מילאתי את הצלחת שלי שוב ושוב, מוסיפה עוד גבינות, פרוסות לחם עם בצל וביצים מקושקשות. בהיתי ברון שישב ממולי, מכניס לפיו חתיכת לחם גדולה מדי ושותה חצי ליטר חלב בכדי לעזור לאוכל להמשיך בדרכו במורד גופו. הרמיוני ישבה לימינו, חותכת באלגנטיות פיסות עוגת גבינה ואוכלת אותן בנימוס. הארי ישב לידי, צלחתו הייתה חצי ריקה, הילד ששרד לא היה אכלן גדול. מה שגרם לי לרצות לתקן את הבעיה.
תפסתי בפיסת לחם דקה ומרחתי עליה גבינת שמנת בתוספת זיתים ירוקים. הסתובבתי לעברו, גורמת לו להביט בי. "תפתח את הפה."
גבותיו של הארי התכווצו והוא בהה בי בתמיהה. "למה?"
גלגלתי עיניים, מגביהה את חתיכת הלחם שהיה בידי. ההוא נענע את ראשו וחזר להסתכל על צלחתו. רון והרמיוני הפסיקו לאכול, הם בהו בי בחוסר הבנה וחיכו לראות מה אעשה. תפסתי בידי השמאלית בכיסאו של הארי וסובבתי אותו עד שכל גופו פנה אליי. "אם תאלץ אותי לחזור על זה, אני אדחוף לך את האוכל בכוח לפה. אז אל תעצבן אותי."
הגריפינדורי הרים גבה, הוא תפס את פיסת הלחם מידי והכניס אותה לפיו. פניי התעוותו לחיוך ולקחתי את צלחתו בידי. מילאתי אותה במאכלים שונים בכמויות קטנות והנחתי אותה בחזרה מול הארי. סובבתי את כסאו בחזרה לשולחן וסימנתי בראשי על הצלחת שלו. הרמיוני צחקה, רון הרים גבות עד שנשקו לקו שיערו והארי בהה בשניהם בבלבול מוחלט. הוא ידע שהוא חייב לאכול את כל הצלחת ונאנח לפני שהכניס את המאכל הראשון מצלחתו אל פיו. חייכתי, גאה בעצמי על הפחד שהצלחתי להשרות על השלושה.
מבטי נדד לעבר השולחנות האחרים בחדר. ההפלפאפים צחקו ופטפטו בזמן האוכל, הרייבנקלואים רובם היו עסוקים בלמזג אכילה וקריאת ספרים לימודיים. היו יוצאים מן הכלל כמובן, כמו אייס שישב מאוד קרוב לאלינה וחייך בזמן שהבחורה לחשה משהו לתוך אוזנו, ידיהם טמונות זו בזו. הוא נראה שמח, מאושר אפילו, וזה עשה לי טוב לראות אותו ככה. אלינה הייתה מתוקה ובחורה טובה, ידעתי שהיא תטפל באייס שלי טוב.
נאנחתי והמשכתי לחקור את החדר, מה שהוביל אותי לשולחן סלית'רין, האדם הראשון שהבחנתי בו היה בלייז אך הוא לא שם לב אליי. כל הריכוז שלו הופנה לעבר שולחן רייבנקלו, לבחורה בלונדינית שהחזירה לו את אותה רמת ריכוז וחיוך עוצר נשימה. גיחכתי, מרגישה חום נעים מתפשט בגופי בעקבות המראה היפה.
התלמיד הבא שהבחנתי בו היה דראקו. המבט הפגוע שכיוון לעברי הפתיע אותי. ניסיתי לחשוב, להבין מה עשיתי שזיכה אותי בתגובה כזו מהצד שלו. הוא מקנא בגלל הארי. גייסתי חיוך קטן, מנסה לגרום לו לחייך אליי בחזרה ולהתעודד. שנאתי שלא יכולתי לשבת איתו ועם שאר חבריי, אבל אלה היו הכללים.
כאילו השטן בכבודו ובעצמו תזמן את זה, הארי דחף את זרועי במקצת וגרם לי להעביר את המבט לעברו. "את לא אוכלת" הוא אמר והרים פיסת לחם מעוטרת באותה גבינה שנתתי לו מוקדם יותר. "אל תגרמי לי להאכיל אותך." הוא השתעשע והטיס את הלחם באוויר מול פי, מחקה תנועות של עפיפון. תפסתי את הלחם מידו והכנסתי אותה לפי במהירות, חוזרת להביט בדראקו. ההוא כבר סובב את גופו, גבו מופנה אליי. נאנחתי, משפשפת את עיניי. עבר הרבה זמן מאז הייתי לבד איתו, אולי המרחק הזה לא עושה לנו טוב.
YOU ARE READING
Kara 2 קארה (הארי פוטר)
Fanfictionהיי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה תהנו :)
