרתי את המילה היחידה בקול. דראקו צמצם את עיניו והתרחק מאיתנו, פונה לעבר היציאה מהאולם. קולות התרגשות בקעו מהבתים השונים, מאשרים לי שהרעיון שלי לפתרון המריבה היה מוצלח.

נתתי להם לסדר את הפרטים השוליים כמו המקום, הזמן וכו, ורצתי בעקבות הסלית'ריני שברח.

"דראקו!!" צעקתי את שמו כשגבו הופיע הרחק ממני. ההוא הסתובב אליי, אותה הבעה הלא ניתנת לפיענוח במבטו. "דבר אליי, בבקשה." דיברתי בקול, עדיין מתקרבת לעברו במהירות כשהוא עומד ומחכה לי.

דראקו השפיל את מבטו, ועצם את עיניו. הוא נשם נשימה עמוקה ובדיוק כשהתחלתי להגביר את קצב הליכתי, הוא פקח את עיניו והפנה את מבטו לעברי. נעצרתי, הכרתי את המבט על פניו טוב מדי. משהו לא היה בסדר. הוא נענע בראשו לעברי כשהרמתי את רגלי לקחת צעד נוסף ולהתקרב אליו, מה שעצר את פעולותיי. הוא הסתובב בחזרה, גבו מופנה לעברי והמשיך ללכת באיטיות, מתרחק ממני אט אט ונעלם משדה ראייתי.