-
נ.מ ג׳ימין:
לפני 20 דקות:
-
״דוקטור הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה, נואש לשמוע חדשות טובות אחרי הלילה הארור הזה שאנחנו עוברים פה.
״יותר מבסדר. כבר מחר נאמג׳ון יוכל להשתחרר.״ הוא השיב לי בחיוך רחב.
קפצתי עליו בחיבוק מוחץ,
אני נשבע שלא שמחתי ככה כבר שנים.
״תלך לספר את זה לשאר החברים והמשפחה?״ הוא הוסיף בשאלה.
הינהנתי במרץ ונשקתי למצחו, תודה לאל ששלח לי את הרופא הגבר הזה.
כמעט ורצתי לעבר הקומה בה ישבנו לא לפני שעלה רעיון גאוני למוחי.
אני הולך לעבוד על כולם שנאמג׳ון מת.
״אין ג׳ימין, אתה פשוט גאון...״ מילמלתי והתחלתי לטפטף טיפות של מים אל תוך עיניי שיצרו אשלייה כאילו אני בוכה. סגרתי את ברז המים הקרים ויצאתי מהשירותים, לא לפני שפגשתי בג׳ין.
אלוהים, המתיחה הזו כזו טובה.
-
״זה לא קורה לנו, נכון?״ טאהיונג הרים את קולו העמוק שנשמע צרוד וכבד מדי לאור העובדה שהוא בוכה את חייו.
אני חושב שהמתיחה הזו יצאה משליטה.
״שלום.״ נאמג׳ון פתח את דלת חדרו וגרם לכולם להרים את עינהם אליו. אני רוצה למות במקומו.
״מה?״ ג׳ין מחה את דמעותיו והביט בבן זוגו שידו הייתה חבושה.
״ג׳ימין, מה לעזאזל עשית?״ ג׳ין הביט בי,
לא לקח לו יותר מדי זמן להבין שמדובר במתיחה.
שמישהו יגיד לי איפה לקבור את הפרצוף שלי.
״אני חשבתי שהוא מת...״ מילמלתי בזמן שהם מוחים את דמעותיהם.
״באמת, אני הייתי בטוח שאתה מת נאמג׳ון, אבל כמה טוב שאתה חי.״ נעמדתי והלכתי לכיוונו. חיבקתי אותו בזהירות כדי לא להכאיב לו ונמנעתי מקשר עין עם כל השבעה.
אני מפחד.
״ג׳ימין!״ הסוכן צרח גורם לי לקפוץ על מקומי בבהלה ולנאמג׳ון ליבב בכאב לנוכח המכה שהבאתי לו עם ידי.
אני נשבע באלוהים שזה היה בטעות.
״לכי קיבינימט ילדה מפגרת!״ הוא המשיך לצעוק גורם לכמה מהאחיות בקומה לא להוריד את מבטיהן מאיתנו.
״אני רוצה לרצוח אותך.״ יונגי נעמד מולי לפתע. הינהנתי בפחד ועקפתי אותו.
״תסתכלו על הצד החיובי,״ נאנחתי בתבוסה. ״נאמג׳ון חי.״ חייכתי בזיוף.
הם עומדים לשחוט אותי ואני מת מפחד.
״אני אקנה לנו בורקסים. ביי,״ יצאתי מהמסדרון הזה מהר ככל האפשר.
-
נ.מ טאהיונג:
-
עמדנו במסדרון מול נאמגון שהביט בנו בפליאה,
״מה לעזאזל קרה פה.״ הוא התקדם והביט בנו באותו מבט שהיה זורק לנו כאשר עשינו פדיחות בראיונות. במיוחד באלה שבאנגלית.
״אתה חיי, אתה פאקינג חיי.״ גין נעמד מולו ממשש את פניו, כאילו לא מאמין שהוא אכן עומד פה מולו.
״ברצינות חשבתם שאני מת?״ הוא פרץ בצחוק ותפס את גין לחיבוק מוחה את דמעותיו.
הוא קירב גם אותנו לחיבוק קבוצתי ענק גורם לי לאחוז בגונגקוק ולחבק אותו.
הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה לנוכח הקירבה אל אחד האנשים שגורם לליבי לעוף כאשר הוא עובר לידי.
הוא התנשם בכבדות כאשר קברתי את פני בשיערו הרך ועצמתי את עיני מרפה את גופי לנוכח החיבוק המנחם.
בהחלט הייתי צריך את זה.
