יומני היקר

יומני היקר, שלום

יומני היקר,

מאז ומתמיד היו לי יומנים. כיתה א- התמימות בשיא, שתי עיניים חמודות וחיוך מתוק להפליא, בגדים לא תואמים, נעליים חצי קרועות ושיער מתולתל, שיער מתולתל מבולגן. בכיתה א לא ידעתי לכתוב, וגם לא ידעתי איך להביע את מה שאני מרגישה. הייתי ניגשת לכל אנשים ברחוב ומבקשת שירשמו לי משהו כי אם אני לא יודעת לכתוב אז שהם כבר יכתבו, וככה זה היה. אמא שלי הראשונה שכתבה לי, "I LOVE YOU" כתחוב בגדול במרקר כתום על הדף הראשון. דף שני סבתא שלי קיפלה את הדף לשניים וכתבה בצד החיצוני "סוד כמוס לפרה ולסוס" מייד התלהבתי. כשפתחתי את הנייר המקופל היה רשום שם , "בלייט יקרה שלי, אני אוהבת אותך מאוד, אבל אל תגלי לאף אחד, זה פשוט סוד." התרגשתי אבל בתוך הלב שלי ידעתי שזה ממש לא סוד. כל הנשיקות שסבתא שלי שולחת לי בציבור מעידות על כך.

וכך הלאה, דודה, דוד, אמא שוב, אבא, אני לעצמי זייפתי עוד אחד מאבא, גננת, מורה, תלמיד ותלמידה, אפילו בן אדם בדוי בשם אציק, מי זה איציק? 

בכל מקרה, זה היה מלא כבר בסיום השנה, יומני היקר כבר אזלת? בכיתי. למרות שלא היה מלא בדבר חוץ משלוש מילים שחוזרות על עצמם בכל דף. אני. אוהב/ת. אותך.  לא מעניין במיוחד.. אבל אהבתי את הכריכה המהודרת של הורד המנצנץ עם הגבעול הנוצץ.

חופש הגדול הגיע וכבר יומיים שהיומן הסתיים, הייתי מצוברחת ולא הפסקתי לבכות. אמא שלי לא יכלה לסבול את זה אז אחרי יום כבר חיכה לי בחדר יומן חדש, עם פרפר עליו. שמחתי מאוד. זה באמת ריגש אותי וכבר ידעתי לכתוב טיפה בכתב עגול.. פתחתי את היומן בהתלהבות זה היה באמת מרגש! הפרפר הביט בי למרות שבציור לה היה לו עיניים ודמיינתי אותו אומר לי, "אני היומן שלך בלייט.." אז החלטתי לקרוא ליומן שלי פרפרון. פרפר קטן, כמוני.  בדף הראשון לא כתבתי כלום, זה לא היה בכוונה.. פשוט לא ידעתי מה לכתוב.

"אמא, מה כותבים ביומן?" אמי צחקה, זה אירוני מבחינתה מכיוון שלא הפסקתי לדבר ולבכות על יומן חדש. "אני לדוגמא רושמת ביומן שלי את סדר היום שלי כדי להיות יותר מסודרת" אמרה לי אמא, הסתכלתי על היומן שלי ומיד חשבתי שזה משעמם אבל אם זה הוא תפקידו.. נתחיל? כן.

יום ראשון כיתה ב, אחזתי ביומן שלי כל היום. בנות לא הפסיקו להחמיא לי ואני רק בלעתי את המחמאה בחיוך כושל, רכושנית ליומן שלי. הצמדתי את היומן לגופי בשתי ידיי כשהלכתי לכיתה, פתחתי את הדלת ושמעתי את המולת הכיתה, "יומן יפה" שמעתי קול זעיר של ילדה מקסימה בכיתתי , בניגוד אליי לה הבגדים היו מתאימים. חולצה ורודה בהירה וחצאית בצבע אפור בהיר, מדהים. השיער שלה אומנם היה כמוני, מתולתל. אבל אצלה זה היה אחרת.. שלי התבלגן לכל הכיוונים בעוד שאצלה השיער התאסף לקוקו גבוהה אדוק ומבריק ותלתליה נחו על כתפה בנינוחות. הצטמקתי. אבל לפחות היא אמרה שיש לי יומן יפה? 

