עלה סיפור חדש, אשמח אם תלכו לקרוא💕
(; gayadaudi- כנל עליה
-
"איפה אתה הוסוק?" שאל המלאך שנכנס לחדרו של הבכיר, רואה את הכל חשוך ומודע לכך שלא רצוי להדליק את האור. "פה" נשמע מלמול למאחוריי הדלת הסגורה, גורם למלאך להסתובב ולהסתכל על חברו המפחיד.
"אתה צוחק עליי הוסוק" נשף המלאך ביאוש שראה את מראהו של האחר. "איך נכנסת למצב הזה לעזאזל?!" שאל שדחף את הבכיר על המיטה, מדליק את האור וגורם לאחר לעצום את עיניו מהאור החזק.
"גימין היה פגוע, שמעתי אותו צורח בראשי והשתגעתי, הגוף שלי לא שלט בעצמו שהבנתי איפה הוא, הכל פשוט התפרץ החוצה" ענה הבכיר ונתן למלאך להוריד את חולצתו, לחשוף את הצלקות העגולות והענקיות שהיו על חזהו ואת הצלקת הנוראית שעל ביטנו- 'ב'.
"הכל חוזר שהסוטוס שבך חוזר" מלמל המלאך והעביר את ידיו על העיגולים הענקיים שבחזהו של האחר. "לצערי גם הזיכרונות.." מלמל הבכיר מוטרד, שרואה את עצמו צורח בכאב קשור לקיר המלוכלך בשרשראות ברזל חזקות.
"בןא נוציא אותך מזה מהר" אמר המלאך שהחזיק בכפות ידיו של האחר.
הם עמדו אחד למול השני, מחזיקים ידיים ויוצרים מעגל, עינייהם עצומות וראשם מופנה כלפיי מעלה.
גין הוקף באור לבן והוסוק באור שחור, האורות נכנסו למעגל ועמדו אחד למול השני, יצרו עיגול של שני חלקים בצבעים שונים.
{ ניסיתי ^_^ }
שתי הצבעים התחילו להילחם אחד לשני, ניסו להיכנס לשטח של האחר ולמלא את העיגול רק בצבע שלהם. הוסוק נאנח בכאב, אך זה לא הצליח בשביל להשיג את צומת ליבו של המלאך. הןא הפעיל יותר כוח מגופו, גורם לאור הלבן להתחיל לעבור את השחור, למלא לאט לאט את המעגל בצבע לבן בלבד.
"גין זה כואב!!" צרח הוסוק בכאב שכמעט וכל העיגול התמלא בצבע הלבן, "אל תדאג הוסוקי, זה כבר יעבור" אמר המלאך שהמשיך להפעיל את כוחו, נושך את שפתו התחתונה שיודע שמכאיב לחברו, אך אין לו ברירה.
דמעות ירדו מעיניו של הוסוק שהזיכרונות מאותה תקופה עברו לנגד עיניו, הכאב העז שהרגיש בגופו וכמעט נפל על בירכיו.
באותה שנייה שכמעט והוא נפל ארצה המלאך השתלט על כל העיגול וגרם לסוטוס לצאת מהוסוק ועורו חזר לנורמל וכך גם עיניו.
הוא לא יכל להחזיק את עצמו על רגליו וכמעט ונפל לרצפה אך גין במהירות החזיק אותו.
"אתה בסדר עכשיו הוסוקי, אל תדאג" אמר המלאך וליטף את ראשו של הבכיר המתנשף.
"כל כך הרבה זמן עבר מאז שהסוטוס חזר. כמעט 5 שנים. שכחתי כבר את הכאב הזה" אמר הבכיר בכאב, דמעות ירדו מעיניו.
"אל תדאג הוסוקי. אנחנו כנראה צריכים לחזור לאימוני לחימה" השיב המלאך והשכיב את הוסוק על המיטה. "תשכב לנוח, אתה חייב. הגוף שלך צריך לחזור במלואו" אמר המלאך וכיסה את הבכיר. "אבל אני צריך ללכת לגימין!" קרא במהירות הבכיר והתרומם לישיבה על המיטה.
"אני אגיד לו שיבוא לפה, אתה חייב לנוח הוסוק!" העיר המלאך ודחף אותו לשכיבה שוב. "אוקיי.." מלמל הבכיר בעייפות ועצם את עיניו.
-
"יונגי, תתעורר" התחנן צאן שהרים את החצוי למיטה, מנפנף בידיו בשביל לקרר את גופו של החצוי. הוא הזיע, רעד ורתח מחום.
צאן נשך את שפתו התחתונה בלחץ, מדליק את המזגן בחדר על 16 מעלות קור ומתחיל להוריד את בגדיו של החצוי. שם לב לכך שגם אם הוא חצוי, עדיין כל הגוף שלו לבן ובהיר כמו שלג.
"אני אוהב אותך" מלמל צאן בשקט שליטף את פניו של החצוי, רוכן לכיוון שפתיו באיטיות ועוצר מטר לפניהם, מרים את עיניו לשל החצוי, רואה שעדיין ישן ומרסק את שפתיו כנגד שלו במהירות.
הוא התיישב עליו ונישק אותו בחוזקה, דמעות ירדן מעיניו מדאגה וכאב.
לפתע ידיים רועדות וחמות הונחו על לחייו והצמידו אותו לכיוון החצוי, הוא פקח את עיניו במהירות וגניחת בהלה יצאה מפיו לנשיקה שראה את ידיו של יונגי מונחות עליו, מצמידות אותו אליו.
הוא ניסה לנתק את הנשיקה ולהירתע אחורה, אך יונגי לא נתן לו ורק הצמיד אותו אליו יותר, דוחף את לשונו לתוך פיו של צאן, גורם לו לגנוח בבהלה.
