(בתמונה - נוי)
נקודת מבט - ליה
אני לא מאמינה!
הוא אמר לי שהוא פאקינג אוהב אותי!
אפילו כשזה היה מתי שהוא חשב שישנתי.
דמעות הציפו את עיניי.
ולא מספיק אנחנו גם צריכים להתחתן.
סעמק, נמאס לי כבר לחיות.
כל דבר רע קורה לי.
יצאתי משם בריצה.
"ליה!" רועי צעק ורץ אחריי אך הפעם לא היה מספיק מהיר כמוני.
הספקתי להיכנס מהר לאוטו ולהתניע אותו.
התחלתי לנסוע ממש מהר.
פתחתי את החלון בשביל שהרוח תרגיע אותי.
הראייה שלי הטשטשה מהדמעות אז עצרתי בצד כי לא לעשות תאונה.
"למה" דפיקה בהגה עם הראש "אני" עוד דפיקה "כל כך" עוד דפיקה "סתומה!!!" צרחתי.
דמעות ירדו מעיניי בלי ששמתי לב.
רק אחרי שהסתכלתי במראה ראיתי שהעיניים שלי אדומות ונפוחות וגם שפתיי אדומות ונפוחות מהבכי.
נסעתי לים, למקום שהכי מרגיע אותי ומקום המפלט שלי.
מזל שתמיד יש לי בגד ים בתיק כי אני אוהבת כל הזמן להיות בים אז אני משאירה בגדי ים באוטו.
לחצתי על כפתור במכונית וכל הלונות הפכו לשחורים מבחוץ ובמפנים כדי שלא יראו כלום.
התלבשתי בבגד הים הזה.
(זה הגוף של ליה והעור שלה מאוד שזוף בגלל שהיא הרבה בים משתזפת)
התלבשתי על הבגד ים בבגדים אחרים שיש לי באוטו.
יצאתי מהמכונית וראיתי שיש יחסית הרבה אנשים אבל לא היה לי אכפת.
ישבתי שם על כיסא שיזוף והתחלתי להישתזף.
הנחתי את משקפי השמש של Gucci (ג'וצי) על עיניי.
נאנחתי והסכלתי על הים.
הים תמיד הרגיע אותי, אני לא יודעת למה.
אני גם אוהבת חורף אבל יש לי עם הים איזה משהו שהוא מקום המפלט שלי.
אני תמיד נרגעת ממנו, הרעש של הגלים.
הריח של הים שאני אוהבת, כשהייתי קטנה, אני זוכרת שאני ורון היינו עם ההורים שלנו ועם ההורים של רועי ואיתו.
שיחקנו ביחד בים, הייתי בת 10 ורון ורועי היו בני 14.
אני אספתי צדפות וקונכיות והבנים היו במים והשתוללו.
פעם הייתי ילדה מאוד עדינה.
אני גם היום, אבל המאפיה שינתה אותי.
אני תמיד אהבתי לעשות צדפות, אפילו יש לי בבית צנצנת ענקית בחדר של צדפות מאז שהייתי קטנה כי תמיד הייתי מתעקשת לקחת אותם הביתה.
אחרי ששקעתי בהרבה מחשבות והתבוננות בים קמתי משם והתלבשתי כי גם שמתי לב שכבר הייתי עוד יותר שזופה.
התקדמתי לאוטו ונסעתי הביתה.
לאחר חצי שעה
הגעתי הביתה.
נכנסתי לבית בשקט וישר עליתי לחדר.
התקלחתי ואחרי רבע שעה יצאתי ומרחתי קרם גוף בריח וניל והתלבשתי בבגדים נוחים.
ירדתי לסלון והדלקתי טלוויזיה.
שמתי סרט רנדומלי בנטפליקס.
זה היה רומנטיקה, זה רק הזכיר לי כמה אני נאחסית ושבחיים לא יהיה לי חיי אהבה.
בלי לשים לב ירדו לי דמעות.
אפילו לא מחיתי אותם, לא היה לי כוח.
הייתי מיואשת אפילו מעצמי.
נמאס לי כבר.
הרגשתי בודדה.
אני חושבת שאני אאמץ כלב.
כן! עכשיו אני אלך.
התלבשתי.
נעלתי פילה עם פלטפורמה (גבוהות).
שזה יעזור טיפה לגובה שלי😂.
לקחתי את הטלפון והפתחות לאוטו שלי ויצאתי מהבית.
אחרי עשר דקות הגעתי למקום שבו מאמצים כלבים (מכלאה).
נכנסתי לשם וניגשתי למזכירות.
"היי" אמרתי והמזכירה שנראית בגיל הארבעים הרימה את ראשה אליי.
"שלום" אמרה לי וחייכה אליי חיוך אימהי.
משהו שחסר לי כבר הרבה זמן...
"אני רוצה לאמץ כלב" אמרתי לה.
"ברור, שם בבקשה" אמרה לי והקלידה במחשב שלה.
"ליה לוי" אמרתי והיא הרימה את ראשה בבהלה והסתכלה עליי בפחד.
