~תומאס~
ג'רי הביט בשעונו, "אני אחזור לקחת אותך בחמש", אמר לארתור וחזר לרכבו הלבן.
הבטתי ברכבו נוסע ומתרחק מאיתנו, עיניי עברו אליו, חיוכו נמתח לצדדים, "כנס" אמרתי לו, הוא עשה את צעדיו הגדולים פנימה , הבטתי בתחת שלו שהיה נראה כל כך טוב ומחרמן, אך מהר התאפסתי על עצמי.
ניקול הגיעה לכיוונינו ונמרחה על רגליו הגבוהות, הבטתי במעשיה, מופתע מעט, לא יודע עם לטובה או לרעה.
ניקול ניחנה בכישורים מיוחדים, היא יכולה לזהות עם האנשים הם טובים או רעים, על האקס שלי ג'ק היא לא נמרחה, אך רק אחרי המון זמן הבנתי גם למה.
הובלתי את ארתור לסלון שאני מאמין שלא שכח אותו, "על הספה רכבתה עליי" אמר וצונח עליה, "תודה שהזכרתי לי את זה!" אמרתי בציניות ומחייך אליו, בזמן שהוצאתי ממגירות המזנון את התיק של משפחת אורני.
"רוצה שאני אזכיר לך את הרגעים האלה?" קולו העבה נשמע מאחורי, הוא לחש זאת באוזני בטון כל כך סקסי, 'פאק אני מתחיל להגיב' חשבתי לעצמי מביטבבליטה המבצבצת מבעד למכנסיי, מקווה מאוד שארתור לא שם לב לזה.
אני לא אשקר, התענגתי על קולו הנעים לאוזן שלו , 'מענין מה עוד קרה באותו הלילה' חשבתי לעצמי, שתיתי יותר מידיי כך שהייתי מחוק ולא זכרתי כלום, אולי הוא עשה לי משהו, אך הוא מסתיר זאת ממני, מנצל את העובדה שהייתי שיכור לגמריי, עלו לראשי כל כך הרבה מחשבות שלא ידעתי מתיי זה יסתיים.
"אתה מבזבז את הזמן" אמרתי ברציניות, לפחות השתדלתי להיראות כך, התיישבתי על הספה הצהובה וכך גם הוא.
פתחתי את התיק של 'אליוס אורני', מניח אותו על השולחן ומפזר תמונות הקשורות לאירוע אשר הובאו מהמשטרה.
ארתור הוציא גם כן תיק ועליו היה רשום 'שרפי בראון', "מה הלקוח שלך עשה?", שאלתי מביט בתמונות שפיזר על השולחן מולי.
סרקתי כל פרט ופרט במהירות.
"הוא עזר לבצע את הרצח יחד עם הלקוח שלך!" השיב לי בזמן שעבר על התיק בחטף.
הבטתי בו, היה נראה כל כך מרוכז, לא חשבתי שקיים בו הצד הזה.
'מעניין אילו עוד צדדים יש בו' חשבתי לעצמי, מביט שוב בתמונות של אליוס ושל שרפי'.
כשהיינו באמצע אימות הנתונים בין שני המיקרים, ניקול החלה לילל.
"איך קוראים לה?" שאל בסקרנות כשניקול קפצה על הספה הצהובה והחלה להתמרח על חזהו של ארתור.
"ניקול" השבתי מביט בה, היא הייתה כל כך חמודה, כרגיל.
חיוך עלה שפתיי, "למה דווקא ניקול?" שאל שנית, "לסבתא שלי קראו כך, היא נפטרה אז החלטתי לא לשכוח משמה, ולקרוא לה כך" השבתי שוב, פעם ראשונה שאדם שואל אותי את השאלה הזו ומתעניין בזה כל כך.
"אתה צריך לחייך יותר" אמר מביט בי ומהר מסיט את עיניו לעבר התיק, "סליחה?" שאלתי מעט מופתע, אף פעם לא אמרו לי זאת, עם כבר תמיד היו לי לא לחייך, משום שאני נראה מפחיד כך.
"אתה סקסי ככה!" אמר מבלי להביט בי ומייד הרגשתי את החום בגופי עולה.
המשכתי להביט בו מופתע לא מעט, אך ארתור לא יצר איתי קשר עין, האמת שמאוד פחדתי שהוא יביט בי בסיטואציה הזו, פחדתי ליפול לידיו, פחדתי להתאהב שוב ולהיפגע.
לאחר רבע שעה שבה סוף סוף הצלחנו להתרכז באימות הנתונים בין שני התיקים כמו שצריך, ארתור פתח את פיו.
"אני הולך רגע לשרותים" אמר וקם מהספה, "טוב.... זה בקומה השניה דלת שלי-" "אני כבר יודע" אמר ועלה במדרגות, חזרתי להביט בתיק עם גבות מכווצות.
כשחזרתי להתרכז בתיק, לפתע צילצול נייד נשמע, הבטתי בשולחן, זה היה הנייד של ארתור, היה זה צילצול קצר, כנראה של הודעה, לאחר כמה צלצולים, כבר התחלתי להסתקרן, למרות שזה לא ענייני הייתי מסוקרן מאוד.
הבטתי במדרגות, לראות שארתור לא יורד, אחזתי בניידו מביט בהודעות הנשלחו מ-'גברת זיונים', היא שלחה הודעות כמו, 'איזה כיף היה לי איתך'' , 'בוא אליי, נעשה כיף עוד קצת😉', 'הייתה כזה טוב!'.
