בנים על פני פרחים 1 🌺

פרק 38

השולחן היה מפואר, כל כך הרבה מתוקים ומאכלים מכל מיני סוגים, זאת לא הפעם הראשונה שאני מגיע לבית הגדול הזה...אבל לא אוכל לעכל את העובדה שהכל פשוט יקר כל כך! ושעוד אני נמצאת בבית כזה.
זה פשוט לא מרגיש אמיתי, או אני יותר נכון להגיד...
אחותו ארחה אותי אצלה עם ארוחה ענקית ולא רק אני התיישבתי שם, גם מייקל וטום היו והצטרפו לארוחה הגדולה.
בלעתי את רוקי כשעיניי פגשו בכל מאכל מגרה שקרץ לי, המזלג התנגש בשפתיי. חושבת מה לקחת לעצמי. מרוב שיש, קשה לבחור.
״תאכלו הרבה חברים.״ אמרה בידידות ובחיוך קטן.
אני עדיין לא מבינה איך היא כל כך שונה ממנו באופי, היא נדיבה והוא...והוא...פשוט מניאק!
״עבר די הרבה זמן נכון?״ פנתה לבנים.
השומר הראשי של ליעם נכנס באמצע פתאום, כולנו הבטנו בו. ״הוא מסרב לרדת למטה.״ הסביר.
״הוא לא ימות אם הוא יפסיד ארוחה.״ השיבה לו בחזרה, בחיוך חביב.
לפתע הרגשתי רגשות אשמה, ליעם לא יורד בגללי...בגלל שפגעתי בו! אולי לא הייתי צריכה לבוא בכל זאת.
השפלתי את ראשי, שוב לא הייתי מרוכזת...אלה אם באמת פגעתי בו או לא...
״אז? הילד חסר ההתחשבות שהחליט לצום, התחיל מלחמה ילדותית? ואתם כולכם מסכימים לזה?״
אמרה פתאום, חזרתי להתרכז שוב בדבריה.
כשחושבים על זה...היא ממש קשוחה, אך בבוא הזמן מגניבה!
״אני נגד זה, אני לא יכול לעמוד בשקט ולראות איך F-4 מתפרקים ככה.״ ענה טום חסר מצב רוח.
לאחר תשובתו היא הביטה במייקל, ״גם אני לא ממש בעד זה, אבל...״ השפיל את ראשו לרגע.
״אוקיי, זה מספיק.״ קטע אותו. ״המשרת, לי.״ פנתה לבן אדם שעמד מולנו עם מדים עולמים.
״כן, גברתי?״
הברווז מבייג׳ינג, ושאר המאכלים המיוחדים משנגחאי והקינוח המתוק שהבאתי מחול, תביא את כולם לפה בבקשה.״ ביקשה בנימוס. ״או! ואל תשכח בקבוק של קריסטל.״
״כן, אני מבין. אביא את כל זה מיד.״ הוריד את ראשו והלך.
״ליסה, תאכלי הרבה אוקיי?״ הביטה בי בחיוך מתרגש.
עיניי פנו אליה מהצלחת, ״אם את הולכת לצאת נגד האידיוט הזה, את תצטרכי את הכוחות שלך.״ הסבירה, האוכל עמד בפי, כשאני מחייכת בביישנות.
לא בהכרח הרגשתי בנוח, למרות שהיא הייתה מאוד נחמדה! אבל כשאני מודעת לכך שמישהו לא יורד לארוחה בגללי ורוצה להעיף אותי מפה...מרגיש מתסכל.
הבנים הביטו זה בזה מבולבלים מדבריה, היא הרימה את כוס השמפניה שלה באוויר לכיוונינו. ״בשביל האידיוט הבוגר שלמעלה, לחיים!״ חייכה וכולנו הצטרפו אליה.
עיניי בחנו אותה, יש לי תחושה שרק בזכותה הכל הסתדר...

לאחר הארוחה, היא לקחה אותי עם הנהג שלה אל ביתי הקטן, כל הדרך שתקתי. לא יודעת למה, אבל הרגשתי מבוכת, אולי בגלל שזאת אחותו...המכונית עצרה כשהגנו אלי.
״אני מודה לך על היום.״ אמרתי לה והורדתי את ראשי מנימוס.
״אני אקבל את התודה הזאת יותר מאוחר.״ עיניה אורו לעברי, איך היא כזאת נדיבה?
״אבל...״ השפלתי את ראשי, הרגשתי בכל זאת אשמה על הכל. היא אחותו...ופגעתי בו...איך היא יכולה לקבל את זה?
״למה את מתנהגת...״ באתי להגיד בחשש. ״כל כך נחמד כלפייך?״ השלימה אותי מיד.
הנהנתי בראשי בעדינות, ״את פגשת את אמא שלי נכון?״
״כן.״ שוב הנהנתי. היא גם לא דומה לאמא שלה, אם כבר מזכירים אותה.
חייכה, ״בטח הקושי להיכנס לגן עדן הוא בדיוק כמו...שלאדם עשיר יהיו חברים אמיתיים.״ עצרה לשניה. ״אבל, אמא שלי אפילו מאמינה שאדם לא צריך חברים.״ המשיכה.
״למה?״ שאלתי בתמימות.
״אף אחד לא מספיק טוב...בשביל להיות חבר של היורש של חברת שינווה. ובטוח שלא יכול להיות חבר.״ הסבירה את מחשבותיה של אימה.
שתקתי, לא ידעתי שאי פעם אפגוש אדם שמאמין בזה...כל כך הרבה מחשבות התרוצצו במוחי, אז איך אפשר לחיות בלי שיהיה לך אפילו חבר אחד לדבר איתו? לשתף אותו בהכל, להתייעץ, לצחוק...
״אבל לליעם יש את F-4.״ אמרתי כשנזכרתי בחבריו הטובים.
״זה נכון.״ חייכה. ״למישהו בעל סטטוס גבוה כמו שלו ואחד שלא חסר לו כלום...זה נס בשבילו שיהיו לו חברים כמו F-4.״
השפלתי את ראשי שוב, עכשיו באמת הרגשתי אשמה! יש לו חברים כל כך טובים ובגללי...הכל פשוט נהרס! ״אני מצטערת, זה בגללי ש F-4 מתפרקים.״
היא נאנחה לרגע בחיוך, היא כלל לא הייתה ניראת מאוכזבת מיזה.
״הוא לא היה עוזב את החברים שלו ככה. בנוסף, אני דווקא מודה לך.״ צחקקה לעצמה.
״סלחי לי?״ שאלתי כדי לוודא ששמעתי טוב. למה שהיא תודה לי על זה?? אני רק הרסתי הכל...
״את פתחת את הדרך בשבילו, כדי שיוכל להיות יותר אנושי.״ עיניי מצמצו כמה פעמים בבילבול. ״אם חברות היא מצב שמספק אהבה, היא מצב שנחוץ.״ שפתיי נצמדו זו לזו בריכוז.
״תכיני את עצמך, החל ממחר, אני אהפוך להיות מאוד קדחנית.״ אמרה בזהרה מצחיקה.
חיוך קטן יצא משפתיי, למרות שלא ממש הבנתי את דבריה...בכל זאת נהנתי לדבר איתה. היא ממש נדיבה ונחמדה.
יצאתי מהמכונית, ״להתראות.״ נפרדתי ממנה לפני שסגרתי אחרי את הדלת. ״ביי!״ השיבה בחיוך מתוק.
עמדתי וחיכיתי שהמכונית תיסע, כשהיא נסע עמדתי והבטתי בה.
היום שלי היה בהחלט מבלבל ומוזר...