⚠️אחד מהפרקים הכי חשובים בסיפורים⚠️
-
פתחתי עמוד חדש באינסטגרם על עמודי משפטים של ביטיאס, אשמח אם תלכו לעקוב, הקישור בפרופיל שלי🌬
-
"הוסוק!" רץ המלאך במהירות לחברו שהשתולל וצרח מתוך שינה, שבפתח החדר עמדו גימין וטאה בהלם מוחלט.
"הוסוקי! תקום!" צרח המלאך ונתן סטירה לבכיר שפקח את עיניו במהירות והתנשף בכבדות.
"אתה בסדר?" שאל המלאך בדאגה וניגב את זיעתו של הוסוק מפניו. הבכיר הסתכל סביב בשביל להבין שהוא באמת בחדרו ולא באותו מרתף ושראה את גימין נשימתו נעתקה.
הערפד הסתכל על בן זוגו בדאגה, אך לא התקרב אליו מאחר ועדיין פחד ממנו. "ג-גימין.." גמגם הבכיר בהתנשפות ובהה בבן זוגו שהיה רחוק ממנו. הערפד לא ענה ורק התקרב יותר לבלונדיני שעמד בשקט לצידו. ליבו של הוסוק נישבר והוא החניק דמעות שראה את בן זוגו מפחד ממנו; הוא רק השפיל את מבטו ושתק.
"אתה בסדר הוסוקי?" שאל המלאך בדאגה ששם לב למתרחש והרגיש את ליבו מתכווץ מהכאב שהרגיש לבכיר. ידע שנעלב. הבכיר הנהן לכיוונו בשקט וזימן לו להיכנס למיטה לצידו, מה שבמהירות הוא עשה וחיבק אותו.
"על מה חלמת?" שאל הבלונדיני שהחליט לפצות את פיו סוף סוף. "על תקופת הסוטוס" ענה הוסוק בקשיחות ורק חיבק את חברו הטוב ביותר. "תקופת הסוטוס? מה זה?" שאל הבלונדיני בבילבול והתקדם לכיוון מיטתו של הבכיר והתיישב לידם, משאיר את הערפד להמשיך לעמוד ליד הדלת לבד ובחוסר אונים.
המלאך הסתכל על חברו, לא בטוח שהוא מוכן עדיין לספר. "תקופה מאוד קשה עבורי" הסביר הבכיר בקצרה, גורם לבלונדיני להנהן בהבנה.
"ה-הוסוק" גמגם הערפד בשקט וראש מושפל, גורם לכולם לסובב אליו את מבטם ולהוסוק להסתכל עליו בציפייה.
"מ-מה זה היה..?" שאל הערפד בחשש והתקרב קצת לעבר חבריו. הוסוק, שהבין למה התכוון, חיפש את המילים שבהם יוכל להסביר לבן זוגו.
"זה די מסובך.." אמר בשקט הבכיר והמלאך שהסתכל על עיניו של חברו, ראה לפתע את צבעם משתנה לשנייה לסגולות. 'הסוטוס עדיין בתוכו..'
"אז תסביר בדרך שאתה חושב שנבין" השיב הערפד בקול יותר בטוח ועמד לצד מיטתו של הבכיר. הוסוק הנהנן והתיישב בנוחות על המיטה וכך גם גין וטאה. "אני מציע לך לשבת גימין" אמר לפתע המלאך והסתכל על חברו ברצינות.
הערפד הנהנן במהירות והתיישב לצידם על המיטה.
"טוב, אז ככה זה התחיל.." התחיל הוסיק לספר ולקח נשימה עמוקה, מחזיק בידו של גין בחוזקה בזמן שגימין הסתכל על ידיהם בקינאה.
לפניי יותר ממאה שנה:
"מי אתה?" שאל הוסוק שהסתכל על המלאך הצעיר שעמד ממולו מאחוריי הגדר המפרידה בין פייג' לאליוואל. "גין, ואתה?" שאל הילדון בחיוך.
