*תיזכורת- שיש את הסימן ^ זה אומר שהם מדברים דרך המחשבה.
מציעה לקרוא את הפרק הקודם בשביל להיזכר בכל מה שקרה🌟
-
"נאמגון, תשאירו את המגן על כולם ובחיים אל תשחררו!" ציווה המלאף על השניים שהשתמשו בכוחותיהם ויצרו מגן סביב כל החבורה. "גימין וגונגקוק, בואו איתי" המשיך המלאך והושיט יד לקטן שהרים את מבטו מחזהו של בן זוגו, "א-אני?" שאל בהלם. "אין מצב שהוא יוצא מהמגן!" אמר הבלונדיני במהירות שחיזק את המגן מכעס ולחץ על בן זוגו.
"אל תדאג טאה, הוא יהיה בסדר" אמר המלאך ובשנייה אחת כדור ברזל ענק פגע במגן בעוצמה חזקה שגרמה לנאמגון ולטאה לימעוד אחורה אך לא לשחרר את המגן. "תמהרו" מלמל הבלונדיני בכאב ובקשיחות. הקטן החזיק בלחיים של בן זוגו והניח נשיקה עדינה על שפתיו לפניי שהתרומם מידיו ונעמד על האדמה הרועדת וצעד עם שניי חבריו למחוץ למגן.
"קוקי, אני צריך שתעצום את העיניים ותחשוב על כל מה שמעצבן אותך" אמר המלאך שהחזיק בשתי ידיהם, משאיר אותם צמודים אליו, "ל-למה?" שאל הקטן בבלבול ופחד שהבין שהוא פגיע לכל מכה עכשיו ללא המגן, "אל תשאלו שאלות, רק תעשו מה שאני אומר לכם" השיב המלאך קצת בלחץ והשניים הנהנו.
הקטן עצם את עיניו בזמן שחיזק את אחיזתו בידו של המלאך, מתחיל לחשוב על כל הדברים שהכעיסו אותו לאחרונה. לאחר כמה שניות ברק ענק התפרץ מגופו של הקטן והוא במהירות פקח את עיניו שהיו כסופות לגמריי, בידיוק כמו מה שהוסוק ראה שקרא את גונגקוק.
"מ-מה זה?" שאל הקטן בפחד מעצמו, מסתכל על גופו בהלם שרואה ברק יוצא ממנו מכל מקום, "זה הכוח שלך קטני, אבל אין לנו זמן להסביר. רק תבואו אחריי" אמר המלאך ובמהירות משך אותם אחריו לתוך היער.
לפניי כמה שנים הוסוק והוא החליטו לעשות פרוקיט חדש.
הם לקחו חלקה קטנה ביער שקרובה אל הארמון ובנו ממנה בית מתחת לאדמה, מתי שיקרה משהו לארמון או יצטרכו להחביא מישהו הם יביאו אותו לשם. הם היחידים שיודעים על המקום הזה; ליתר דיוק היחידים שידעו.
"מ-מה זה?" שאלו השניים בהלם שהסתכלו על הדלת שניפתחה לפתע מתוך האדמה, נותנת להם גישה למדרגות ארוכות שמובילות לבית שבתוך האדמה, "אמרתי בלי שאלות. בואו אחריי" אמר המלאך ומשך אותם לבפנים, גורם לדלת להיסגר ולתת להם להיות מוגנים מהכל.
"אוקיי, גונגקוק, אני צריך שתימצא לך מקום נוח פה" אמר המלאך שבמהירות הדליק את האור והוריד אותם במורד המדרגות, נותן להם לראות את המקום הענקי שהשניים בנו, "תתרכז בכעס שלך ולאט לאט הכוח שלך יצא, מפה הוא לא יוכל לפגוע בך כי זה איזור שאי אפשר למצוא על המפה או במכשיר איתור, לכן אתה מוגן" הסביר המלאך אל הקטן שרעד בפחד והנהנן.
"גימין, בוא אחריי, צריך לקחת לך דם" המשיך המלאך במהירות והלך לאחד החדרים, מוציא משם קופסא קטנה בגודל של האצבע שלו ופותח אותה, "תכניס לפה קצת מהדם שלך" ביקש המלאך והערפד הנהנן במהירות, שורט את כף ידו בחוזקה, נאנח בכאב ולוחץ על המקום הפצוע, גורם לדם לנזול לתוך המיכל.
"איכס" מלמל הקטן שהסיט את מבטו מהמראה המגעיל שלפניו. "יאלה קוקי, אנחנו סומכים עלייך" אמר המלאך וחיבק את הקטן חזק, מחזיק במיכל הקטן שבידו ומושך את גימין למחוץ לבית.
