והנה אני שוב מרגישה את ההנגאובר קרב.
אני חושבת על אירועי אתמול, נזכרת בכל פרט ופרט
בלי להבחין אני מחוייכת, מרגישה פרפרים בכל הגוף
דאמט, מה הוא עשה לי?
אני כבר יודעת מה הולך לקרות עכשיו.
הוא שוב יחזור להיות המניאק שהוא, יקח אותי חזרה לפנימייה ויתעלם מהכל כאילו שום דבר לא קרה.
נמאס לי מהמשחק החולני והדפוק שלו.
אני לא מתכוונת לשחק אותו.
אני מתלבשת ומתכוננת ללכת הביתה, כשלפתע ליאו נכנס
אוי אלוהים, אני לא עומדת בזה
העיניים העייפות והשיער הפרוע נותנים לו את המראה הכי סקסי שהטבע יכול ליצור, הוא נטול חולצה והשרירים שלו תופסים כל כך הרבה מקום, המכנס יושב עליו בצורה כל כך פאקינג סקסית.
״היי בייבי״ הוא אומר בקול צרוד שגורם לי לרצות לקחת אותו למיטה ליד
בייבי?
״היי, אני כבר הולכת. תודה על אתמול״
״לאן את ממהרת?״
״אני.. פשוט חשבתי שאולי עדיף..״
״מה פתאום? את לא הולכת. לפחות תאכלי משהו לפני״
האמת שלא יזיק לי לאכול, אני גוועת
אנחנו מסיימים לאכול ואני כבר באה לקום מהכיסא
״היי היי לאן את כל כך ממהרת?״
״אני..״
״שבי״
אני לא כל כך מבינה לאן זה מוביל.
״אז לאן את רוצה ללכת היום?״
״מה?״
הוא מסתכל עליי, ואני מסתכלת עליו בבלבול
״בואי״ הוא מוביל אותי לרכב שלו
אני נכנסת לרכב בבלבול מהסיטואציה
״לאן אנחנו נוסעים?״
״לים״
״אני.. אני בלי בגד ים״
״לא צריך בגד ים״ הוא אומר ובכך חותם את השיחה
אנחנו מתיישבים על רצועת החוף, אני לא קולטת את הסיטואציה אבל אני מרגישה מן הרגשה מוזרה, הרגשה שטוב לי באופן מוזר.
אין אף אחד מסביבנו, אנחנו נמצאים לבד
״את אוהבת את הים?״
״מאוד. אבל אני לא הולכת הרבה״
״למה?״
״כי.. כי השגרה של החיים שלי לא איפשרה לי את זה כל כך״ אני אומרת בגמגום
״אני מבין״
״אתה לא״ אני מגחכת
״את חושבת שבגלל שלהורים שלי יש כסף לא עברתי חרא?״
״כן״
הוא מגחך
אנחנו ממשיכים לדבר, באופן מפתיע המילים זורמות כאילו אנחנו מכירים אחד את השנייה שנים, אני שוכחת מהבעיות שלי ונשאבת לשיחה, נשאבת אליו. אין לי אפילו צורך לסם בפעם הראשונה מאז שנכנסתי לפנימייה הזאת.
״את כל כך יפה, סול״
אני מסמיקה, אני יודעת שאני יפה. אמרו לי את זה מאז שאני ילדה, וזה הציל אותי כל כך הרבה פעמים בחיים. אבל לשמוע את זה ממנו זה היה אחרת.
אני מסמיקה.
״וכשאת מסמיקה אפילו יותר״
אלוהים, מה הוא עושה לי..
כבר מחשיך ונהיה דיי קריר, הוא מבחין ברעידות הקטנות שלי
״נחזור?״
אני מהנהנת
בנסיעה בדרך לפנימייה אנחנו מדברים וצוחקים, הכל כל כך טוב שזה לא מרגיש אמיתי.
זה מרגיש כמו השפעה.
״היה לי מדהים איתך״ לפתע נפלט לי
״גם לי סול״ הוא מסתכל עליי
״אבל פה זה נגמר״
״מ... מה?״
ידעתי שמשהו כזה יגיע
״שנינו יודעים שזה לא יתקדם לשום מקום. אני לא בן אדם כזה״
״אתה לא בן אדם שמה? שמפתח רגשות?״
״אני פשוט לא בן אדם כזה סול.״
פאק. אני שונאת אותו.
״מה אתה רוצה ממני ליאו?״
״אתה רוצה לזיין אותי? בשביל זה עשית את כל זה היום?״
״קודם כל כן, אבל ממש לא עשיתי את זה היום בשביל זה״
״אז למה?״
״פאק סול אני לא יודע בעצמי, בואי פשוט נקל על הסיטואציה״
״שום סיטואציה. אתה פשוט חתיכת אפס ובבקשה אל תפנה אליי יותר בחיים״
הוא שותק
אחרי חמש דקות שהרגישו כמו נצח אנחנו מגיעים לפנימייה, אני יוצאת במהירות בלי להיפרד ממנו לשלום ועולה ישירות לחדר שלי.
אני לא בובה שהוא יכול לשחק בי. איך יכול להיות שאחרי שיחה כל כך עמוקה ופתוחה הוא עושה את זה? איך אפשר להיות כל כך חסר רגשות?
אני שונאת אותו. פה זה נגמר.
אני יורדת למתחם של הגרפיטי ורואה גרפיטי יחסית טרי
מן ציור זועם, קשקוש שהוא בעצם יצירת אומנות.
״אני שונאת את המקום הזה״ אני כותבת
לפחות יש לי פה חבר אחד. התקשורת הזאת מוצאת חן בעיניי.
אני עולה לחדר והולכת לישון, מתכננת למחוק את כל היום הזה מהמוח שלי ולהמשיך כרגיל.
YOU ARE READING
Daddy issues
Romanceמה קורה כאשר נערה בעייתית נכנסת למגרש שלא שלה? מה קורה כאשר היא פוגשת את השטן בפני עצמו, פעמיים? ומה קורה כאשר היא מגלה שהבן אדם הכי חשוב לה מתגלה כבן אדם ששרט אותה והרס לה את החיים? סול, נערה בעייתית עם עבר קשוח - נשלחת לגן עדן של עשירים, נשלחת לאל...