"הוסוק" ענה גם השטן. "למה אתה עצוב?" שאל המלאך ועיניו הראו דאגה וגרמו לאחר להתרחק צעד אחד אחורה בפחד.
"איך שמת לב?" שאל השטן בפחד. "אתה לא מחייך, הפנים שלך פצועות וכך גם הכנפיים שלך.." ענה המלאל ודאגה ניקרה מעיניו. הוסוק השפיל את מבטו במבוכה. "אל תשפיל מבט" ביקש המלאך ברכות וגרם לשטן להרים את מבטו אליו בפליאה. הוא לא רגיל לנחמדות כזאתי.
"ל-למה אתה נחמד אליי?" שאל השטן בבלבול. "כי אני לא רואה סיבה שלא" השיב המלאך בחיוך שבחיים השטן לא חייך. "ו-ואם אני א-אגיד לך שיש..?" שאל השטן בעצב והשפיל את מבטו, משחק באצבעותיו. "מה הסיבה?" שאל המלאך בבלבול.
"א-אני רוצה להיות כמוך.." מלמל השטן במבוכה. "כמוני?" שאל המלאך בבלבול. הוסוק הנהן והרים את מבטו חזרה אליו, "לחיות באליוואל, לחיות למען הטוב.." הסביר השטן בעצב. "ומה עוצר אותך מזה?" שאל המלאך בהתעניינות. "מי, וכולם" תיקן והסביר השטן.
"לא נורא, אני בטוח שיום אחד אתה תיזכה להיות מי שאתה באמת רוצה" אמר המלאך בחיוך מנחם ואוהב, מפתיע את השטן שהתקרב אליו ונעמד מולו. "אני אשמור עלייך מעכשיו, נעבור הכל ביחד" המשיך המלאך והניח את כף ידו מול הגדר הבלתי ניראת. השטן חייך בפעם הראשונה בחייו והניח את כף ידו על של האחר.
זה היה הרגע בו גופם התחבר ונישמתם נהפכה לאחת.
כעבור 4 שנים
"אנחנו נותנים לך הזדמנות אחרונה, גאנג הוסוק" אמר שופט בית המשפט של עולם הפייג' בקשיחות בזמן שכל המבטים של אורחי המשפט נעוצים עליו. הוא ישב פצוע ומדמם, פניו היו מלאות צלקות ופניו היו אדומות מחוסר שינה וכאב. לכנפיו חסרו הרבה נוצות, היו עליהן דם שנטף מידיו עליהן ורגליו היו מלאות שריטות, שלא נדבר על גבו שהיה מלא בצלקות ושריטות עמוקות מההצלפות שקיבל. הוא כוסה בחולצה השחורה והדקה, שלא באמת מחממת ומסתירה דבר.
השטן הסתכל בעיניו של השופט בשינאה טהורה ושתק, גורם לקריאות שינאה להיזרק לעברו. "אתה באמת מוכן למות בשביל לחיות באליוואל שטן מזוין?", "שווה לראות אותך מת", "השטן הכי מביך שראיתי בחיי."
כל אותם קריאות לא הזיזו לשטן, הוא רק הקשיב ושתק, שלפתע הוא שמע את השופט אומר, "פשוט בושה." הוא הסתכל עליו וציקצק בלשונו והרים את הפטיש של בית המשפט, "גזר הדין, מוות" קרא בקול ודפק בפטיש בחוזקה. קריאות שימחה נישמעו בכל רחבי האולם הענק, בזמן שהוסוק ישב בשקט עם ידיו האזוקות והסתכל בשקט על המתרחש; לא נותן לאף אחד לגלות את סערת הרגשות שמתרחשת בתוכו.