הוא מחרפן אותי, רציתי לזעוק את זה כך שכל אדם בעולם ישמע את זה.
הוא מחרפן אותי ואני מת לחבק אותו במשך שעות.
אני מת לנשק אותו שוב,
אני מת לדעת עליו יותר,
ויותר מהכל, אני מת להפוך אותו לשלי.
״אנחנו שניה באים.״ אמרתי תופס בידו וגורר אותו אחרי לאחד מהמעברים בבית החולים.
״הכל בסדר?״ שאלתי מביט בו.
אלוהים בבקשה שיגיד את האמת,
בבקשה שיסמוך עליי.
״ברור.״ הוא ענה בחדות וכל טיפש היה יכול להבין שזה שקר.
שמשהו מתחולל לו בלב. משהו שהוא נואש להוציא אבל לא יודע למי.
עיניו השבורות התרוצצו לכל מקום חוץ מאלי.
הוא שונא את המקום הזה, הוא בעצמו אמר.
״תסתכל עליי כשאני מדבר איתך.״ התחננתי מרגיש את עיני מאדימות ואת ראייתי מטושטשת.
״בבקשה תחשוב שוב לפני שאתה עונה.״ אמרתי נושך את שפתי ומביט בו בתחנונים.
הוא הרים את מבטו אלי חושף בפני את דמעותיו בפעם הראשונה.
״א-אני שונא את המקום הזה.״ הוא החל לבכות מרכין את ראשו בחזרה ומניח את כפות ידיו על עיניו, כאילו מסתיר ממני את דמעותיו.
״אני שונא כל רגע פה.״ הוא מלמל ביאוש והביט בי, דמעותיו זלגו על לחיו הרכה ואני מתוך אינסטינקט תפסתי אותו לחיבוק מוחץ.
בפעם השניה להיום, הוא פתח את ליבו אלי ונתן לי גישה לחטט שם.
״אני מצטער.״ החנקתי יבבה מרגיש אחריות להישאר הבוגר שלא בוכה אך נכשל אחרי שניה.
דמעותי זלגו אחת אחרי השניה בקצב אחיד לא נותנות לי לנשום וחונקות אותי מכל מקום.
״אני כלכך מצטער. על הכל.״ המשכתי בבכי מרגיש את ליבי פועם בחוזקה כאשר הרגשתי את ידיו נכרכות סביבי ואוחזות בחולצתי בחוזקה.
היינו מותאמים, כאילו נבראנו אחד בשביל השני.
בעוד אנחנו ממשיכים לחבק אחד את השני הבנתי שאנחנו יותר מעשר דקןת נמצאים שם.
״צריך לזוז, ג׳ימין הכלבה ביזבזבה לנו יותר זמן שאין לנו. בואו כוסיות, תעלו לוואן.״ הסוכן קרא לפתע, גורם לשנינו לקפוץ מבהלה. גונקוק הינהן והחזיק בידי. הסוכן חייך והלך.
״כמה זמן.״ יונגי נשף בעצבים כאשר נכנסתי לוואן אוחז בידו של גונגקוק שהתהלך מאחורי
״שתוק. ותחנך את הבן זוג המפגר שלך.״ עניתי באדישות מתיישב על המושב הנוח ומקרב את גונגקוק אלי. הוא לא התנגד ורק הניח את ראשו על ירכי עוצם את עיניו ושוקע בשינה עמוקה.
הבטתי בפניו העדינות, סוקר את עיניו העצומות ואת שפתיו הורדרדות שנפתחו מעט.
״אני מחנך אותו במיטה. זה מספיק.״ יונגי החזיר ותפס את בקבוק המים שנח מתחת למושב, לוגם ממנו במהירות.
״חיי הסקס שלכן לא מעניינים אף אחד.״ הסוכן צעק ממושב הנהג אוחז בהגה בחוזקה ומסובב אותו. פרצנו בצחוק שנעצר האנחה כאשר הוא הדליק את אחד השירים ההזויים שלו.
אחרי עשרים דקות של נסיעה סוף סוף מישהו פצה את פיו.
נאמגון.
״חשבתי לעשות מופעה צדקה לכבוד הארמי שנפצעו.״ הוא אמר לא מוריד את עיניו מהכביש.
״יש ארמי שנפצעו?״ הוסוק שאל, מיישר את גבו ומביט בנו בפחד מעורבב בעצב.
״יש שתיים.״ עניתי ביובש מרגיש את ליבי נמחץ, שתי בחורות צעירות שבאו להנות וחטפו כדור מאותו בן זונה.
