תודה על 24k!!!
צאן פער את עיניו, מנסה לעכל את מה שבן זוגו סיפר לו כרגע.
"מ-מה היה כתוב במכתב?" שאל צאן שלא רצה עדיין להביע את דעתו, עדיין לא מוצא מילים להגיב על הסיפור.
יונגי נשך את שפתו התחתונה, מוציא מכיסו דף מקופל שמעט קרוע. צאן הסתכל על הדף והבין שזהו הפתק שסהקו השאיר לו.
"הוא כ-כתב לי שיר.." קולו של יונגי רעד שהסתכל על הפתק המעט קרוע, רואים שיונגי לא משחרר מהפתק הזה אפילו לא לדקה.
'אז האם אתה שמח עכשיו?
סוף סוף שמח?
מה אני?
אני חושב שאני אבוד לגמרי,
הכל מגיע כרצוני ועוזב בלי להגיד שלום.
אני לא רוצה לאהוב ככה.
הכל נגמר כשהחושך מגיע, מטייל בזכרונות.
אנחנו מתחת לשמש הכתומה, רוקדים יחד ללא צל, אין פרידה קבועה, נפגש בזכרון היפה ההוא.. צעירים לנצח.. לנצח, אנחנו צעירים.. אם זה סיוט, אני לא רוצה להתעורר לעולם.'
[כתבתי פה חלק מהשיר eight החדש של IU&SUGA, לא היה לי כוח לכתוב את ההמשך לכן אניח את הסרטון המתורגם של השיר ופשוט תקראו שם, זה בעברית♡]
יונגי הקריא את השיר לאט שדמעות עמדו בעיניו אך לא זלגו, הוא סיים להקריא והוציא מכיסו קלטת קטנה, "הוא הקליט את עצמו, הכל כאן" אמר יונגי. צאן הסתכל על הקלטת ולאחר מכן על יונגי, "שומעים אותו שר את זה?" שאל צאן ובלע את רוקו, מבולבל מדי מכדי להסביר מה מתחולל בתוכו, אינו יודע מה להרגיש או מה הוא מרגיש.
יונגי הנהנן בשקט, "זו הקלטת היחידה שבה אני יכול לשמוע את קולו, בלי זה.. לעולם לא אזכה לשמוע אותו יותר" מלמל יונגי, מחזיר את הקלטת לכיסו, לא מסכים לעצמו לאבד אותה לעולם.
צאן שתק, מנסה לעכל מה ששמע, מה שהבין.
הוא שיחק באצבעותיו, אינו מבין מה הוא צריך להרגיש. כל הזמן הזה שכעס על יונגי, שגרם לכולם להרגיש עלבון כלפי הזוגיות שלהם, גרם לגין לאבד את אשתוניו בחדר האוכל מול כולם, הוא נתן לכל זה לקרות והאשים את יונגי. הוא לא היה צריך להאשים אותו, כל מי שהוא היה צריך להאשים זה את עצמו. את עצמו על זה שנתן לכולם להתעסק להם במערכת יחסים, שאיים עליו, שזלזל בו.
"אני מצטער" אמר צאן והרים את מבטו אל יונגי, אך לא מסתכל בעיניו, לא מרגיש ראוי לכך כרגע. יונגי נשף בכבדות, מהנהנן, "אין לך על מה. לא ידעת. אבל עכשיו אתה יודע, וזה מה שחשוב. מפה נדע לאן לקחת כל צעד, באיזה קצב, לאן לצעוד." אמר יונגי, גורם לצאן להנהנן, "אני יודע שלעולם לא אחפה על מקומו האבוד של סהקו, אבל אני מקווה שנוכל לחיות באושר ביחד, אני מבטיח לנסות" אמר צאן והסתכל בעיניו של צאן שחייך.
"אף אחד לא יחפה על מקומו של סהקו, אבל לכל אחד יש את המקום שלו בלב. והמקום שלך בהחלט לא קטן" אמר יונגי, מושיט את ידו ואוחז בידו של צאן, מקרב אותו אליו ומחבק אותו.
צאן נשף בכבדות, מוציאה נשימה שהחזיק ללא ידיעה, מחבק את יונגי חזק וקובר את פניו בשקע צווארו, נותן לעצמו לשקוע בחום גופו.
