🚫סמאט נאמגין🚫
-
נקודת מבט צאן:
שכבתי על המיטה בחדרי והסתכלתי על התקרה.
עבר יום מאז המשימה, לא יצאתי מהחדר במשך כל היום הזה, גין דפק על דלת חדרי, ביקש שאפתח כדי שיביא לי אוכל, אך לא פתחתי. אני לא רעב, לא צמא, רק עייף ומבוהל.
אני מנסה לעכל את מה שקרה עם סהקו, מה הוא עשה שם? איך הוא הגיע לכאן? למה הוא התכוון שאמר שהכל בגללי? מה אני אשם במה שקרה בניהם? על מה הוא סולח ליונגי?
היו כל כך הרבה שאלות בראשי אך ניסיתי לשכוח מכולן ולהמשיך לישון.
קמתי על רגליי, הולך לכיוון המקלחת ובא להיכנס שדפיקה בדלת הפריעה לי. חיכיתי לשמוע מי זה ורק אז לדעת אם לענות או לא.
"צאן?" קולו של יונגי נישמע, גורם לליבי לפעום במהירות ולצעוד במהירות לכיוון הדלת. פתחתי את הדלת, מגלה בפניי את יונגי ששיערו מבולגן ומתחת לעיניי שקיות שינה ענקיות, ראו שלא ישן.
"י-יונגי.." מלמלתי בהלם, מסתכל עליו ומסמן לו להכנס. כנראה שהמקלחת תחכה.
-
"איך אתה..?" שאלתי שהתיישבתי על המיטה, הוא התיישב לצידי ושנינו נשכבנו לאחור, מסתכלים על התקרה, "בסדר.. אני מניח.." מלמל בחוסר ביטחון, שמעו בקולו שהוא עייף, שהוא מבולבל, אבל ביחד עם זאת, שמעו אושר.
אושר שאני רוצה ללדעת ממה נובע.
"אתה יכול לספר לי מה קרה בניכם לפני שבאתי..?" שאל אחריי דקה שלמה של שקט, גןרם לי להוריד את מבטי אליו. הוא הסתכל עליי גם הוא, היינו קרובים, "מ-מה אתה רוצה לדעת..?" שאלתי בשקט, מפוחד להזכר במה שקרה עם סהקו לפניי שהוא בא.
"כל מה שקרה, מה דיברתם, מה הוא עשה, מה אתה עשית ולמה בכית כל כך חזק" הסביר שהסתכל בעיניי ולא הוריד את מבטו אפילו לא לשנייה, גורם ללחיי להאדים מעט. השפלתי את עיניי והנהנתי, לוקח נשימה עמוקה.
"עפתי מעל העצים בשביל לחפש את הדגל.. שפתאום שמעתי יבבות, הסתובבתי ו-וראיתי אותו.. הוא בכה בכי שחור.. הוא היה נראה כמו שד בסרט אימה" אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה, עוצר את דבריי ומסתכל לראות אם הןא מקשיב, רואה אותו מסתכל עליי ומחכה שאמשיך.
"קראתי בשם שלו, הייתי בהלם.. לא האמנתי שאני רואה את סהקו, לא האמנתי שזה סהקו. הןא לא היה נראה כמו הסהקו שהכרתי.. הוא היה נראה.. מלא זעם, כעס, מלא בנקמה" אמרתי וקולי נשמע מפוחד.
"לא האמנתי שאני רואה אותו, חשבתי שאני חולם, חשבתי שאני מלא ברגשות וראשי מדמיין דברים. שפשפתי את עיניי וכשפקחתי אותם הןא עמד מולי, צמוד, ממש כמו בסרט אימה שאתה מסתתר מהרוח שרודפת אותך שלפתע היא מופיעה למול עינייך וגורמת ללב שלי להחסיר פעימות במשך דקה שלמה."
"כשהוא היה קרוב אליי, יכלתי לראות אותו יותר ברור, לראות את עיניי הדם שלו, את השיניים השחורות, הדמעות השחורות, הכל. הכל היה נראה כאילו והוא היה לא אמיתי. נבהלתי ממנו וצעדתי אחורה. הוא התחיל לצרוח עליי, הוא צרח עליי שאני גנב מסריח.
