ג'יין היא נערה בת 19 בשנת 1858 במלחמת האזרחים האמריקאית היא ואביה וחברתה הטובה עברו לבית חדש מקום חדש רצו להשתחרר מהעבר ולהכיר אנשים חדשים אבל האם הכל ישאר כמו שרצוי? האם ליבה של ג'יין ישאר לאחד והיחיד? האם היא תישאר במקום אחד כל כך הרבה זמן? בואו ה...
"אתן בטוחות שהכל בסדר"? שאל ארתור, "כן זה עדיף מאשר להיות בבית בודדה" ענתה קרוליין ''ומה איתך ג'יין ביתי, איך את מרגישה עם המעבר?" התנערה ג׳יין ממחשבותיה וענתה "אבא אמרתי לך שהכל בסדר". הגלגלים של הכרכרה נעצרו בחריקה מחרישת אוזניים. דלת הכרכרה נפתחה לרווחה וממנה ג׳יין וקרוליין ירדו והתבוננו סביבן הן ראו צמחים, עצים, וכמובן את הבית הגדול והמפואר שלשמו הגיעו, הן פסעו לכיוון הבית נפערות מהיופי והטבע הסובב סביבן, העלים הנושרים מן העצים והפרחים המרהיבים. לפתע שמעו צחוק, הן הסתובבו והבחינו בשני בחורים הצוחקים צחוק אדיש, ומשחקים חץ וקשת ''וואוו'' צעקה קרוליין והניפה את חפציה באוויר ''מה זה הבית הענק הזה? מאה איש יכולים לגור כאן" ארתור ציחקק, וענה לה ''אני שמח שאת מאושרת, ומה איתך ג׳ני את גם שמחה"? ענה בחשש, ומשך בכתפו ''כן'' ג'ן ענתה ''בטח שאני שמחה אבא המקום הזה נהדר". לאחר כמה דקות נערכה ג'ן, והתיישבה על הספה בכבדות ומלמלה ''אחח רק אם ג'ון היה כאן איך הוא היה מתלהב" שמעה אותה קרוליין ואמרה "אויי נו באמת ג'ן בזה את מתרכזת עכשיו, בואי ארוחת הערב מוכנה" ארתור ג'ן, וקרוליין, התיישבו לארוחת הערב, שלפתע נשמעו דפיקות בדלת, ג'ן וקרוליין הסתכלו אחת על השנייה במבט מופתע, ושאלו את עצמן "מי זה כבר יכול להיות"? האופר ניגשה לפתוח את הדלת ובפתח עמד איש בגילאי השישים פלוס, ארתור קם לברכו ולהזמינו פנימה, ג'ן וקרוליין התבוננו באדון הגבוה מימדים, ולג'יין היה נראה מוכר. והוא התיישב עמם בשולחן וסעד יחד איתם, את ארוחת הערב. לאחר הסעודה התיישבו כולם בטרקלין, לתה ועוגה. ''זמן רב עבר מאז התראינו ג'ן'' האורח המסתורי אמר, ''ודאי את לא זוכרת אותי אבל אני אותך''. ארתור התערב בשיחה ואמר ''תנו לי להציג לכם אותו, ''זה חבר ילדות שלי בקסטר פיין,וגדל איתי יחד בסקוטלנד'' ''אה אז את בקסטר'' אמרה ג׳יין בהתלהבות ''אבא מספר עלייך המון", כן כן זה אני'' ציחקק בקסטר, ואיתו צחק גם ארתור, רק קרוליין הרגישה קצת לא כשורה. ארתור הציע שהוא ובקסטר יישארו לדבר, והבנות ילכו לסיבוב, להכיר את השכונה . קרוליין וג'יין עטו כובע וצעיף ויצאו לדרכן, הן התהלכו בשבילים קסומים והתפארו מיופייה של העיר, פתאום קרוליין אמרה לג'יין ''גם את מריחה את זה''? ''מה את ריח העוגות"? ענתה ג'יין ''כן כן אמרה קרוליין אני חושבת שיש מאפייה בסביבה, התרצי שנלך לחפשה"? ציחקקה קרוליין ''למה לא'' ענתה ג'יין. לאחר