תודה רבה על 12.6 אלף קוראים!🙊❤‼
-
"שקט!" צרח המלאך בכעס וטרק את ידיו על השולחן הענק שמסביבו ישבו כל החברים הקרובים ששתקו במהירות. כולם הרימו את מבטם אליו ושתקו, רואים כמה הוא כועס ולא רוצים להתעסק איתו.
"כמו שאתם רואים, היום לא היה שום משימה, אנחנו החלטנו לעכב את מספר הימים של התוכנית לשבועיים וחצי. המשימות יחזרו רק בעוד יומיים, ככה שיש לכם חופש" אמר גין שנאמגון ישב לצידו בשקט, מהנהנן למילותיו.
"זה אומר שיש לנו עוד שבועיים וחצי להיות כאן?" שאל גיסונג בחיוך מתרגש, מקבל הנהנון מצד הגבוה.
"א-איפה הוסוקי..?" שאל הבכיר הקטן בשקט והשפיל את ראשו, הוא וטאהיונג עדיין בריב. הוא כועס על כך שהם רבו וטאהיונג פשוט נעלם, בלי לחפש אחריו ובלי להסביר דבר; לא יודע כלום ממה שחברו גילה..
"הוסוק לא מרגיש טוב, אם מישהו צריך לדבר איתו שידבר עם אחד מאיתנו ואנחנו נעביר לו את הכל" ענה הגבוה והצביע על גין ודאגה נישטפה על פניו של הבכיר הקטן שלעומת כל היושבים בשולחן, שתק מהרגע שהתיישב על כיסאו.
"יש שאלות?" שאל המלאך והסתכל על כולם, "למה אין משימות ביומיים הקרובים?" שאל החצוי בבלבול, "הסיבות הן אישיות ולכן פרטים, לא תקבלו. משוחררים." אמר המלאך בנוקשות.
-
"ג-גיני.." משך הבכיר הקטן בחולצתו של המלאך שעצר והסתובב אליו. "מה יש?" שאל המלאך ברכות שהסתכל על חברן שהשפיל את ראשו, "מ-מה קרה להוסוקי..?" שאל בדאגה. "הוא לא מרגיש טוב" חזר המלאך על דבריו כשאמר בשולחן מיקודם. "אני יכול לראות אותו..?" שאל הבכיר הקטן בתיקווה והמלאך הנהנן, מושך אותו לחדרו של הוסוק הישן.
-
"אתה בסדר?" שאל הבלונדיני את הערפד שישב במיטתו ושיחק בידיו, "זה כל כך הרבה לעקל.." מלמל הערפד בהלם, לא מצליח לעקל את מה שגילה קודם. "אתה כבר לא רוצה את הוסוק?" שאל הבלונדיני והערפד במהירות הרים את מבטו אליו והנהנן לשלילה. "ממש לא, אני תמיד ארצה אותו, זה פשוט.. לא תיארתי לעצמי שזה מה שהוא עבר.. הוא תמיד היה נראה לי חזק כל כך.. פיזית ונפשית.." הסביר הערפד בעצב ונאנח.
"זה עדיין אותו הוסוק שהכרת גימין, רק שהפעם גילינו מה הוא עבר בשביל להיות ההוסוק שלך" הסביר הבלונדיני שנישכב על המיטה. "אתה חושב שכדאי שאלך אליו?" שאל הערפד שנישכב לצד חברו.
"אני חושב שהןא זקוק לך כרגע, יותר מתמיד" אמר הבלונדיני בכנות.
-
"ה-היונג" אמר הבכיר הקטן שנכנס לחדרן של חברו ורץ אליו בחיבוק, רואה שישן ולכן רק מחבק אותו אליו ומלטף את שיערו ברכות, הןא נראה נורא.. מתחת לעיניים שלו יש שקי שינה והוא נראה שבור.
המלאך התיישב בכיסא מול המיטה עליהם ישבו ואחריי כמה דקות הוסוק התעורר לאט ושפשף את עיניו. "כמה זמן ישנתי?" שאל הבכיר שהסתכל סביבו וראה את הקטן מחבק אותו חזק בניזקקות. "קוקי" אמר מופתע וחיבק אותו אליו, רואה את הדמעות שבעיניו וניבהל.
"הכל בסדר קטני??" שאל בדאגה והרים את מבטו אליו, רואה את המבט השבןר שלו. "ד-דאגתי לכם כל כך.. אתם פ-פשוט נעלמתם לי.. השארתם אותי לבד.." אמר הקטן בקול שבןר ובכה בשקט, קןבר את פניו בחזהן של הבכיר.
המלאך הלך והתיישב לצידו בצד השני, מלטף את גבן ברכות. "אנחנו מצטערים קטני.. היה לנו הרבה מה לעשות.." הסביר המלאך ברכות וחיבק את הקטן מאחורה. "למה לא קראתם לי..? הייתי עןזר.." השיב הקטן בפגיעה, "אנחנו לא רצינו לערב אותך בזה, אנחנו מעכשיו נהייה איתך כמה שיותר" הבטיח הבכיר שליטף את שיערו של הקטן שקבר את ראשו בחזהן וניגב את דמעותיו.
