אעאעאע!!! אני לא מאמינה שאנחנו כבר בפרק ארבעים!!!🙏❤❤❤
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יואו מתפוצץ לי הראש!! אליס חופרת כרגע לי ולראיין בסלון על החתונה "אליס!" הרמתי את קולי והשתקתי אותה סוף סוף "תזמיני רק את המשפחות שלנו, את הזאבים של ג'ייק ואת החבורה של סקוט ואת אמה ואריאל מרטין ומי שאתם רוצים מהמשפחה בצד שלכם. שזו לא תהייה חתונה גדולה" אמרתי מחזיקה בראשי ונושמת עמוק "בסדר בסדר.. והשמלה??" שאלה ונאנחתי "משהו בסגנון כמו שהיה לבלה, אני לא רוצה משהו נפוח וכזה, של בלה הייתה בסגנון מושלם" אמרתי והיא הנהנה ורשמה הכל "החתונה תהייה אצלינו בדשא הגדול פה זה בסדר?" שאלה והנהנתי וקמתי מהספה "לאן את הולכת??" התלונה "לשתות מים. מתפוצץ לי הראש.." מלמלתי את החלק האחרון ושתיתי שלוש כוסות "אני הולכת למרפסת" אמרתי בחצי אנחה ויצאתי וראיתי את אדוארד יושב שם מסתכל על הנוף של היער..
"אפשר?" שאלתי מאחריו והוא הנהן ופינה לי מקום על הספה הנוחה והרוח מלטפת "הכל בסדר?" שאל ונאנחתי "אני כבר לא יודעת.. מתפוצץ לי הראש וכואבת לי הבטן ואני לחוצה ונסערת ו.. אוף.." נאנחתי והוא הניח את ידו על ברכי "ממה את כל כך נסערת?" שאל ובלעתי את הגוש שחונק את גרוני "תמיד חשבתי שביום החתונה שלי ההורים שלי יובילו אותי אל החתן, שהם יעשו לי בייביסיטר על הילדים כשאצטרך ללכת, שהילדים ישאלו 'איפה סבא וסבתא?' או מתי נוסעים אליהם.. אבל זה לא יקרה. אני יודעת שוויליאם ונורה ילוו אותי אבל זה שונה.. ההורים שלי לא יהיו בחתונה שלי, כשאלד את הילד הראשון שלי ואחריו, אמא לא תיתן לי טיפים על איך לטפל בתינוק.. אני מתגעגעת אליהם עכשיו יותר מאי פעם.." דמעה בוגדנית זלגה על לחיי ומיהרתי לנגב אותה ומשכתי באפי "הכל יהייה טוב אלי את תראי, יש לך את וויליאם ונורה ואותנו ואנחנו נתמוך בך תמיד. הגעגוע תמיד ישאר אבל אנחנו כאן בשביל למזער אותו, אפילו אם רק במקצת את מבינה את זה?" אמר והנהנתי בחיוך קטן וחיבקתי אותו "תודה אדוארד. על הכל." "באהבה אחות" אמר וצחקקתי "תגיד מה אתה חושב? לספר לארו על החתונה? על הילד?" שאלתי והוא חשב לרגע "נתייעץ על זה עם קארלייל והוא יגיד מה הוא חושב" אמר והמשכנו לשבת במרפסת בשקט..
אם אני לא רוצה שתהייה לי בטן בחתונה נצטרך לערוך אותה בעוד שבוע בערך. אליס כבר חילקה ההזמנות והיא לקחה לי כבר מידות לשמלה ובינתיים אמה נורה ואריאל לקחו אותי ליום כיך רק שלנו! הם לקחו אותי לספא והמסאז'יסט התחיל קצת לפלרטט עם אריאל שהסמיקה ועשיתי לה עיניים; יש להם סיכוי ושאלתי אותו, הוא גדול ממנה רק בשנתיים וחצי. אחרי זה הלכנו לקנות כל מידי דברים ובעיקר אוכל וחזרנו הביתה עייפות אך מרוצות..
הלכתי לביתו של ראיין ודיברנו על תכנונים לחתונה וכתבתי את הנדר שלי. ניגשתי עם ראיין לקארלייל "קארלייל אתה חושב שכדאי לנו לספר לוולטורי על החתונה וההריון? או לפחות לארו?" שאלתי והוא התלבט "תשמעו.. אני לא בעד זה שהם יהיו נוכחים בחתונה כי אני לא יודע אם יוכלו להיות זמן רב כל כך בין בני אדם או מה הם יגידו על עניין החתונה, אבל על ההריון אני לא חושב שיש בעיה כי הם לא צריכים לדאוג לגבי מה יהייה עם העובר בזכות רנסמה, היא ההוחכה שהעובר לא יהווה סיכון. אז כן אני חושב שאין בעיה" אמר והנהנתי ושלחתי מכתב לוולטרה שבאיטליה:
"לכבוד: ארו וחברי הוולטורי היקרים,
רצינו לבשר לכם בשמחה רבה שראיין ואני מאורסים ויש תינוק בדרך.
תודה,
אליסון פארקר"
כתבתי ושלחתי, מקווה שהמכתב יגיע אליהם בימים הקרובים. ניסיתי להישאר רגועה אבל זה לא ממש הולך לי וראיין ואני רבים על שטויות ורוזלי מרגיעה אותי ומדברת איתי ואני מקיאה ואוכלת כמו פרה באחו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוי אליסון.. אל תדאגי בקשר לריבים וההקאות, עד החתונה זה יעבור😊😂😊