״אחת במצב נואש השניה השתחררה היום, דיברתי עם האפוטרופוס.״ הסוכן המשיך אותי בעצב.
״מתי נלך לבקר אותן?״ יונגי שאל בשקט.
״קבעתי למחר פגישה, מצטער שזה נתקע לכן באמצע הלוז.״ הסוכן המשיך לדבר מאיץ את מהירות הרכב.
״אל תצטער, היינו הולכים בכל מצב.״ גין חייך בעצב, הארמי היו אצלנו מקום ראשון.
בלעדיהם אנחנו כלום, הם נתנו לנו במה ובזכותם אנחנו איפה שאנחנו עכשיו.
כולנו הנהנו בראשנו מאשרים את דבריו של גין.
״הרעיון שלך מקסים.״ גונגקוק אמר ופקח את עיניו, ראשו עוד מונח על ירכי והוא חייך במתיקות.
״זה יפה שאתה בעצמך פצוע אבל זה הדבר הראשון שאתה חושב לעשות.״ הוא המשיך ועצם את עיניו שוב.
יכולתי לדמיין את נאמגון מחייך חיוך ענק כלכך שגומותיו הופיעו על פניו.
״גימין באמת עבד עליכם שאני מת?״ נאמגון גיחך.
אנחנו לא מאלה שמאמינים לכל דבר.
טוב אנחנו כן. אבל זה בגלל שגימין ממש טוב בלעבוד על אנשים.
״בן זונה.״ מלמלתי בכעס נזכר ברגעים האלה.
רעדתי כמו משוגע מרגיש כאילו כל עולמי נופל מולי.
באותו הרגע הרצון שלי לרצוח את אותו אחד שחשב והצליח לפגוע באחד מהאנשים שהכי קרובים אלי גדל ופעם בליבי.
לא האמנתי שזה מה שקורה לנו, ודווקא עכשיו.
״אוקי פאק. יש לי רעיון!״ נאמגון הסתובב אלינו בהתרגשות מביט בנו במבט ערמומי.
״בואו נעבוד על גימין שהוא מת.״ הוא המשיך בהתרגשות.
״שמי מת?״ הוסוק שאל בבלבול לא מבין את כוונותיו של נאמגון
״שגימין מת ימפגר.״ יונגי ענה במקום נאמגון והיה נראה שהוא לגמרי תומך ברעיון.
״למה שהוא יאמין לזה?״ גין עיקם את פניו בשאלה.
״זה גימין.״ פלטתי את שני המלים הללו מסכם את השאלה של גין ומשתיק את כולם.
״רעיון מעולה,״ הסוכן העלה חיוך ענק על פניו והאיט את הרכב נכנס לרחוב וחונה ליד הבית.
הוא יצא מהרכב ואנחנו בעקבותיו בעוד אני וגונגקוק עדיין מחזיקים ידיים יכולתי להבחין במבטם של החברים לקבוצה ובחיוך שעלה על פניהם.
הסוכן פתח את הדלת מכניס את כולנו לשם ומתחיל בהכנות.
כל אחד התהלך לחדרו לובש את החליפה השחורה שלו ומרטיב את פניו.
יצאתי מחדרי פוגש בגונגקוק שחיכה שם בסבלנות.
״מה?״ הבטתי בו בשאלה.
״יש לך חליפה שחורה נוספת להביא לי?״ הוא גירד את ידו באי נוחות והעביר את רגליו מצד לצד.
״כן ברור.״ הכנסתי אותו לחדר מושיב אותו על המיטה ורץ לארון, שולף את אחת החליפות שלי מ2013. זה אמור להיות המידה שלו.
״אני חושב שזה מתאים.״ זרקתי את החליפה על פניו פורץ בצחוק משחרר לנוכח פניו החמוצות.
״יש לזה ריח של שפיך.״ הוא גילגל את עיניו והרחיק את החליפה ממנו, כאילו נגעל ממנה.
״די אוננתי עם זה אתה יודע.״ עניתי בשיעמום נשכב על המיטה על ידו לועס את מקל הסוכרייה.
״גם במיטה הזאת אוננתי,״ המשכתי בגאווה מביט בו במבט משוחק.
״אתה מפגר.״ הוא צחק והחטיף לי מכה קטנה ביד.
הוא התרומם מהמיטה וראו על פניו שהוא מתלבט.
״אתה יכול להתלבש פה, אנחנו גברים.״ אמרתי בתקווה שהוא יסכים. אנחנו רק חברים זה בסדר.
