My songs

מגן...

אז ישבתי,
וחשבתי,
ולך מכתב כתבתי.
והשתגעתי,
והתחרפנתי ,
אז זרקתי,
וכתבתי שוב,
לא מחסירה פרט אפילו אם זה לא כזה חשוב.
והתייעצתי איך לספר לך,
איך לשתף אותך,
איך לומר לך,
שלמרות שאני צריכה אותך הכי בעולם,
את עדיין הורסת אותי,
בדיוק כמו בהתחלה.
היית הסיבה להכול,
נו טוב,
אז אולי גם קצת באשמתי,
כי כמו שאת מכירה אותי,
לא עושה לי טוב להאשים אחרים.
חשבתי שאת חברה טובה,
שבאמת מצטערת על מה שקרה,
ואני מתחרפנת איך את לא מבינה,
ואני מתמודדת.
מתמודדת טוב מאוד!
אבל את?
אפילו שלום את לא אומרת.
ואם היית יודעת שרציתי לבוא אלייך?
שהייתי שם, שנייה לידך?
לכפר על כל מה שקרה ולהשלים פערים?
אבל אילו שטויות הרי,
כי אני כבר בין הרבים,
כנראה.
אולי אפילו בין האלו הבודדים,
שרק מחכים להודעה שתיתן להם לחייך קצת,
אבל עדיין-
מי אמר שהחיים מאירים פנים?
אז שיהיו לך חיים מהנים!
כי לי?
אין שיט בלבזבז תזמן שלי על אנשים שלא מתחשבים,
אין זמן ללבכות שוב פעם על כל הפעמים,
אין רצון להיזכר בכמה דברים שדי פגעת בי נאמר את זה כך,
אין לי כבר כוח לומר לך שאני איתך ולדעת שלך לא כזה אכפת.
אז כאן אסיים,
ואוסיף דבר קטנטן:
אותי? כבר איבדת,
בטחת או זלזלת,
רצית או שאני אפילו לא יודעת מה,
כי דמאט!
אותי זה לא מעניין,
כי עכשיו? כבר שמתי מגן.