בין רגע שתי שומרים גדולים ורחבים היתקדמו לכיוונו של הוסוק ולקחו אותו בידיו האזוקות והפצועות, מושכים אותו לכיוון דלת היציאה בחוסר אכפתיות שהוא מסתיר את הכאב החד שמרגיש בידיו ונותן להם לקחת אותו.
קפיצה בזמן; שעה לאחר פסק הדין
השומרים נכנסו עם הוסוק הפצוע לאיצטדיון הרחב, זורקים אותו בחוזקה לאמצע המגרש הענק וקריאות וצעקות שינאה והתרגשות עטפו את כל האיצטדיון הרחב. הוסוק הרים את מבטו בכאב והסתכל סביבו, רואה את כל האנשים שעומדים על רגליהם וצועקים. הוא סובב את מבטו לדברים שסביבו, רואה את הדלת,הענקית שחוסמת מהחיה לצאת, ומסתכל מאחוריו ורואה את השומרים יוצאים מהמגרש ונועלים אותו לבד באמצע האיצטדיון הענק.
הוסוק הרים את מבטו במהירות ללמעלה ששמע את קולו של "השדרן" צורח בקולי קולות ברמקול, "אתם מוכנים?!" ובמהירות הקריאות והתשובות לא איחרו להגיע אליו. הוסוק רק גלגל את עיניו ועצם את עיניו, מנסה ליצור קשר עם גין.
"תוציאו את הדמורגונגון!" השדרן צעק ובמהרה הוסוק העיף את מבטו לדלת האדומה והענקית שהרעישה והתחילה לעלות למעלה, נפתחת לאט לאט וחושפת את הדמורגונגון הענק שעמד מאחורה וגרגר ברעב. הוסוק ניסה כמה שיותר ליצור קשר עם גין; היחידי שיכול לעזור לו כרגע.
"תהרוג אותו!!", "סוף סוף הבושה הזאתי תעלם!!" שמע הוסוק את הצרחות שהיו מופנת למפלצת שהסתכלה עליו, והוא רק עצם את עיניו בחוזקה, מתחנן כבר שגין יענה לו, אך כלום..
הוא הבין שאין לו ברירה אחרת, אלא לנסות להגן על עצמו לבד. הוא ניסה לעמוד על רגליו הפצועות, אך נפל על הריצפה בכאב, מה שגרם לו לחנוק צרחת כאב שהרגיש את הכאב החד בישבנו, וכמובן שקריאות צחוק ועלבונות לא איחרו לכיוונו.
המפלצת ראתה אותה והתחילה לצעוד אליו לאט, כנראה מבינה שיש פה הצגה ורוצה לעשות אותה מעניינת בידיוק כמו שהיא. הוסוק הרגיש את הפחד גדל בליבו והתחנן כבר שגין יענה לו. ידיו אזוקות והוא לא למד איך משתמשים בכוח בלי להרים ידיים.. בקושי למד להשתמש בכוח שלו.
הוא זכר את המשפט שגין אמר לו פעם; 'תאגור את כל הכעס שבך ורק אז תנסה להפיק את כוחך'. כך הוא החליט לעשות. הןא התחיל לחשוב על כל הדברים שעבר כל חייו. על האונס הראשון שעבר, השני, מהשלישי.. הוא כבר איבד ספירה. על המכות, עלבונות, צרחות, יריקות. כל מה שעבר במשך כל חייו בצינוק בו חיי. אבל הדבר שגרם לכוחו לפרוץ, היה הזמן בו גין והוא היו בגבול, הוא סיפר לגין את כל מה שקרה לו בזמן שלא יצר איתו קשר שפתאום אחד ממלאכי המוות בפייג' ראה אותם, הוא התקרב אליהם והתחיל לקלל אותם, זרק על גין אבנים ופגע בכנפיו העדינות והיפות. זה היה הנקודת שבירה של הוסוק.