-
"קח את המיכל. כל מה שאתה צריך לעשות זה לתת לטיפה אחת לגעת בחלק כלשהו בגוף שלו; לא מעל הבגדים והוסוק שלנו יחזור.. אני מקווה. אני אסיח את דעתו בזמן הזה, אוקיי?" שאל המלאך והערפד הנהנן במהירות, מנסה להדחיק את הפחד שבליבו ולהתרכז במשימה.
המלאך במהירות פרס את כנפיו, עף אל השמיים ומתחמק מכל הכדורים העפים לפניו, עף לכיוונו של הסוטוס האכזרי. "גין, מה קרה יצאת מהמחבוא?" שאל הסוטוס בשעשוע שראה את המלאך עף למולו, "באמת חשבת שאעזוב את הוסוק?" שאל המלאך בארסיות והסתכל על האחר בגועל.
"הוא עזב את כולכם רק בשביל הקול של הגונגקוק המסריח הזה" השיב הסוטוס באכזריות ובשנייה שקילל את גונגקוק כדור ברזל ענקי עף עליו והעיף אותו אל הקרקע.
"מה לעזאזל?" שאל הסוטוס בהלם שהסתכל סביב, מנסה להבין מאיפה הגיע אותו כדור ענק שפצע את הלחי שלו לגמרי, גןרם לה לדמם.
"אתה לא חושב שהגיע הזמן שתחזור לישון?" שאל המלאך שחייך מהידיעה שגונגקוק הצליח לשלוט בכוחותיו.
"הוסוק הוא זה שישן עכשיו, וכך זה יהיה לתמיד" אמר הסוטוס שניסה לירות על המלאך חצי אש. המלאך במהירות ניסה להתחמק מכל החצים החדים, יוצר סביבו מגן שקוף-לבן.
בזמן הקרב של השניים הערפד עף מאחוריי הסוטוס בשקט, מתקרב אל גבו של הסוטוס בשקט ובזהירות שלפתע כדור ברזל ענק עבר למול עיניו וכמעט העיף אותו, ^סליחה גימיני^ שמע הערפד את קולו של הקטן בראשו, ^תיזהר קוקי, ניבהלתי^ השיב הערפד ובשנייה אחת כדור ברזל נוסף עבר מול המלאך, מגן עליו מכל החצי אש החדים.
הערפד פתח את המיכל הקטן שבידו והתכוון לשפוך אותו על גופו של הסוטוס שלפתע יד שלישית יצאה מגבו של הסוטוס ואחזה בידו של הערפד בחוזקה, "באמת חשבתם שאני עד כדי כך מטומטם?" שאל הסוטוס בציחקוק שמשך את ערפד בידו השלישית והחזיק בו מול עיניו.
"מ-מה ז-זה?" גמגמם הערפד בהלם שראה יד שלישית שיוצאת מגופו של הסוטוס, ארוכה למדיי. "ניסיון יפה דבילים, אבל לא יעבוד לכם" אמר הסוטוס ולחץ על ידו של הערפד בחוזקה, מכאיב לו וגורם לו ליבב בכאב ולהפיל את המיכל דם שלו. "לא!!" צרח גין שראה את המיכל מתנפץ באדמה, "הוסוק לא יחזור. אני רואה שאתם לא מבינים את זה, לכן אהרוג את שניכם" אמר הסוטוס בכעס וקירב את הערפד המיבב אליו, גןרם לפרצופיהם להיות קרובים.
"ב-בקשה ל-לא" גמגמם הערפד בפחד ובכי, מסתכל בעיניים שהיו שייכות לבן זוגו אך עכשיו שייכות לשטן האפל ביותר.
"אל תיגע בו!!" צרח המלאך שניסה לירות על השטן אך לא יצא מידיו שום דבר. "מה בכלל הגועל הזה מוצא בך? אין לך אפילו טיפת יופי" אמר הסוטוס בגועל שהסתכל על הערפד הבוכה.
"הוסוק! אל תתן לו להרוג את גימין!!" צרח המלאך לפתע, מנסה לדבר אל הבכיר שעוד שוכן בגופו של הסוטוס, מתפלל שהוא שומע אותו. "הוסוק מת! תפנימו את זה חבורת חרשים!" צעק הסוטוס בזעם וגרם לברק לצאת מגופו, פוגע הישר במגן של החבורה.