נכון?
״צודק.״ הוא אמר אחרי היסוס קטן וסובב את גופו נותן לי השקפה מלאה על אברי גופו האחוריים.
״אל תסתכל.״ הוא לחש שניה לפני שהוריד את חולצתו, מציץ אלי לראות אם עשיתי כדבריו.
״גונגקוק הכל טוב, באמת.״ עניתי בחזרה במבט רך
״אנחנו רק חברים.״ המשכתי בחיוך קטן.
הוא בלע את רוקו והוריד את חולצתו.
במהירות האור הוא הניח את החולצה המכופתרת שהבאתי לו בנוסף לחליפה.
״אני חושב שאני אלך לשירותים, זה באמת לא נעים לי.״ הוא הסתובב אליי ממתין לתגובה מצידי.
״גונגקוק יש לנו עוד הרבה שנים ביחד, בוא ננסה להיות הכי טבעים אחד ליד השני.״ נעמדתי מולו מניח את ידי על כתפו ומכפתר את כפתורו האחרון שלא היה סגור עד הסוף.
״מה אתה אומר?״ סידרתי את החולצה על גופו מביט בו בתקווה.
״הכל נכון, אבל זה באמת מקשה עליי.״ הוא ענה לי בתחנונים.
״בוא ננסה ביחד טוב?״ ניסיתי לחשוב הכי יצירתי שיש.
פתחתי את כפתורי החולצה הלבנה שלבשתי מוריד אותה מגופי מביט בו בכל צעד.
״איך אתה מרגיש?״ שאלתי בעוד אני מחזיקה את החולצה בידי. גופי העליון חשוף לגמרי.
הוא הרים את עיניו אלי מביט בי בחיוך קטן.
״יותר טוב.״
״עכשיו את המכנס?״ שאלתי בעדינות סוקר את תגובותיו. הוא מפחד, אבל מרגיש יותר בנוח ממקודם.
פתחתי את החגורה מוריד אותה מגופי ושולף את כפתורי המכנס השחור.
״עצור!״ הוא הניח את ידיו על שלי עוצר את פעולותי.
״אל תמשיך, בבקשה.״ הוא התחנן שוב.
״גונגקוק זה רק אני, בבקשה.״ הרגשתי את דמעותי עולות מתיסכול. מה כלכך גרוע?
״אני תלמיד גרוע מצטער.״ הוא מלמל בעצב והשפיל את מבטו.
״יש סיבה למה אתה ככה?״ שאלתי בעדינות כשסגרתי את מכנסי בחזרה, והתיישבתי על המיטה.
״עזוב זה לא מתאים לעכשיו, אולי בעתיד.״ הוא אמר ויצא מהחדר עם המכנס בידו.
האכזבה שלא הצלחתי לגרום לו לנוחות ביאסה אותי לגמרי אבל עצם זה שהוא לפחות העיז להוריד חולצה לידי כבר נתנה לי תקווה מסויימת.
אני אוכיח לו שאני באמת רוצה לטובתו.
חמש דקות אחרי זה ישבנו כולנו על הספה, לבושים בבגדים שחורים.
על הריצפה הסוכן הניח ארון קבורה שהשתמשנו בו באלווין שעבר לאיזה מתיחה.
״הוא צריך לבוא עוד כמה דקות.״ יונגי הודיע בקול והתיישב על הרצפה ליד הארון.
פניו רטובות מדמעות מלאכותיות ועיניו אדומות.
זאת המתיחה הכי טובה שיש. אני נשבע.
״הוא פה הוא פה!״ צעקתי בהתרגשות חוטף מכה מהוסוק שישב לידי,
״הוא ישמע אותך מפגר.״ הוא לחש ובאותה השניה הדלת נפתחה.
גימין נכנס פנימה בחיוך הזנותי שלו.
״היי חברה, הבאתי בורקסים.״ הוא דילג אלינו כמו ילדה קטנה, נעצר כאשר ראה את כולנו בוכים.
״תחזירו לי אותו.״ יונגי צעק פניו אדומות מדמעות והוא הניח את ראשו על הארון קבורה.
״יונגי? היי מה יש?״ גימין זרק את הבורקסים על הרצפה ורץ ליונגי מחבק אותו בחוזקה.
״אני לא מאמין שהחבר הכי טוב שלי כבר לא איתנו.״ הנחתי את ידי על עיני ופרצתי בבכי מזוייף.