לא הבנתי על מה הוא מדבר, הוא שאל אותי איך העזתי לגנוב אותך, הוא האשים אותי שגנבתי לו אותך.. ו-ואז הוא אמר.." נשימותיי היו כבדות, באמת היה לי קשה לדבר על זה. עדיין לא עיכלתי את המתרחש, אז לדבר על זה.. זה יותר קשה.
"הוא צעק עליי שבגללי, בגללי אתה לא רצית אותי, בגללי הזוגיות שלכם נהרסה" אמרתי ודמעות עמדן בעיניי. פה נשפתי נשימה שלא ידעתי שהחזקתי, מסתכל עליו ורואה עצב בעיניו.
"אני כל כך מצטער צאן.." אמר יונגי והניח את ידו על הלחי שלי, מלטף אותה ברכות שגרמה לליבי לזנק ולפרפרים להשתולל בביטני.
"אני מצטער שלא הייתי שם.." הוסיף ולא הפסיק ללטף את פניי, מסתכל בעיניי בעצב. "אתה.. יודע על מה הוא מדבר?" שאלתי אחריי כמה שניות של שקט, רןצה תשובות, צריך תשובות.
הוא הנהנן, גורם לתקווה לנצנץ בעיניי, "אני רוצה תשובות.. אני רוצה לדעת על מה הוא דיבר.." אמרתי והתקרבתי אליו, ידו עדיין על הלחי שלי.
"קודם תנוח.. רואים שלא ישנת טוב" אמר שליטף את השקיות שינה מתחת לעיניי, גורם לי לגחך בקטנה, "מדבר החמור" אמרתי בציניות, גןרם לחיוך קטן לעלות על פניו, "תלך להתקלח, אני רוצה לישון איתך היום" השיב והוריד את ידו מפניי, טופח על כתפי ונותן לי דחיפה בשביל שאקום להתקלח, "תתקלח אחריי" אמרתי וקמתי על רגליי, נכנס למקלחת.
-
"תגיד הוסןקי.." התחיל הערפד לומר שראשו על חזהו של בן זוגו ואצבעו מציירת ציורים על חזהן החשוף של הוסוק, "מה יש בייבי?" שאל הוסוק שהסתכל על התקרה, מלטף את שיערו של גימין וגורם לו להרגיש חמימות בביטנו, "למה לא סיפרת לנו על המלכודות.." מלמל גימין בשקט.
"כי אתם צריכים לדעת שבמלחמה יהיו דברים שלא תהיו מוכנים אליהם לפני כן" השיב הבכיר והמשיך להסתכל על התקרה, "ה-המלכודת שהייתי בה.." התחיל גימין למלמל, קולו נשמע שקט מדי מאשר קולו הרגיל, מראה להוסוק שמשהו לא בסדר, "היא הייתה מכוונת בכוונה אליי..?" שאל הערפד בשקט.
הוסוק נאנח, "כן" השיב בישירות, גורם לגימין להסתכל עליו, "למה..?" שאל גימין בכאב, מתרומם מעט מחזהו של הוסוק ומסתכל עליו, "כי זה החולשה היחידה שלך, אני רוצה שתלמד להתמודד מול זה" השיב הוסוק, רואה את הכאב בעיניו של גימין.
"אני לא עשיתי את זה מכוונה לפגוע בך" אמר הוסןק במהירות, רואה את ניצוץ הפגיעה בעיניו של גימין, "אם אתה ידעת שזה משהו שקשה לי להכיל.. להתמודד מול זה.. אתה לא היית צריך לעשות לי את זה" אמר הערפד שדמעות עמדו לעיניו.
זה אולי נראה טיפשי, אבל גימין רגיש. גימין כמעט כל חייו נלחם בציידים לבדו, לא היה מי שיעזור לו, גופו חרוט במלא צלקות וכל צלקת מראה על צייד אחר. זה נושא מאוד רגיש וכואב אצלו. הוא לא האמין שאהובו, האדם שהוא הכי אוהב, ניצל את זה נגדו. הוא לא הבין את הוסוק, הוא נפגע מדי בשביל להבין, לכן כעס.
"בייבי, אל תחשוב על זה בכיוון הזה" אמר הוסוק שהחזיק בפניו של הקטן בידיו, מנגב את דמעותיו מעיניו, "אני פשוט רוצה שתהיה מוכן, שתתגבר על הפחד הזה, על הטראומה הזאת" הסביר הבכיר וקירב אליו את הערפד.