-
"סהקו.. שונא אותי?" שאל צאן ששכב על חזהו של האחר, ידו של יונגי כרוכה סביב ביטנו, מקרבת אותו אליו. "אני לא יודע, לא יצא לנו לדבר עלייך שהוא עוד היה בחיים. אבל אף פעם הוא לא קילל אותך, הוא רק קילל את העובדה שאתה בן זוגי" אמר יונגי, "ובנוסף, אני לא חושב שהוא שונא אותך. אני מכיר את סהקו. הוא אדם מוסרי, טוב לב. הוא כן שונא את העובדה שאנחנו בני זוג, אבל הוא לא שונא אותך" הוסיף יונגי.
"אז למה הוא קרא לי גנב מסריח?" שאל צאן ששיחק עם חולצתו של יונגי בידו, "אני חושב שמתי שהוא ראה אותך, הצד הנקמני יצא ממנו. שבן אדם שומר דברים בבטן, הכל מתפרץ בצורה מוגזמת בסופו של דבר, נכון? הוא שמר ממני הכל. הוא ניסה להראות תומך, אוהב, שבפנים הוא היה שבור. מתי שהוא ראה אותך, הצד הרע שבו התפרץ" אמר יונגי.
צאן הנהנן בהבנה. הוא צודק. אין סיבה להרגיש רחמים כלפי סהקו, אין סיבה להאשים אותו בהריגת הילד. הוא הציל את חיי הילד, את חיהם של צאן ויונגי מלהיות מלאי אסון וכאב. אם צאן חשב שהכאב זה הדחייה שהרגיש מצד יונגי לפני ששמע את הסיפור האמיתי, הוא אפילו לא יכל לנחש את רמת הכאב שעברה בחייו של סהקו מהרגע בו שמע על האמת הכואבת. והוא יודע את זה. צוחק על עצמו במרירות.
"אני מת לנשק אותך" אמר יונגי משום מקום, גןרם לצאן להסתכל בעיניו בפליאה מהפתאומיות בדבריו. סומק נפרס על לחייו של צאן, "אין מי שיעצור אותך" השיב צאן בחיוך משועשע, גורם ליונגי לחייך גם כן.
שפתיו של יונגי נחתו על שפתיו של צאן, שואבות ממנו כל טיפת אוויר, כל טיפת רגש עקום שהרגיש עד לרגע הזה, שואבות את כל האשמה ומותירות רק אושר, רוגע, התחלה חדשה.
-
"
היום זה משימה שתראה יותר פשוטה בעיניכם, אבל כמובן שהיא לא תהיה" אמר הוסוק שעמד בתוך חדר האימונים. בדרך כלל האימונים מתקיימים במגרש האימונים אך הפעם, הם במקום סגור.
"לכל אחד ינתן קערת מים קרים ואתם תצטרכו לנסות להשאיר את הראש שלכם במים ללא נשימה כמה שיותר זמן" הסביר גין.
"ברצינות?" שאל טאהיונג וציחקק, הוסוק גיחך והסתכל עליו. "אבל.." משך הוסוק בחיוך את המילה, מתגרה בטאה. "מיד לאחר שתוציאו את הראש מהמים, אפילו לא תספיקו להסדיר נשימה ותצטרכן להלחם נגד הוסוק או נאמגון. מי שיצליח להביס אותם ולשרוד הכי הרבה זמן בתוך הקערה, מנצח."
"וכרגיל, לכל ניצחון מגיע גם פרס. המנצח יזכה בפרס שכרגיל הוא הפתעה ואותו תגלו בסוף. תתנו את כל כולכם במשימה, משימה כזאת תחזןר עןד מלא פעמים עד שכולכם תצליחו להשאר בקערה לפחות 5 דקות" אמר גין.
בנתיים בזמן ההסבר, נאמגון סידר את הקערה הראשונה. קערה כחולה גדולה ובתוכה מים קפואים על שולחן למול רחבת האימונים.
רחבת האימונים הייתה כמו רחבה של תחרות איגרוף רק שמסביבה לא היה גומי אלה זכוכית שאינה נשברת. הרחבה נמצא באמצע החדר שהכניסה נמצאת בצד השמאלי של החדר וכשאתה נכנס בהמשך מולך יש שקי איגרוף תלויים מהתקרה. חדר האימונים הוא חדר ענקי בגודלו. רק הרחבה שנמצאת באמצע החדר היא כמו שני חדרי אדם. מול הרחבה יש מקום ישיבה ומימינו הכל ריק.
נאמגון שם את השולחן עם הקערה מצד הימיני של הרחבה, באיזור הריק שבחדר הגדול בזמן שהוסוק הושיב את כולם מול הרחבה.
"מי הראשון שרוצה לנסות?" שאל הוסוק ובמהירות גימין התרומם על רגליו, מרים את ידו בהתלהבות, "אני!" קרא בחיוך.