"מציץ לי בהודעות?", קולו העבה נשמע מאחורי, קפצתי בבהלה, מחזיר את הנייד חזרה למקומו.
קולו היה נשמע משועשע מאוד, ארתור חזר להתיישב על הספה לידי.
הרגשתי כל כך מובך ודפוק באותו הרגע, אך בדגובה הוא רק צחק, כאילו אהב את זה.
"אז אני רואה ששכבתי עם סטוציונר", אמרתי ממשיך להביט בתיק של הלקוח של ארתור, מנסה להשתלט על המבוכה שחשתי באותו הרגע.
"ולא הייתה רוצה לעשות את זה שוב?" לחש לאוזני, נושך ומלקק אותה בחושניות, אך מהר מעוד הזזתי ראשי מפיו..
"אתה רוצה לזיין חכה אחריי שנסיים פה, ואז תוכל ללכת למודעון ולמצוא שם איזה חשפן!'', השבתי דוחף אותו הצידה מגופי.
''או חשפנית'' השיב בקול משועשע, ''תודה על הפירוט!'' אמרתי בציניות ומוציא מתיקי עט שחור.
התחלתי לכתוב כמה תיאורים או עובדות אשר לא כתובות בתיק של אליוס או של שרפי, הבטתי בתמונות שהמשטרה פיתחה, ובהן הופיע כיתמי הדם של האדם שטוענים שנרצח וגופתו נעלמה 'דוני סטיוארט'.
''אני אצטרך אותך גם לשבוע הבא!'' אמרתי ממשיך לסרוק את אותן תמונות עם הדם, ארתור הרים את עיניו הכחולות אליי ואני ואליו, ''אתה רואה את התמונות הללו'' שאלה מצביע על איזורי כיתמי הדם, הוא הנהן, ''יש לי קרוב משפחה שעובד במשטרה, במחלקת רצח, אני אביא אותו לכאן כדיי שיעזור לנו לפענח טוב יותר את איזורי כיתמי הדם ואיך הם נגרמו''.
--למחרת--
הפכתי את חתיכות חזה העוף אשר נהפכות לחומות בתוך המחבת והשמן החם וטיפות מקפצצות ממנו, ''אני עדיין לא מאמינה ששכבת עם העובד החדש'' אמרה קים מהצד השני של הקו,מתקשה להפסיק את צחוקה המתגלגל, לאחר שסיפרתי לה ששכבתי עם ארתור העובד החדש בטעות.
''אבל אולי כדיי לך לנסות להיות איתו'' אמרה בהתלהבות, ''ביי קים'' אמרתי וניתקתי את השיחה, מעביר את חזה העוף לצלחת, לוקח יחד עם הצלחת גם את קערת הסלט שחתכתי קודם לכן, הנחתי אותם על שולחן האוכל.
מזגתי לעצמי מים קרים מהתמי 4, מתיישב מול שולחן האוכל, הנחתי מולי את האייפד, ומפעיל את הטלנובלה הקוריאנית האהובה עליי 'אהבה מכוכב אחר'.
התחלתי לאכול, מתענג על הטעם, זה מתכון של אימי, אך למרות שאני מכין את חזה העוף בידיוק כמוה, אף פעם לא יוצא לי את הטעם כמו שלה, כנראה היא מהסתירה ממני עוד איזה רכיב סודי, כמו שהייתה עושה בעבר.
לאחר כמה זמן שכבר ממש שקעתי בפרק רעש מוזר נשמע מהקומה העליונה, עצרתי את הפרק, מקשיב לרעש.
לפתע נשמע כאילו משהו שביר נפל, קמתי ממקומי, עולה בריצה לקומה השניה, נכנס לחדרי ונדהם מהמראה המחריד.
הבטתי במראה השבורה באגרטל הפרחים המנופץ על רצפת החדר, בסדיני מטתי הפרומים מהמזרן, רגלי החלו לרעוד, התחלתי להשתעל בחוזקה, מרגיש את הקושי החזק לנשום שתקף את גרוני.
נפלתי על הרצפה, מנסה להסדיר את נשימתי בכוח, עיניי נעצרו על המצלמה ששכנה לה על שידתי הלבנה, אחזתי בה בידי הרועדת, מביט בחדר דרכה.
הכל היה נראה כשורה דרך המצלמה, וכהבטתי שוב בחדר בלעדיה, הכל חזר להיות כרגיל.
נגבתי את דמעות הפחד והלחץ אשר ירדו במורד לחיי, נעמדתי באיטיות על רגלי, משתדל להתייצב בכדי לא לאבד יציבות וליפול.
התקדמתי בצעדים קטנים אל עבר חדר האמבטיה, פותח את ארון התרופות, שלפתי משם את כדורי ההרגעה, מוציא מהאריזה שני כדורים.
אך באותו הרגע הרגשתי מין היסוס שמנע ממני לקחת את הכדורים ולנסות להירגע לבד.
'זה לא יכול להימשך כך' חשבתי לעצמי, יוצא מחדר האמבטיה ונכנס לחדרי, נשפכתי על מטתי באפיסת כוחות על ביטני, הנחתי את ידיי על פניי, מתנשם בייאוש.
''הכל בגללך ג'ק'' לחשתי בדמעות.
------------
תנו לייק עם אהבתם, וכמובן שגם תגובה, ביי.