חייכתי ספק חיוך והתיישבתי במקומי לידה, פתחתי את היומן והתחלתי לכתוב בכתב לא מסודר את סדר היום שלי. 

1. שיעור מתמטיקה 

2. שיעור מדעים

3. ארוחת בוקר

4. תנך

5. אומנות

6.ארוחת צהריים

7. ספרנית

וככה זה היה, במשך ימים רשמתי את סדר היום שלי ולמרות שזה היה חרוט לי במוח בכל פעם שעברה שעה פתחתי את היומן שלי ובדקתי מה יש לי עכשיו. משעמם להפליא. מרוב שזה היה משעמם נטשתי את היומן באמצע השנה והתעסקתי כרגיל. יומני היקר, איפה אתה? 

"אמא למה בחופש הגדול אני צריכה ללכת ללמוד בבית ספר עברית?" אמרתי לאמא שלי שבאותו זמן נדמתה לשטן. "ככה בלייט, את צריכה יותר לדעת עברית וזה רק יועיל לך." "אמא אני כבר יודעת עברית, אני כרגע מדברת עברית" "זה לא ניתן לויכוח בלייט!" וכך היה.

בתור ילדה בכיתה ב שנאתי ללמוד כמו שאר התלמידות, פעם שמעתי את אלה- הילדה עם השיער המתולתל המסודר, אומרת לאמא שלה שהיא הכי אוהבת ללמוד ואת המורה שלה. טוב כן, מורה נחמדה.. אבל ללמוד, ועוד מדעיכס סליחה מדעים, לא בא בחשבון. ועכשיו אני בשיעור עברית עם המורה שולמית וכרגע אנחנו מדברים על כתיבת יומן, רגע! כתיבת יומן?!

היא חילקה לכולם מחברות וכולם קישטו באופן שהם רוצים. גם אומנות וגם כתיבת יומן? לא חשבתי שזה יהיה כזה מהנה! התחלתי לצבוע בצבעים שקטים, תכלת, ורוד חלש, סגלגל, צהוב, כתום. ובצד ציירתי פרפר שלוקח צוף מפרח. 

"ילדים יקרים! מה זה כתיבת יומן בעצם?" המורה שולמית שואלת את הכיתה. אני יודעת מה זה כתיבת יומן.. הרי כתבתי יומן כל חצי השנה הזאת אז אני מצביעה. "כן בלייט" אני מתחילה לפתוח את הפה בביטחון ופוצחת בתשובתי. "כתיבת יומן זה מחברת שאת כותבת בה את סדר היום שלך" אמרתי וציפתי שתחייך ותגיד כל הכבוד בלייט, הרשמת אותי. אבל לא. 

היא ציקצקה בלשונה והחלה לדבר "כתיבת יומן זה לא להבדיל לכתוב את סדר היום שלך, כתיבת יומן זה לכתוב מה אתה מרגיש, מה אתה רוצה, לדבר עם המחברת הזאת כאלו היא החברה הכי טובה שלכם! לספר לה את הסודות הכי כמוסים שלכם! להכיר את עצמכם. היומן שיש לכם ביד, זה היומן שילווה אתכם למשך החופש הגדול ובו אתם תדעו מי אתם ומה אתם" עיניי נצצו, יומן.. זה מה שיומן עושה. כולם היו בשקט ואני השמעתי ציפצוף התרגשות. יומן! יומןןןן! ההתרגשות גואה בי בכל נשימה. המורה משחררת אליי חיוך ומהנהנת כאלו ואומרת, " תפתחי את היומן ותרשמי את כל מה שעל ליבך" וכך עשיתי. באותו רגע פתחתי והתחלתי לספר ליומן את ההרגשה שבלפתוח יומן. אני לא יכולה לתמצת אבל כל מילה שניה הייתה מלאה ברגש. 

זה היומן שלי, ואני שלו

זאת אני האמיתית, בלייט. ופה אני מספרת על חיי האמיתיים המלאים בהתרגשות. וכאן סיפרתי על התחלתו של יומני. תמשיכו לגלות עוד על חיי, זה שווה את זה. 

(אגב כל הסיפור פה אמיתי מפי, אומנם לא קוראים לי בלייט וזה שם בדוי כדאי שלא ידעו מי אני.)