^גיני^ שמע לפתע המלאך את קולו של הוסוק בראשו, גורם לו לפעור את עיניו באושר, ^ה-הוסוק??^ שאל באושר, ^אין לנו זמן, אני לא מספיק חזק בשביל לעצור אותו לבד, תשלב את כוחותינו, עדיין יש בך את הכוח שלי, אני כבר אמשיך משם^ הסביר הבכיר במהירות ובשנייה אחת המלאך עצם את עיניו, מתרכז היטב ולאחר כמה שניות עיניו השתנו לצבע הרגיל שלהם שהם מתאחדים והכנפיים שלו הפכו לטיפה כחולות.
"תמיד היית יותר טיפש ממני סוטוס" פיו של המלאך זז וקולו של הוסוק ניפלט ממנו, מבלבל אפילו את המלאך אך בכל זאת הוא לא העז להפריע לחברו להשתלט על גופו, נותן לו לעשות כל מה שהוא צריך כדיי להציל את כולם.
"ה-הוסוקי?" שאל הערפד בבכי והלם, מסתכל על המלאך בחוסר אמונה. "איך הצלחת לעשות את זה?!" צרח הסוטוס בהלם וחיזק את אחיזתו בערפד שיבב בכאב.
"אתה מטומטם שחשבת שאתן לך להשתלט על גופי בלי למצוא דרך פיתרון לזה" השיב הבכיר שבמהירות הרים את ידו והחזיק בגופו של הערפד. ^בייבי, תנשוך את השפה, תעשה משהו שיוריד לך דם ותירק עליו את זה^ שמע הערפד את קולו של בן זוגו בראשו ועיניו דמעו יותר באושר, במהירות נושך את שפתו התחתונה בחוזקה, גורם לדם לרדת משפתיו.
הערפד ירק את הדם על פניו של השטן, גורם לו לצרוח. לפניי שיכל להוריד את הדם מפניו שני כדורי ברזל קטנים עפו לידיו ופגעו בהם, גורמים להם לעוף אחורה ולהישבר. צרחה מחרישת אוזניים יצאה מפיו של השטן שאור צהוב יצא מהמקום שהדם של גימין נח על פניו.
הערפד השתחרר מידיו של השטן והתחיל ליפול אל האדמה, "גימין!" צעק המלאך שבזמן שכולם התעסקו בסוטוס, הוסוק עזב את גופו. במהירות הוא עף אל הערפד שעמד ליפול על האדמה, תופס אותו בידיו לפניי ונאנח בהקלה,
"ה-הוסוקי?" שאל הערפד בתיקווה שהסתכל על המלאך. המלאך הנהנן לשלילה, גורם לערפד להבין שהוסוק כבר לא בתוך חברו.
"זה לא הסוף!!!" צרח הסוטוס שהגוף של הוסוק התחיל לחזור לעצמו, הורידים נעלמו, הצבע הסגול בעיניו נעלם וחזר לחום, גורם לאחרים להבין שהוסוק חזר. "הוסוק!" צרח המלאך במהירות עזב את הערפד שעף לצידו ושניהם תפסו בבכיר המעולף. "תיקחו אותו מהר למירפאה!" צעק המלאך בפחד, רואה את גופו החיוור של חברו הטוב.
"הארמון קרס! אין מרפאה!" הופיע ווגין שרץ אל השניים ולקח את הבכיר בידיו, "בוא אחריי, יש לי מרפאה נוספת" אמר המלאך שבמהירות רץ עם הבכיר השני אל הבית שבו גונגקוק נימצא כרגע, פותח את הדלת ולא מתייחס לשאלות הרבות של האחר ומושך אותו לבפנים. "המרפאה שם, יש שם הכל, תטפל בו כמה שיותר מהר!" צעק המלאך בפחד שהצביע על אחד החדרים ובמהירות ווגין נכנס אל החדר והתחיל לטפל באחר.
"מה קרה לו??" שאל הקטן בדאגה שעיניו חזרו לעצמו, "אל תדאג קוקי, תכף הוא יקום" מלמל המלאך שחיבק את הקטן אליו בדאגה, עוצם את עיניו ומתפלל שהוסוק באמת יקום. "איפה הוא?!" צעק הערפד שהופיע מולם לפתע ורעד בלחץ והתרגשות, "ווגין מטפל בו עכשיו" הסביר המלאך שניתק את החיבוק מהאחר.
"ה-הוא יתעורר.. נכון?" שאל הערפד בפחד ותיקווה לשמוע תשובה חיובית, "הוא חזק.. הוא יהיה בסדר" השיב המלאך. "תישארו כאן שבמקרה שווגין יצא מישהו יהיה כאן, אני הולך לסדר כמה דברים" המשיך המלאך ועלה אל המדרגות הארוכות, יוצא מהבית והולך אל חבורתו.