"אני רוצה שתבוא מוכן למלחמה, שאדע שגם אם יבוא צייד מולך, גם אם מישהו ירה חצים עלייך, אתה לא תבהל, אתה תהיה חזק כמו שאתה ותנצח אותו. אני לא מסוגל לשלוח אותך למלחמה בידיעה שאתה לא מוכן. בידיעה שהסיכויים שאפסיד אותך במשימה הם 100" אמר הוסןק ודמעות נוספות זלגו מעיניו של הערפד, "ב-בבקשה.. תעזור לי" ביקש הקטן שידע כמה הצלקות שהציידים השאירו בגופו, קטנים לעומת הצלקות שהשאירו בליבו.
"אני פה, אל תדאג, אני פה ואני אעזור לך עד שתהיה מוכן לגמרי" אמר הוסוק וחיבק את הקטן אליו, עוטף אותו בידיו ומנשק לראשו אלפיי נשיקות.
-
"תגיד נאמי.. אתה גם חושב על מה שקרה עם צאן וסהקו?" שאל גין ששכב לצד בן זוגו והסתכל על התקרה בזמן שנאמגון קרא ספר.
נאמגון הניח את הספר בצד והסתכל עליו, "אני מנסה להבין על מה סהקו דיבר, למה הוא קרא לצאן גנב, מה צאן קשור למה שקרה בין יונגי וסהקו?" נאנח גין ביאוש לתשובות, "אני חושב שקרה שם משהו שאף אחד לא יכול לדעת חוץ מיונגי, כנראה שהייתה סיבה שבגללה הוא לא נישק את צאן כל הזמן הזה" אמר נאמגון שנשכב על גבו במיטה, מסתכל גם הוא על התקרה.
"אני מרגיש רחמים כלפיי סהקו" אמר לפתע המלאך, גורם לנאמגון להמהמם בהסכמה, "גם אני, אני רק מקווה שהסיפור האמיתי הרבה יותר טוב ממה שאני חושב" השיב הגבוה ובשנייה עלה על המלאך, גורם לו להסתכל עליו.
"אולי נשכח מזה ונתרכז בנו?" חייך נאמגון בממזריות, גורם למלאך לגחך ולהחטיף לו סטירה קלה ללחי בצחוק, "חרמן גבוה" השיב המלאך בשעשוע, גורם לגבוה לצחקק.
ידיו של הגבוה גלשו לאט לביטנו של המלאך, גולשות מתחת לחולצתו ומלטפות את ביטנו החמה עם ידיו הקרות. אנחה נפלטה מפיו של המלאך מהרגשה זו ובשניה גרם לגבוה להדלק יותר.
"הגיע הזמן לדבר האמיתי מלאך קטן" אמר הגבוה בנוקשות ובשנייה קרע את חולצתו של המלאך מגופו, גורם לו לפעור את עיניו אבל שנייה לפניי שהמלאך פצח בשרשרת קללו. נאמגון הניח את ידו על פיו ועצר אותו, "תעז לדבר עכשיו ואני אשאיר אותך ככה" הזהיר נאמגון, גןרם לאחר לסתום בשנייה.
נאמגון המשיך במעשיו, מוריד גם את בגדיו ונשאר עירום למול המלאך שרק בוקסר שחור הסתיר את החלק החשוב בגופו, החלק שנאמגון הכי חשק בו.
"אין חומר סיכה וגימין יאכל אותנו אם ידע מה עשינו עם הקרמים שלו, אז אתה יודע מה לעשות" הסביר נאמגון, גורם למלאך להנהנן בזמן שהאחר התרומם לעמידה.
המלאך ירד על ברכיו, פניו נמצאות כרגע למול איברו החשוף של האחר, גורמות לו להרים לשנייה את עיניו אל האחר ולראות אותו מסתכל עליו בעיניים מלאות תשוקה, תאווה.
המלאך הןריד את עיניו חזרה אל האיבר הזקוף והארוך שמול עיניו, מניח את שתי ידיו על בסיס האיבר, עוטף את הבסיס בידיו החמות ושולח את לשונו אל קצה האיבר החם.
נהמה עמוקה נפלטה מפיו של נאמגון שהרגיש את לשונו של המלאך שלו פוגשת באיברו החם והמגורה, לאט לאט עוטפת את כיפתו ומוצצת אותה לתוך פיו.