כל הכעס הצטבר בתוכו והוא פתח את עיניו שנהפכו לסגולות, צבע שבחיים לא היה לו. כל הקהל הסתכל עליו ובהו בעיניו השונות, נהפכים למבולבלים, אך זה לא עוצר אותם מלהתחיל ליזרוק לעברו עלבנות נוספות. הדמורוגנון ראה את צבע עיניו והתחיל לרוץ לכיוונו במהירות, הוסוק הסתכל עליו בכעס ובלון סגול-שקוף עטף את הוסוק האזור והפצוע בתוכו, מגן עליו ולא נותן לאף אחד לחדור אליו. הדמורוגנון התנגש בבלון הענק ועף אחורה בחוזקה שזרם חשמלי תקף את כל גופו והוא התפתל במקומו.
כל הקהל הסתכל בהלם על המחזה, הוא האדם הראשון שהצליח לעצור דמורוגנון. הוסוק הופתע בעצמו והסתכל מסביבו ולא האמין שהוא הפעיל את כוחו בלי להשתמש בידיו.
^הוסוקי? אתה בסדר?^ קולו של גין נישמע בראשו של הוסוק סוף סוף. ^תסתכל בעצמך..^ מלמל הוסוק שלא הצליח לתאר את הסערת רגשות שעברה בליבו. גין עצם את עיניו וראה מה קורה אצל הוסוק וליבו החסיר פעמה בבהלה. ^א-אני כל כך מצטער שלא עניתי לך!^ אמר גין בבהלה וחרטה. ^זה לא מה שחשוב עכשיו גיני, רק תעזור לי לצאת מזה. אני לא רוצה למות..^ ביקש הוסוק והשפיל את ראשו בעצב ודאגה; דואג לחייו.
במהירות גין עצם את עיניו ושיחרר את גופו, חושב על הוסוק ותוך שנייה הוא פתח את עיניו והיה בגופו של הוסוק.(הכוונה שפקח את עיניו הוא כאילו הסתכל סביב וראה את הדברים מגופו של הוסוק) ^מה זה המגן הזה?^ שאל גין בבלבול שראה שהוא מוקף בבלון סגול-שקוף. ^אני לא יודע.. עשיתי את מה שאמרת לי.. לאגור את כל הכעס שבי ואז הכוח שבתוכי יפרוץ^ הסביר הוסוק.
המלאך לא בזבז זמן והתחיל לפעול. הוא הסתכל על ידיו האזוקות של השטן ולאט לאט אור לבן יצא מעיניו והאזיקים שוחררו מידיו. השטן במהירות נאנח בהקלה והרים את ידיו לאוויר, שומע את קריאות הבהלה והלם מצד הקהל ומצחקק לעצמו. השטן הרים את ידיו הפצועות לאוויר וכיוון את כל כוחו למול הדמורוגנון.
הדמורוגנון התחיל לרוץ במהירות לכיוונו דל הוסוק שבשנייה אחת אור כחול חזק יצא מידיו ותוך שנייה הוא נעלם מהרחבה וכל מה שנשאר למול הדמורוגנון היה האזיקים הפתוחים.
מאז אותו יום הוסוק לא נמצא בעולם הפייג' לעולם למרות כל החיפושים אחריו.
"וואו" אמר בהלם הבלונדיני והסתכל על שתיי חבריו בהלם מוחלט. "רגע רגע, תנו לי שנייה להבין" פצח הערפד בפיו, גורם לבן זוגו לסובב את מבטו אליו. "אתה היית שטן?" שאל בחוסר אמונה, מקבל הנהון מבן זוגו ומהמלאך שהחזיק בידו. "אז איך אתה בכיר? ואיפה היית בכל הזמן הזה? איך אתה פה?" תקף הערפד בשאלות.