חיפוש די מתיש, הן מצאו את המאפייה הנחשקת, ונכנסו פנימה. ריח של מאפים הדף אותן, והמאפייה הייתה כל כך מרגיעה. מולן ניצב האופה איש שמנמן ונמוך עם שפם מעוגל עסוק באפיית הלחמים, ומיד פנה אליהן ושאל אותן ''במה אפשר לעזור לכן גבירותיי''? ג'יין ענתה ''נשמח לפאי תפוחים, אם יש לכם'' לפתע שמעו קול מתבדח ''היי פאי תפוחים זה המאפה שלי'' ג'יין וקרוליין הסתובבו, והבחינו בשני בחורים היושבים בפינת המאפיה, אחד מהם גבוה וחסון, ולצידו בחור ביישן שחור עור. קרוליין ענתה בחופזה ''סליחה באמת, שאתה אוהב פאי תפוחים, לא אומר שקנית אותו אדוני" הבחור האדים מכעס, וג'יין לקחה את קרוליין לפינה והבהירה לה שהן במקום חדש, ולרושם ראשוני טוב הן צריכות להתנהג בנימוס, קרוליין נענתה והן התיישבו באחד משולחנות המאפייה. לאחר כמה דקות של המתנה קצרת רוח פאי התפוחים הוגש לשולחן וג׳יין וקרוליין החלו לסעוד. ''ממממ הפאי הזה פשוט מעדן'' אמרה ג׳יין, קרוליין הנהנה בראשה והמשיכה לבלוס את שאריות הפאי. שגמרו ג׳יין וקרוליין לאכול ניגשו לשלם, שלפניהן עומדים שני הבחורים המזמינים לעצמם משקה בעוד שהן עומדות, ג׳יין שומעת את האופה אומר לבחור הגבוה "תאמר לסביך מר פיין שזה על חשבון הבית'' ג׳יין הרימה את גבותיה, והרגישה צורך להשתתף בשיחה, היא פתחה משפט ואמרה "אתה הנכד של מר פיין?" הבחור ענה ''כן למה?" ''סתם''. ענתה ג'יין''הוא ברגע זה יושב בביתי ומשוחח עם אבי" ''באמת?" אמר הבחור בתמיהה, ''כן כן באמת טיפשון'' נדחפה קרוליין לשיחה, ג'יין ציחקקה ממבוכה ולחשה לקרוליין ''הפסיקי להביך אותי'', ''רגע אז את העלמה ברוקס המדוברת"? ''אכן כן זאת אני" ענתה ג'יין בביטחון. פצה פיו הבחור הביישן ואמר ''תרצו אולי שנשוחח בחוץ"? ג׳יין וקרוליין הסכימו וארבעתם יצאו אל מחוץ המאפיה. ''מה התוכניות שלכן למחר''? שאל הבחור הגבוה ''כלום'' ענו ג'יין וקרוליין יחדיו ''אוקיי אתן רוצות לבוא לשחק איתנו חץ וקשת? אוי שכחתי בנות לא יודעות לשחק חץ וקשת" ג׳יין האדימה מכעס, קרוליין באה לענות וג'יין עצרה אותה ברגע האחרון וענתה ''זה נשמע ממש נחמד, ונשמח לבוא, אבל לצערינו אנחנו לא יכולות, כי אנחנו לא רוצות לשחק עם אנשים שיורידו מערכנו כמוך" הבחור בלם את פיו, וחברו הביישן ענה ''סלחו לחברי לפעמים הוא פולט דברים שהם לא כל כך במקום, אנחנו מאוד נשמח אם תבואו מחר" ''אין בעיה, נבוא ותתכוננו לאכול אבק'' אמרה קרוליין. לפני שכל אחד פנה לדרכו פנתה ג'יין לבחור ושאלה ''רגע לא אמרת לנו עדיין איך קוראים לך''? הוא הסתכל עליה במבט נחוש ואמר ''את זה תגלי מחר" והלך לדרכו, ג'יין הייתה מעט כעוסה, אבל החליטה להשתלט על עצמה, וג'יין וקרוליין הלכו בחזרה לביתן.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