הקטן הנהנן ולאט לאט נירדם על חזהו של הבכיר, שוקע לשינה עמוקה.
-בחלום-
"מה זה? איפה אני?" שאל הקטן את עצמו בבלבול שהסתכל מסביב במסדרון החשוך והשקט. "גון גונגקוק!" צעקה נישמעה, מקפיצה את האחר וגורמת לדמעות לעלות לעיניו, להסתכל סביב בפחד. "מי זה??" שאל בקול רועד ולא הפסיק להסתכל מסביבו. "שקט!!" צרחה נוספת נישמעה, גורמת ליבבת פחד לצאת מפיו של הבכיר הקטן שהתחיל לרוץ לאחור, מנסה לחזור על העקבות שמהן הוא בא.
לפתע ציחקוקים מרושעים, קללות וקריאות לעג מילאו את המסידרון וגרמו לקטן לעצור במקומו ולהסתכל סביב בדמעות, לא מבין מה קורה מסביבו ורועד מפחד. "מה אתם רוצים?!!" צרח בקול רועד ונפל על רגליו, אוטם את אוזניו בידיו.
"אתה אוהב את בן זוגך?" הצעקות הפסיקו ורק אדם אחד דיבר. "כ-כן" גמגמם הקטן בפחד והסתכל על התיקרה במטרה למצוא משהו, "אתה רוצה שהוא ימות?" שאלו אותו שוב. "לא!!" צעק הקטן בבהלה וקם על רגליו במהירות. "אז תישתוק" , "מ-מה?" שאל הקטן בבלבול ודמעות.
"תישתוק לנצח."
-
"קוקי קום!!" צרח המלאך בבהלה שניער את הנער הרדום והבוכה על חזהו של הבכיר. בשנייה אחת עיניו של הקטן ניפקחו, בהלה הייתה ניראת בהם והוסוק הסתכל בהם היטב וניסה לקרוא אותם בזמן שהמלאך חיבק את הקטן אליו חזק וליטף אותו בדאגה.
"על מה חלמת קטני?" שאל המלאך בדאגה והבכיר הקטן בא לענות שלפתע ניזכר בדבריו של אותו קול: "תישתוק לנצח." ומיד סגר את פיו ושתק. "קוקי??" שאל שוב המלאך והרחיק קצת את האחר ממנו והסתכל בעיניו. הקטן המשיך לשתוק.
"תסתכל עליי קטני" ביקש הבכיר ברכות וכך חברו עשה. הוא הסתכל בעיניו וקרא אותן, הוא מצא פחד, אימה, בהלה. המלאך שם לב למבטו המבלבול של הבכיר שקרא את הקטן וליטף את כתפיו של הקטן שלא פתח את פיו מהרגע שקם.
-
כעבור שעתיים
"בייבי, תדבר איתי.." התחנן הבלונדיני בדאגה שליטף את פניו של בן זוגו ששכב עליו וחיבק אותו בפחד. אף אחד לא שמע את קולו של הקטן מהרגע בו קם. הבכיר הקטן שתק וקבר את פניו בשקע צווארו של בן זוגו, הם השלימו באותו ברגע שקם אך גם אז.. גונגקוק לא דיבר.
טאה נאנח וליטף את שיערו, נותן לו לחבק אותו ורק מחבק חזרה בדאגה.
-
המלאך נימצא כרגע בחדרו, שומע שירים ובוהה בתיקרה. דפיקה נישמעה בחדר, גורמת לו לסובב את מבטו לדלת "פתוח" אמר והתיישב על המיטה, מסתכל על הגבוה שנכנס בדלת והתיישב לצידו בשקט.
"מה יש?" שאל נאמגון שהניח את ראשו של גין על כתפו, "אני מנסה להבין מה קרה לקוקי.. הוסוקי אמר שהוא ראה בו פחד.. ומאז הוא פשוט לא מדבר.." הסביר המלאך בעצב לכתפו ונאנח. "הוא צעק משהו שישן? משהו שיכול לעזור לנו להבין מה קרה?" שאל הגבוה שליטף את שיערו של המלאך.
"הוא צעק בהתחלה מסדרון חשוך.. ואז טאהיונג" השיב המלאך ולא הרחיק את האחר ממנו, נהנה מהמגע בשקט. "מסדרון חשוך?" שאל הגבוה בבלבול. "יש מקום כזה בארמון איפשהו?" הוסיף ובמהירות המלאך התיישר, גורם לידו של האחר ליפול מראשו.
"פאק כן!" צעק בהבנה המלאך וקם על רגליו, מכבה את השירים ןלוקח את מפת הארמון, מתחיל לחפש את המקום ועוצר על האיזור שלו. "זה פה" הסביר ולקח טוש, מסמן שם. "אז מה אתה חושב שקרה שם?" שאל הגבוה בבלבול.
"אני לא יודע, אבל אני חושב שהוסוק ידע"
אז זה הפרק להיום, מקווה שנהנתם ואתם נהנים מסוף החופש💕
_adi_agassi✌