"פאק בייבי" גנח נאמגון ובילגן את אצבעותיו בשיערו של האחר, דוחף את פיו עמוק יותר וגורם לו לרדת עמוק יותר על איברו. פיו של גין סחט חצי מאיברן העבה של נאמגון, לשונו עוטפת את כיפתו ועוברת עליו בעגולים ששלחו זרמים מטורפים לגופו של הגבוה. ידיו שפשפה את האיזור שאינו הצליח להחדיר לפיו והגביר את ההנאה העוברת בגופו של הגבוה.
המלאך הרטיב את כל האיבר ברוקו, יורד אל ביציו של האחר, שואב אותם לפיו ומוצץ אותם היטב, גורם לנאמגון במהירות לגנוח בחוזקה ולדחוף אותו עמוק יותר. לשונו עוברת על קו האמצע בניהם, גורמת לנאמגון לפלוט גניחה חזקה "בייבי!" גנח בחוזקה ודחף אותו עמוק יותר.
לאחר כמה מציצות נוספות, המלאך שיחרר את פיו מאיברו של האחר ןקם חזרה על רגליו. "אתה מדהים" נהם הגבוה ובשנייה טרף את שפתיו של האחר.
נאמגון ניתק את הנשיקה ודחף את גין על המיטה, קורע את הבוקסר שהסתיר את איברו של האחר ובמהרה פותח את רגליו ונכנס בניהם, "תתכונן לצרוח את חייך" לחש נאמגון לאוזנו של גין, שולח צמרמורות לגופו ובשנייה אחת החדיר את איברו לגופו של האחר, גורם לצרחה לצאת מפיו ולו לאחוז בחוזקה בכתפיו, לתקוע את ציפורניו בהם.
"נ-נאמגון!!" צרח המלאך בהלם, מחזיק בכתפיו של האחר חזק, מקמר את גבו וגונח בהנאה. נאמגון התחיל לזוז במהירות אך בעדינות, יודע שחורו עדיין לא רגיל לגודל שלו. "אתה כל כך צר" נהם נאמגון לאוזנו והרים את רגליו של גין לכתפיו, מעמיק את החדירה וגורם לו להעיף את ראשו לאחור מההרגשה הטובה שהאחר מעניק לו.
"נ-נאמי! מ-מהר יותר!!" התחנן המלאך בדמעות, שורט את גבו בחוזקה ומגלגל את עיניו. האחר נענה לבקשתו והגביר את מהירותו, חודר לתוכו במהירות, כמעט ושובר את המיטה שלא הפסיקה לזוז ולחרוק את רגליה ברצפה, כמעט נשברת.
"כ-כן! שם! שם!!" צרח גין חזק יותר שהרגיש את נאמגון פוגע באחת מנקודותיו, גורם לו לרעוד. בשנייה אחת הגבוה התחיל לחדור על הנקודה במהירות, מרתק את איברו בנקודה שגרמה לאחר להרגיש בעננים, להרגיש הרגשה של אופוריה מושלמת.
"א-אני קרוב!" ילל המלאך ורעד בידיו, גורם לאחר להגביר את מהירותו ולהעמיק את החדירה, בשנייה מביא את האחר לקצה וגומר גם הוא בתוכו.
-
יונגי יצא מהמקלחת, לבוש בזמן שניגב את שיערו במגבת הלבנה וגורם לצאן להסתכל עליו בציפייה, מתיישב על המיטה בנוחות, "אתה מוכן..?" שאל צאן בלחץ, משתוקק לתשובות כבר.
יונגי הנהנן ןהתיישב לצידו, מסיים למרוח את הקרם על פניו ומניח בצד השולחן, "אז הכל התחיל מהרגע בו גילינו שסהקו בהריון.."
פה נגמר הפרק😉
אני יודעת שעכשיו זה שיא המתח וברור שחייב לעצור כאן🙂
אני אנסה לעלות את ההמשך כמה שיותר מוקדם, הפרק הבא הוא חשוב ועמוס, לכן מי שלא הבין עד עכשיו בערך מה הולך לקרות מוזמן לשאול שאלות אחרת לא יבין את הפרק הבא, מקווה שנהנתם, אשמח לדעה ולייק💗
_adi_agassi✌