"היא אמא שלכן " אמרתי ביאוש "את היית אמא שלנו בזמן שהיא נסתה להאכיל אותנו בחרא" הזעפתי פנים "ג'ייד,שפה!" היא גיחכה "רואה? אמא הייתה מגחכת ואומרת לי שהיא מקווה שגברים אוהבים נשים גבריות כמוני" נכנאחתי "את לא גברית את..שובבה" יותר כמו ילדה עם שדה פלפלים בתחת אבל אני לא הולכת לדבר ככה לידן
"סימון" הדלת נפתחת ונייל מתגלה,בוהה בי "אני אחזור לדבר איתכן אחר כך,לכו להאכיל את כולם ותזכרו לתת להם מיים ואם אתן רוצות לכו גם תסיימו את האוכל שלכן" אני מסתובבת ויוצאת -הוא לוקח את ידיומושך אותי לחדר שלו וגר אחרינו
"מה.." הוא מרים אצבע ומניע אותה לצדדים "לפני שאת מתחילה להתעצבן עלי" הוא ריסק את שפתיו על שפתי והצמיד אותי אליו
כשהתנתקנו הוא חייך "עכשיו תעשי מה שבא לך" הוא התיישב על המיטה שלו מסתכל עלי "נייל,מה פשר הטבעת?" הוא חייך "אתה לא יכול" מלמלתי בוהה בטבעת
"אני אוהב אותך,אני לא רוצה מישהי אחרת" הוא מחזיק את ידי "אבל.." הוא הסתכל עלי באכזבה "אל תדאגי,אנחנו לא מתחתנים בקרוב ,אני רק רוצה שתשימי אותה" הוא אומר בקול חלש "אבל זה מסמל אירוסין" הוא הנהן "אני יודע"
"אתה עד כדי כך אוהב אותי?" זה פשוט מוזר מידי אבל הוא מהנהן בלי לחשוב בכלל "בסדר" אני נושפת
"אני אנסה" אני.לא.מאמינה.
פאק
אני הולכת להיות כל כך מסכנה..
"מה?" הוא ממצמץ לעברי בהפתעה "אני..אני יכולה לנסות להתחיל בערך מההתחלה?" הלסת שלו נשמטה
"את לא תצטערי על זה" הוא אומר בקול חלש אוחז בצידי פני ומקרב אותי אליו שותל נשיקה על שפתי "בואי נלך לסדר להן חדרים,בבוקר תלכו לקנות מה שבא לכן" הוא מחבק אותי "לבד?" הרגשתי את החיוך שלו על הקודקוד שלי "לבד" הלב שלי פעם בחוזקה..אולי..אולי התחלתי לחבב אותו?
"תודה" חיבקתי אותו חזרה "אין על.." קטעתי אותו "על הכל,על כל מה שעשיתה הערב..אני לא יודעת אם הייתי שורדת את הערב הזה בלעדיך..כנראה הייתי נשארת לבכות בחדר שלי.
הרמתי את עצמי על קצות אצבעותי ונישקתי את הלחי שלו
ואז יצאתי מהחדר משאירה אותו בהלם.
חזרתי לחדר של הבנות "בואו,אני אראה לכם את החדרים שלכם" אני מחייכת אליהן "סימון? אפשר לקחת את טווילה? ושהחדר אהיה משותף?" הנהנתי "אני אשאל את נייל מה אפשר לעשות" חייכתי אליהן
הלכתי לחדר האורחים הכי גדול שידעתי עליו ופתחתי אותו "תיכנסו,תשבו פה אני אלך לדבר עם.." הדלת נפתחה "הו..אני בדיוק באתי ל.." הוא הנהן ולקח צעד אחורה מהדלת "לילה טוב בנות" חייכתי אליהן ויצאתי ,סוגרת את הדלת אחרי "הן רוצות חדר משותף" אמרתי לו כשירדנו במדרגות "אני יכול להביא אנשים שיורידו את הקיר שמפריד בין חדר האורחים שבו הן יושנות לשני..ככה שאהיה להם הרבה מקום,חדר ארונות לכל אחת ואמטיה ושרותים פרטיים כדי שלא יריבו" הנהנתי "תודה" הצלחתי להוציא חיוך קטן
"כל דבר שתרצי" הוא חייך חזרה
"את חייכת" הרמתי אליו את מבטי והנהנתי "אני אוהב שאת מחייכת" הוא שילב את הידיים שלנו אחת בשניה..זה היה די שובה לב..התחלתי להאמין שהוא לא מדבר דברים שקריים
"אני מנסה" משכתי כתפיים והוא חייך ולחץ את ידי בחום.
"את רוצה לעבוד על החדרים שלהן עכשיו או..בבוקר?" הססתי "עכשיו?אתה לא עייף?" הוא הניד בראשו "אז עכשיו?" עדין הססתי "בסדר"