הוסוק נאנח בליבו מהמחשבה שיצטרך להלחם בבייבי שלו, מפחד להכאיב לו אך אין לו ברירה. אם יקל עליו באימונים, הוא לא יגיע מוכן לקרב.
הוסוק הנהנן, מסמן לערפד ללכת אל השולחן עם הקערה שנאמגון השאיר שם. "כל השאר לשבת פה ולהסתכל, תכף יגיע תורכם" אמר הוסוק וכך כולם עשו וחלק נשענו על קירות החדר במקום לשבת.
גין הלך לעמוד לצד גימין שהיה כבר מוכן להכניס את ראשו לקערת המים. "נסה להשאיר כמה שיותר זמן את ראשך במים. מיד אחרי שאתה מוציא את ראשך, אתה לא מחכה וישר רץ לתוך הרחבה שם הוסוק יחכה לך. אתה צריך להפיל את הוסוק, אוקיי?" שאל גין שסטופר בידו.
גימין הנהנן בלחץ, ביטנו התהפכה מלחץ ובשנייה אחת הכניס את ראשו לקערת המים, גורם לגין במהירות להפעיל את הסטופר.
כולם הסתכלו בהתעניינות על גימין, שנייה ועוד שנייה עוברות כל רגע מחדש, ממשיכות להיות מוצגות בסטופר שלא הפסיק לעבוד לשנייה.
בשנייה אחת גימין הוציא את ראשו מהקערה, שיערו רטוב ועף אחורה מעט, משפריץ מים והוא התנשף בחוזקה, משתעל, גין בשנייה עצר את הסטופר והוסוק התרומם על רגליו ברחבה, מוכן לקרב.
"צא!" צעק גין ובשנייה גימין רץ לתוך הרחבה, עוד לא שאף נשימה ראשונה ומעט התנדנד וניגב את פניו הרטובות.
הוא נכנס לתוך רחבת האימונים בה הוסןק עמד מוכן, בשנייה הוא ניסה להרביץ לו אך פספס אותו מאחר ולא ראה טןב מהמים שעוד היו על פניו.
הוסוק לקח את ידו והחליט לא להשתמש בכוחו אלא לנסות לגרום לגימין לחזק את יכולותיו העצמאים ולא כוחותיו.
הוא הרים את ידו ודחף את גימין אחורה ומיד לאחר מכן נתן לו בוקס חלש ללחי, פוחד מדי לתת חזק, נאנח ומנסה להיות מקצועי.
גימין עף לרצפה, כולם נבהלו וקמו על רגליהם והוסוק נבהל.
"ל-לא חשבתי שזה יקרה לי" מלמל גימין שהתרומם על רגליו, מנגב את פניו ובשנייה נותן אגרוף להוסןק.
כולם פערו את עיניהם וטאה גיחך בשעשוע, "דבאקק!" אמר בהתלהבות וגין ציחקק.
הוסןק ראה שגימין מקצועי לכן נכנס לזה גם, בשנייה נותן לגימין אגרוף חזק ללחי, מעיף אותו לרצפה ופוצע אותו, גימין בעט ברגלו, כמעט ומפיל אותו אך הוסוק יצב את עצמו ובעט בגימין ברגל.
גימין גנח בכאב, הוסוק נאנח ביאוש, הוא לא יכול להמשיך עם זה. "גין. תחליף אותי." ביקש הוסוק, עוצר את הקרב.
גין הסתכל עליו, "אי אפשר. הם צריכים להתמודד מולך. אותי אפשר להביס, אותך לא" אמר גין והוסוק נאנח.
"פשוט תלחם" אמר גימין, מתרומם על רגליו.
הקרב המשיך והוסוק חסם את עיניו בעזרת בד כך שלא יראה שהוא מרביץ לגימין. גימין חשב שמעשה זה יקל עליו מאחר והוסוק לא יראה את מה שהוא עושה אך להפך. זה הפך את החושים של הוסוק לחדים ומחודדים יותר ולכן כל מכה קטנה שגימין תכנן נעצרה על ידי ידו החזקה.
פניו של גימין נפצעו, הוסוק לא ראה זאת והוסוק יצא ללא כל שריטה.
-
"אני עכשיו אגיד לכם כמה זמן כל אחד ממכם שרד בקערה" אמר גין והוציא את הסטופר מידיו.
"גימין דקה וחצי.
טאהיונג דקה ארבעים וחמישים.
יונגי 2 דקות.