"א..ו..י ס..ס..ליח..ה גב..ר..תי ל..ל..א י..דע..ת..י ש..ש..זא..ת א..ת" אמרה בגימגום ובפחד.
"אל תדאגי אני לא אפגע בך ובבקשה, אל תקראי לי גברתי אני לא אוהבת" אמרתי לה רגועה וגם עם חיוך מרגיע.
"אוקיי" אמרה לי, "בואי אחריי אני אראה לך את כל הכלבים" אמרה לי.
הלכתי אחרייה וראיתי את כל הכלבים.
איך שנכנסתי כולם קפצו בשמחה.
משהו תפס לי את העין.
"למה יש שם פומרניין? זה כלב מאוד יקר ובדרך כלל לא מאמצים אותו אלה קונים" אמרתי למזכירה באי הבנה.
"הוא?" שאלה והצביעה עליו, הינהנתי אלייה.
הוא ננטש ברחוב ומישהו מהצוות מצא אותו לפני חודשיים" אמרה לי.
"בן כמה הוא?" שאלתי אותה, "בן חצי שנה" אמרה לי.
" אני רוצה אותו בבקשה" אמרתי לה והיא הינהנה אליי ופתחה את הכלוב והוא רץ אליי.
"שלום לך חמודי" אמרתי במתיקות והוא ליקק את פניי, ציחקקתי וליטפתי אותו.
(ככה הוא נראה)
"כמה עולה סל האימוץ והחיסונים והטיפולים?" שאלתי אותה.
"800" אמרה לי והינהנתי אלייה.
"אפשר לשלם לך במקום ולעשות את החיסונים פה?" שאלתי אותה והיא הינהנה אליי.
"בואי אחריי" אמרה לי והלכתי אחרייה ונכנסנו למין חדר כזה קטן יחסית והיה שם רופא.
"שלום, אני מבין שאת רוצה לעשות לו חיסונים" אמר לי הרופא והינהנתי אליו.
"תביאי לי אותו" אמר לי והנחתי אותו על השולחן מברזל שהיה שם.
לאחר רבע שעה
סיימנו את כל החיסונים והתשלומים ועכשיו אנחנו בדרך לאוטו.
"איך נקרא לך?" שאלתי והסתכלתי עליו.
צבע הפרווה שלו היה חום בהיר כמו שוקו, וגם כי אני אוהבת שוקו חחחח.
החלטתי לקרוא לו שוקו.
"שוקו" אמרתי והוא הסתכל עליי וקפץ עליי וליקק אותי.
צחקתי "שוקוווו" אמרתי וצחקתי בו זמנית.
"בוא נלך לקנות לך כמה דברים" אמרתי לו והוא נבח.
חייכתי אליו והתחלנו לנסוע.
הגענו לחנות חיות אחרי עשר דקות וקניתי את כל מה שאני חושבת שמתאים לו.
קניתי לו שתי קערות לאוכל ומים בצבע לבן,
קולר שחור ורצועה לטייל איתו בצבע שחור משולב עם טורקיז, מיטה גדולה בצבע שחור לבן עם נקודות, אוכל לכלבים ומלא מלא חטיפים.
יצאנו מהחנות ושמתי לו את המיטה על הכיסא לידי מקדימה כדי שיתחיל להתרגל אלייה כבר.
צילמתי אותו לסטורי ורשמתי "My new puppy😍❤".
הגענו הביתה אחרי כמה שעות כי גם טיילתי איתו.
"שוקו תכיר את הבית החדש שלך" אמרתי לו והורדתי אותו מהידיים שלי והוא נבח ורץ בבית.
"שוקו בוא אחריי כדי שתראה את החדר שלך" אמרתי לו והוא רץ אחריי למעלית ולחצתי על הקומה שלי ואחריי דקה המעלית נפתחה ויצאנו ממנה.
נכנסנו לחדר שלי.
"הנה החדר שלנו שוקו" אמרתי לו והוא קפץ עליי וצחקתי.
הרמתי אותו ונישקתי אותו נותנת לו ללקק את הפרצוף שלי, צחקתי כי זה דיגדג אותי.
הנחתי לו את כל הדברים שקניתי לו בחדר והוא נשכב במיטה שלו ליד המיטה שלי למטה.
(זאת המיטה, כן אני יודעת שמקודם שמתי את התמונה הזאת פשוט רציתי להמחיש איך המיטה שלו נראית)
היה כבר שמונה וחצי בערב והייתי רעבה אז הזמנתי לי סושי.
אחרי ארבעים דקות זה הגיע לי וצילמתי לסטורי והתחלתי לאכול.
ראיתי "יומני הערפד" בנטפליקס ואכלתי תוך כדי.
שמתי גם אוכל בקערה לשוקו והרמתי אותו על המיטה שיאכל לידי.
אחרי שסיימתי לאכול והספקתי כבר לראות שני פרקים ראיתי שהשעה הייתה שתיים עשרה בלילה אז הלכתי לישון.
_________________________________________
וואו אני בשוק מעצמי יותר מ- 1,000 מילים!!!