"אוקיי.. אז ככה"
שנייה לאחר שהוסוק נעלם מהרחבה:
"
מ-מה זה? איפה אני?" שאל השטן בבהלה שהסתכל על החדר הנקי שמסביבו, לא מבין לאן הדמורגנון נעלם. "בחדר שלי" נכנס המלאך בחיוך לחדר ועם קערה מלאת מים ומגבת. "א-איך?" שאל השטן בחוסר הבנה והסתכל על חברו. "שאיחדנו את הכוחות שלנו שאבתי את הכוחות שלך אליי וזה גרם לך להגיע לחדרי, הרי אי אפשר לשאוב כוח בלי לשאוב את הגוף של אותו אדם" הסביר המלאך וסימן לשטם לשכב על המיטה.
"למה ניסית לשאוב את הכוחות שלי?" שאל השטן בבלבול ונשכב על המיטה. "בשביל להביא אותך לפה. עוד שנייה שם והיית מת" הסביר המלאך ודחף את המגבת לתוך קערת המים, מרטיב אותה ולאחר מכן סוחט אותה בידיו, מתחיל להעביר אותה על כנפיו הםצועות של הבכיר שנירתע אחורה בכאב וניסה להעיף אותו ממנו. "זה כואב!" הרים את קולו השטן על האחר ודחף אותו ממנו. "חייב הוסוקי, אתה פצוע מדי." הסביר המלאך ברוגע והתקרב שוב לחברו.
"א-אז בזהירות" התחנן השטן בפנים מלאות פחד, והמלאך הנהם ברוגע, מתיישב לצידו במיטה ומניח את המגבת בעדינות על כנפיו הרמוסות של אחר שנאנח בכאב וסגר את עיניו בחוזקה. "אני אשים לך שירים הוסוקי" הציע המלאך בחיוך וקם ממקומו, צועד לכיוון הפטיפון שהיה על שולחנו, מוציא תקליט ענק ומניח על המכשיר, והמוזיקה התחילה להתנגן באוזניהם.
"מ-מה זה?" שאל השטן בבהלה ששמע קול של אדם נוסף בחדר והסתתר מתחת לשמיכה, מםחד שזה אחד מהשטנים בבית המשפט בפייג'. "הוסוקי" ציחקק המלאך שראה את חברן מסתתר מתחת לשמיכה בפחד. "זה פטיפון, שמים עליו תקליט של אלבום שירים מסןיים וזה מתנגן" הסביר המלאך בחיוך והתיישב ליד חברו שהציץ עם קצה ראשו מחוץ לשמיכה.
"שירים?" שאל הוסןק בבלבול והמלאך נאנח. "שיר זה אדם מסויים ששר ומקליט את עצמו ומוציא שיר, עם מנגינה ומילים שהוא כתב והלחין" ניסה המלאך להסביר. "אז אין פה אף אחד חוץ מאיתנו?" שאל השטן בשביל לוודא, מקבל הנהנון ןציחקוק מחברו. השון הוציא את גופו מהמשמיכה ולאט לאט הקשיב לשיר וחייך לחברן. "זה יפה" אמר בחיוך והמלאך הנהנן, "ידעתי שתאהב.
אחריי אותו יום, הוסוק התחבא בחדרו של גין עד שאחד מבכירי עולם האליוואל תפס את הוסוק ושגילה על עברו החליט לקחת אותו תחת פיקודו ולהפוך אותו לאחד מהם. זה היה המקרה הראשון והאחרון שקרה בשתי העולמות.
שקט שרר בחדר, הוסוק הסתכל על בן זוגו, מפחד שיברח ומחכה לתגובתו, מרגיש את הידוק האחיזה בידיו מצידו של גין. "אין לי מילים" אמר הבלונדיני בכנות, "בחיים לא הייתי מצפה לדבר כזה" הוסיף. הוסוק השפיל את מבטו במבוכה. "אז למה אתם קןראים לזה סוטוס?" שאל הבלונדיני בזמן שהערפד המשיך לשתוק.
