My songs

אתמול? היום? מחר?

אתמול?
אתמול הייתי יכולה להיות מישהי,
מישהי בעולם.
אתמול הייתי יכולה להרגיש קשורה,
קשורה ומתאימה לרוב הדברים שנמצאים מולי,
אפילו לאנשים.
אתמול הייתי שמחה,
מתלהבת מהחיים.
אתמול הייתי יכולה להיות פשוט אני,
לדעת שיש מישהו/מישהי שיוכל/תוכל להקשיב לי לכל מה שמפריע לי,
להקשיב למה שיש לי להגיד,
להקשיב לכל מילה ומילה.
אתמול,
זה קרה אתמול...
היום?
מי זו המישהי הזו?
מי הרגישה קשורה ומתאימה לאנשים שאיתה?
מי זו הילדה השמחה ההיא?
מי זו הילדה שהייתה מלאה בחברים שאיתם היה אפשר לדבר?
למה אני לא מכירה אותה כבר?
למה היא נראית לי בודדה?
למה היא נראית דחויה?
אני מסתכלת עליה מהצד,
ולא מבינה אותה.
איך היא יכולה לחיות?
איך אפשר להיות עצוב כל כך?
איך אפשר להרגיש בודד ודחוי?
איך אפשר לחיות עם ההרגשה הזו?
עם ההרגשה הזו שאין כבר מה לנסות לדבר כי אף אחד לא יקשיב?
שרובם מצאו לך תירוצים כדי שתפסיקי להתקרב אליהם?
שהם יעזבו אותך דווקא בזמן שהכי קשה לך?
ואלו שעדיין איתה?
למה היא חושבת שלא יבינו?
ממה היא מפחדת?
ואני מקווה-
שמחר?
שמחר היא עדיין תהיה כאן,
שהיא תפסיק להרגיש ככה.
אני מקווה בשבילה שזה ישתנה,
אני יודעת שכבר מתחילה להיעלם לה התקווה...