גונגקוק הניח את ידו עליי בניחום.
״אבל אני החבר הכי טוב שלך!״ גימין צעק מתרומם מהרצפה ורץ אלי.
״ למה כולכם בוכים!!״ הוא צעק ביאוש מנענע את כתפנו בתקווה שנגיב לו.
״טאה הבאתי לך את הבורקסים המגעילים האלה שאתה אוהב.״ הוא דחף לפני את הקופסא. ריח מתוק נדף ממנה וכמעט עצרתי את המתיחה בשביל לחסל חצי ממנה.
״אני פשוט יכול לשמוע אותו לידי.״ גין מלמל מחבק את נאמגון בעדינות כשדמעות מזויפות זולגות על לחייו.
״אתה מי? מי מת! מה קורה פה!!״ הוא התחיל להתעצבן. ש
״ג-גימין, גימין שלי!״ יונגי המשיך לבכות.
״תמיד ידעתי שאתה מלאך. המקום שלך תמיד היה צריך להיות למעלה.״ הוא מלמל בבכי.
אני נשבע שעוד רגע נחנקתי.
מלאך? מלאך??
הילד הזה שטן מהלך.
״אבל אני פה!״ גימין צעק לא מבין למה אף אחד לא מביט אליו או מדבר איתו.
״אני פה נכון?״ הוא שאל בהיסוס מעביר את ידיו על גופו.
״איך הלכת כלכך צעיר.״ הוסוק התיישב גם הוא ליד יונגי וליטף את הארון קבורה בדמעות.
״אני באמת צעיר.״ גימין עיקם את פניו מביט בפרצופו דרך המצלמה של האייפון.
״צעיר וחתיך.״ החנקתי צחוק מקבל צביטה מגין.
״טאהיונג, גימין ישמור עלינו מלמעלה, אני מבטיח לך. גם אם הוא מת הוא תמיד יהיה פה איתנו.״ גונגקוק תפס בכתפי מניח את ראשי על צווארו ועוצם את עינו.
בעוד דמעותי זולגות על צווארו החמים גימין התחיל להאמין.
הוא המשיך להביט בגופו ולמשש אותו.
״רגע אני מת?״ הוא החניק נשימה פנימה והביט לכל מקום בבהלה.
״אבל רציתי לנסות עוד תנוחות סקס עם יונגי!״ הוא צעק ביאוש ממשיך לגעת בפניו וגופו.
״אני לא מאמין שהוא באמת מת.״ נאמגון ניקה את עיניו מהדמעות וקבר את ראשו בין ידיו
״הוא הווקאליסט שלנו. אני לא יודע איך תמשיכו לתפקד כלהקה.״ הסוכן מחה את דמעותיו.
״זה מה שאתה אומר כשאנחנו במצב כזה?״ יונגי צעק עליו בעוד דמעותיו זולגות על לחייו.
״בואנה יזין אני אשכרה מת וזה מה שאתה אומר?״ גימין צעק
״יאללה כוסעמק, כל היום אתה חושב על הכסף שלך.״ הוא פתח את קופסת הבורקסים מתיישב על הסוכן ומניח את רגלו על פני.
״אם אני מת הם בטח לא מרגישים.״ הוא ציחקק באושר והתחיל לאכול את הבורקסים.
הבורקסים הפאקינג שלי.
״איך הלכת ג׳ימין, איך?״ הוסוק יבב וחפן את ראשו בין שתי כפות ידיו.
״קארמה איז אה ביצ׳.״ נאמג׳ון אמר.
״אתה ביצ׳ יא זבל,״ ג׳ימין נעמד וזרק עליו את קופסת הבורקסים.
נאמג׳ון ניסה להראות שזה לא מפריע לו ושאינו מרגיש בבורקסים שנשלכים עליו.
״סבבה אז אני מבין שאני מת, אם ככה אני יכול עכשיו להיות ערום ולא יהיה לכם אכפת נכון חראות?״ הוא המשיך בחיוך מאושר.
״ג׳ימין!״ יונגי צרח בכאב. לא יודע אם זה היה כדי שהוא לא באמת יפשוט את בגדיו או זה בגלל שהוא זורם עם יכולות המשחק הגרועות שלו.
״מתי ההורים שלו צריכים להגיע?״ הסוכן שאל מרים את פניו האדומות בבכי.
״בכל רגע.״ השבתי.
ג׳ימין פשט את חולצתו והוריד גם את מכנסיו, הוא נשאר בבוקסר בלבד.