אסירה

43 9 4
                                    

זו מי שהיא,
אסירה מיוחדת.
כל דבר שקורה לה,
בשניות מסתגרת.
אין לה עכשיו כלום,
אפילו לא את היכולת.
אין כבר את הרצון לעשות,
היא כולה כבולה ומיוסרת.
היא לא רוצה להשפיע,
היא לא רוצה כבר לדבר,
היא לא רוצה לבכות,
את הכול היא שונאת.
ואני עליה מסתכלת,
וכולי עם תקווה,
אבל, לשווא-
היא צריכה עזרה!
ועליה אני חושבת,
ואותה אני מבינה.
היא לא יכולה לדבר,
כולם כבר עזבו אותה..
והיא רק רוצה,
והיא רק מייחלת,
שביום מן הימים,
היא כבר לא תסבול,
שהיא כבר לא תהיה חלק.
אבל אני בטוחה,
יש לה עוד תקווה,
היא רוצה לחיות!
ואני יודעת-
רק לה אני ארצה לעזור.
אליה אני פונה,
ועליה מסתכלת,
מבינה את מצבה,
ואותה מחבקת.
ואני יודעת,
היא אסירה,
אסירה של עצמה.
אני מסתכלת בעיניה,
ורואה את עצמה,
מחכה לבן אדם,
שיבוא ויוכל להושיע אותה,
וזה עצוב שכבר אין..
עליה מנסה לשמור,
אך, היא רק עוזבת,
ואני?
נשארת כבולה,
נשארת אסירה,
מחכה לעזרה,
שתוכל אותה להעיר,
שתוכל אותה להפתיע,
שתוכל אותה לזכור,
אבל למה?
על זה אפילו אני לא תוכל לענות.
ובינתיים,
האזיקים אותה כובלים,
נמצאת בתוך מבנה סגור,
מחכה שיצילו,
אבל לשווא-
יודעת שאותה כבר לא ישמעו..

My songsWhere stories live. Discover now