צאן דקה." אמר גין וגונגקוק הסתכל על האחר בבלבול, "מ-מה איתי?" שאל גונגקוק נעלב.
[לא כתבתי את האחרים חוץ מהם כי זה לא חשוב]
"חכה, את ההפתעה שומרים לסוף" אמר גין בחיוך והקטן הסתכל עליו בבלבול, "גונגקוק 3 וחצי דקות." אמר גין בגאווה והוסוק חייך.
הקטן פער את עיניו, "מ-מה?!" לא מאמין.
טאה פער את עיניו, "בייבי, בדוק זה בגלל שמתי שאתה גומר את עוצר את הנשימה שלך, כנראה שסקס לא רק עוזר בלהוריד משקל" אמר טאה בחיוך וחוסר טקט.
כולם התחילו לצחוק בחוזקה וגונגקוק הפך לעגבנייה, מסתכל על טאה בכעס ומבוכה, "א-אתה דפוק?! תסתום!!" צעק בקול צווחני.
-
"גונגקוק, בןא איתי בבקשה למשרד" ביקש הוסוק שכולם צעדו למחוץ חדר האימונים, מוכנים לקפוץ על המיטות שלהם ולשקוע לתרדמת עמוקה.
"אני תכף אבוא" אמר הקטן לטאה, נושק ללחי שלו וצועד עם הוסוק אל משרדו, "מה יש הוסוקי?" שאל גונגקוק שנכנסו למשרדו, מתיישב על הכיסא מול הוסוק.
"בקשר לאימון היום" התחיל הוסוק לדבר, מתיישב על כיסאו, "אתה יודע שאני גאה בך נכון?" שאל הוסוק בחיוך והקטן חייך, "אני לא יודע אם זה קשור לכוח שלך, או שזה פשוט יכולת אישית שלך, אבל אני גאה בך בלי קשר" אמר הוסוק בחיוך והקטן קם, מחבק את האחר חזק.
"צריך להתאמן איתך על הכוח שלך. אתה הנשק הסודי שלנו" אמר הוסוק שצבט את אפו של הקטן שציחקק, "אתה אומנם לא מבין את עוצמת הכוח שנמצאת בידך, אבל ברגע האמת אתה תבין. יש לך כוח מיוחד קוקי, כוח נדיר שרק אתה ושני אנשים אחרים זכו בו. אתה צריך ללמוד להשתמש בו היטב, אם לא הוא לא שווה את זה"
-
"לעזאזל" מלמל הערפד ששטף את הלחי הפצועה שלו, שם על הפצע משחה. הוסוק פצע אותו בשפה ובלחי, גם ברגל אך מכות שאינן רואים אלא פנימיות.
הוא צלע מעט אל מיטתם, כרגיל, לבד. "נמאס לי.." מלמל הערפד שדמעות מילאו את עיניו לפתע.
אומנם אף אחד לא רואה זאת. אבל גימין בדיכאון. כל יום הוא בוכה לבד בחדר. קשה כל פעם שהוא לבד. הוסוק תמיד דואג לכולם, עובד, שומר על כולם ולרוב תמיד במשרד שלו או מטייל לוודא שהכל כשורה בארמון. בזמן הזה גימין לבד בחדר, כל יום וכל שעה מחדש, רק מחכה שהוסוק יחזור והוא יחבק אותו חזק וסוף סוף ירגיש אותו.
גימין כמעט כל היום לבד, וקשה לו. הוא כמובן רגיל לזה, הוא כל חייו היה לבד. אך מהרגע שבו נכנס לארמון, הלב שלו התמלא בתקווה שהבדידות תעלם, תקווה שהוסוק וחבריו יעלימו ממנו את הבדידות. וכך זה היה בהתחלה.
כל יום הוא וגונגקוק היו משחקים ביחד ברחבת אימונים, כל לילה הוא היה קורא ספר עם הוסוק, או סתם שוכבים ומדברים, כל בוקר היה קם והולך למטבח לעזור לגין.
אך הכל השתנה. גונגקוק נהיה עסוק אך ורק בטאה, כל היום לצידו ובחדר איתו, הוסוק כלל לא נמצא, הוא רק חוזר בלילות עייף וישר הולך לישון וגין כל בוקר מבשל עם נאמגון, שוכח מקיומו של גימין.
הכל השתנה, חוץ מבדידותו של גימין.
אז זה הפרק להיום מקווה שנהנתם☁︎
מקווה שאתם שומרים על עצמכם ולא עושים שטויות בזמן הקורונה.
מי ממכם ציפה לרגשות האלה של גימין?
_adi_agassi✌