"איפה גין?!!" המלאך שמע את צעקתו הרועמת של בן זוגו, "אני פה נאמי" אמר המלאך בחיוך קטן מדאגתו של בן זוגו שבמהירות סובב את עיניו אליו ורץ אליו בחיבוק. "אלוהים כמה שדאגתי לך, אתה בסדר??" שאל הגבוה בדאגה וחיבק את בן זוגו חזק אליו.
"כן.. הוסוק במרפאה בנתיים" השיב המלאך, "אני כבר חוזר, תוודא שכולם בסדר בנתיים" המשיך ונישק ללחי של הגבוה, מנתק את החיבוק וצועד אל אנשי אליוואל הפצועים ומרפא את פציהם.
-
"הילד שלי!!" נישמעה צרחה. במהירות המלאך רץ אל מקור הצעקה, רואה אישה שטופת דמעות ודם שלידה בנה הקטן פצוע על האדמה שעץ בוער על גופו. "תתרחקי גברת" אמר המלאך בלחץ, לא חושב שיש לו מספיק כוח ריפוי בשביל זה והאישה במהירות התרחקה, נותנת למלאך לעשות את עבודתו.
במהירות גין עצם את עיניו וניסה להזיז את העץ מגופו של הילד שבכה וצרח בכאב. 'בבקשה..' מלמל המלאך בליבו בתחינה אל אלוהים שיעזור לו להרים את העץ.
"תזוז גין." נישמע קולו הקשוח של הוסוק לפתע ובמהירות המלאך הסתובב לאחור בבהלה, רואה את חברו הטוב ביותר הפצוע לגמריי עומד על רגליו ברעד ומתקרב אל הילד הפצוע.
"ה-הוסוקי" גמגמם המלאך בדמעות אושר, "תתרחקו בבקשה" ביקש הבכיר בישירות וכולם במהירות התרחקו.
"הוסוקי אתה עוד חלש!!" נישמע צעקתו של הערפד שהופיע גם הוא מאחורה, "בייבי, תתרחק" אמר הבכיר בקשיחות ובמהירות אחז בעץ הבוער בידיו, גורם לכולם לפעור את עניהם, "הוסוק מה אתה עושה?!" צרחו המלאך והערפד בהלם ממעשיו של האחר.
בשנייה אחת העץ הבוער עף הרחק אל תוך היער ונישמע בום ענק, גורם לכולם להבין שנפל הרחק מהם. ידיו של הבכיר היו אדומות ומעט שחורות, מלאות כוויות ושורפות עד מוות, אך אותו זה לא עיניין כלל.
הוא צעד אל הילד שבכה בכאב והרים אותו בידיו, מוריד את החולצה של אותו ילד ומתחיל לרפא את גופו הפצוע.
-
"אני לא יודעת איך להודות לך.." אמרה האישה באושר שהחזיקה בידייה את בנה הקטן שגופו היה נקי לגמריי, "הכל בסדר, את לא צריכה, רק תחפשו מקום להיות בו בנתיים עד שנתקן את הארמון, אל תלכו רחוק מדי" השיב הבכיר בחיוך מתוך נימוס, מסתובב אל חבריו שהסתכלו עליו בהלם וזעם.
"אתה לא שפוי!" צרחו השניים בכעס, "אני בסדר" אמר הבכיר, "תקחו את כל מי שאתם רק רואים ותכניסו אותם אל הבית. אני בנתיים צריך את יונגי, נאמגון ואותך בייבי" הוסיף והצביע על הערפד שבמהירות הלך אליו וחיבק אותו חזק.
"מה איתי?" שאל המלאך בבלבול, "אתה תשמור על כולם, תוודא שהם בריאים ותביא לכולם אוכל עד שנתקן את הארמון" השיב הבכיר שליטף את שיערו של בן זוגו שקבר את פניו בחזהו, "מה עם הידיים שלך..?" מלמל המלאך בדאגה שראה כמה הן אדומות, "אחר כך נטפל בזה, בנתיים הארמון הוא בעדיפות ראשונה" השיב הבכיר.
אז זה הפרק להיום, מקווה שנהנתם💗
אני יודעת שלא העלתי הרבה זמן פרק ואני מצטערת על זה. החודש הקודם היה בין החודשים הקשים ביותר שיצא לי לעבור. קרו מלא דברים; העזיבה של ווגין, העזיבה של וונהו, הפציעה של מינגי ועוד כמה מיקרים אישיים. לא היה לי זמן או את המוטיבציה לרשום. אני מבטיחה לנסות לעלות לעיתים קרובות יותר, מצטערת🌟
_adi_agassi✌