"זה די מסובך. הצד השטני בהוסוק לא נעלם בשלמותו, הוא אף פעם גם לא יעלם.." התחיל המלאך להסביר והסתכל על הערפד לראות את תגובתו והוא ראה את ידו רןעדת והוא החזיר את מבטו לבלונדיני, "מתי שהוסןק מרגיש מאוים או כעס ברמה מאוד גבוה, הסוטוס משתלט עליו, זאת אומרת הצד השטני שבו מתפרץ החוצה והכוח שלו גובר פי שתיים ואיתו גם האכזריות. שהוא במצב סוטוס כל הזיכרונות, הצלקות, המכות והכאב חוזרים אליו, לכן גופו היה נראה פצוע ומפחיד ואיתו העיניים. כך הוא היה נראה שהוא היה כלוא בצינוק בפייג' " הסביר המלאך והבכיר קבר את פניו בחזהו של המלאך והתחיל לזוז בתנועות מהירות.
"מה יש לו?" שאל הבלונדיני בבהלה ובלבול. "הוא מנסה להילחם בסוטוס, יש פעמים שהסוטוס מנסה לפרוץ החוצה סתם ככה.. מתי שזה קורה לרוב צריך לגרום לגופו להרגיש אותך ולהבין שאתה איתו וזה יחזק אותו" הסביר המלאך וחיבק את הבכיר שזז על חזהו בתנועות מוזרות שנראות די כואבות ובלתי אפשריות.
"למה עד עכשיו לא ראינו את זה?" שאל הערפד לפתע, ובשנייה אחת יצאה צרחה מפיו של הוסוק, מבהילה את כולם חוץ מאת גין והוסוק הפסיק לזוז על חזהו, היה נראה כמשותק. "מה זה היה?!" הרים הבלענדיני את קולו בבהלה והחזיק בליבו הפועם במהירות, "שהוא מגיע לשיא כוחותיו או מנצח את הסוטוס הוא צורח, הפעם זה נראה לי היה מאחר ושמע את קולו של גימין" אמר המלאך שליטף את שיערו של הוסוק המשותק והערפד הצביע על עצמו בבלבול.
"מה אני קשור?" שאל הערפד בבלבול, "הקול שלך הכי עוזר לו. אתם בני זוג, הדעה שלך והנגיעות שלך הכי חשובות לו בעולם" אמר גין כמובן מאליו, רואה את ההסמקה שעלתה על לחיו של הערפד הקטן. "ולא ראיתם עד עכשיו את הסוטוס, כי הוא לא תקף אותו כבר במשך 5 שנים שלמות. אתה לא יכול לדעת מתי הסוטוס מגיע, רק הוא יכול לדעת ורוב הפעמים זה תוקף בלי אזהרה מוקדמת" ענה המלאך על שאלתו של האחר ממקודם.
"הוא בסדר?" שאל הבלונדיני שהושיט את ידו הרועדת לגעת בבכיר המשותק. "כן, הוא פשוט מותש, זה קשה כל הדבר הזה. זה שורף אותו מבפנים, תרתי משמע" אמר המלאך ועצב היה בקולו. "מה זאת אומרת שורף אותו?!" שאל הערפד בבהלה, "שהוא נלחם בסוטוס רוב הפעמים זה באש, כל פעם שהסוטוס פוגע בו הוא חורט על גופו של הוסוק, אני חושב שעכשיו זה גם קרה" הסביר המלאך והרים את חולצתו של הוסוק, חושף את גבו ושהוא הרים יותר את החולצה, חושף את גבו העליון שסימן ענקי בצורת כדור הופיע שם וזה היה נראה כמו צלקת שחרטו.
"פאק" מילמלו גימין וטאה ביחד. "הוא צריך לנוח עכשיו. שהוא יתאושש הוא יסביר לכם את כל מה שתרצו לדעת מנקודת מבט שלו"
טוב אז זה היה פרק בין הקשים שכתבתי, מקווה שהבנתם את הכל ומי שלא שישלח לי הודעה ואענה על הכל💕
_Adi_agassi✌