"י-יונגי" מלמל צאן לנשיקה שהרגיש שהאוויר מתחיל להיגמר לו. לאט לאט יונגי התחיל לרכון לאחור ולנתק באיטיות את הנשיקה, נותן לצאן להסניף אוויר לראותיו מחדש.
החצוי הסתכל עליו, נושם בכבדות בעיניים עצומות. "תפקח את עינייך" ביקש החצוי בשקט, צאן סגר את עיניו בחוזקה והנהן לשלילה במהירות, "אם לא תפקח את העיניים, אני ינשק אותך שוב" הזהיר החצוי, למרות שלא יסרב לפעם נוספת.
במהירות צאן פקח את עיניו והסתכל על החצוי מובך ואדום. "ל-למה עשית את זה?" שאל צאן שהשפיל את מבטו ללמטה, לא מסתכל בעיניו של האחר. "כי רציתי" ענה החצוי בישירות, גורם לצאן לזוז באי נוחות ולהסתכל לכל מקום חוץ מעליו.
"אתה לא אהבת את זה?" שאל החצוי ברכות, יודע שנהנה. "א-א-אהבתי" גמגם צאן מובך, ממשיך להסתכל לכל מקום חוץ מעל חברו.
"תסתכל עליי" ביקש החצוי. צאן באיטיות הרים את מבטו אליו, "מה?" שאל בשקט.
"אתה אוהב אותי?" שאל החצוי וליטף את הלחי של האחר ברכות, מתאהב בסומק שמעטר אותו.
"י-יונגי!" אמר צאן בהלם ומבוכה. "אתה אוהב אותי?" חזר יונגי שנית. צאן השפיל את עיניו ללמטה והנהן בשקט.
"ידעתי" חייך החצוי ברכות, מעביר את ידו לשיערו של האחר ומלטף אותו. "ו-ואתה?" שאל צאן שהרים קצת את מבטו אל האחר; "אתה אוהב אותי?" שאל בתקווה. "אני לא יודע.." ענה החצוי בכנות, שובר את ליבו של צאן.
פניו של צאן נפלו והוא הנהן בשקט שהשפיל שוב את ראשו, משחק באצבעותיו בשקט. "אבל אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך" המשיך החצוי. צאן במהירות הרים את פניו אל האחר והסתכל עליו בתיקווה.
"באמת??" שאל צאן שעיניו ניפתחו בציפייה. "האמ" הנהן החצוי אליו בחיוך. חיוך נמרח על פניו של צאן והוא קרן בשמחה, אפילו לא מסתיר זאת. ציחקוק יצא מפיו של החצוי שראה את תגובתו של חברו, כרך את זרועותיו סביבו וחיבק אותו בחוזקה אליו.
-
"גימין" נכנס המלאך לחדרו של הערפד, רואה את טאהיונג ןגימין יושבים אחד מול השני, גימין יושב על המיטה וטאהיונג על כיסא.
"מה קרה היונג?" שאל הערפד שהסתובב אליו, הוא היה נראה רע. "הוסוק צריך לראות אותך, זה חשוב" הסביר המלאל שהעביר את מבטו בין השניים. שם לב שהפריע להם באמצע שיחה.
"ה-הוא עדיין נראה כמו..?" שאל הערפד בחשש. המלאך זיהה פחד בעיניו. חור נוצר בליבו של גין שהבין שגימין מפחד מהצד הזה של הוסוק. הוא מבין את הפחד שלו, אך הוסוק לא יקבל את זה. הוא יפגע שיבין שבן זוגו מפחד ממנו. כי הסוטוס זה לא משהן שיעלם ממנו, זה מה שהוא.
"כבר לא. הוא יסביר לך כבר מה זה היה. טאה, אתה רוצה לבוא גם?" הסביר ושאל המלאך, נאנח בליבו באכזבה. הוא באמת חשב שגימין יהיה האחד שיקבל את הוסוק, אבל הןא טעה..
המלאך קיבל הנהון מצד שתי הגברים ויצא מהחדר, שהם צועדים אחריו.
'הכל יהיה בסדר הוסוק. אני מבטיח'
-
נקודת מבט הוסוק:
"איך לעזאזל אתה מסכים לעצמך להתנהג ככה?! חתיכת שטן מסריח!" צרחה נפלטה מפיו של אחד השליטים של עולם הפייג' לכיווני והצלפה חזקה נחתה על גבי המדמם, מוציאה ממני צרחה קולנית ומפילה אותי על רגליי שידיי קשורות לקיר עם שרשראות הברזל החזקות.
"תפנים שאתה שטן! השטן הראשי! איך אתה מעז לבייש אותנו ככה?!" צרח שנית השליט ושלוש הצלפות נוספות הורגשו על רגליי ועורפי. גורמות לי לצרוח ולדמעות לצאת מעיניי. "תענה לי!!"
"א-אני מתנהג בדרך שלי אדוני. אין בזה שום בעיה" עניתי בקול חלש אך ישיר. לא נכנע מולו לעולם. לא מעיף את תרבותי וחלומותיי לצד רק בגלל כמה עינויים מזויינים. "יש בזה בעיה גדולה מאוד חתיכת בושה!" צרח השליט ואש יצא מעיניו, שורפת את ביטני ומצלקת אותה.
"אההה!!" צרחתי בכאב ובהלם, הוא רשם את האות 'ב' על ביטני, צילק את ביטני באות המזויינת הזאתי, שמסמלת 'בושה'. מה שאני נחשב פה.
"שלא תשכח בחיים! אתה בושה!" צרח השליט שצבע עיניו חזר לרגיל והוא בעט בלסת שלי, מעיף אותי לאחור וגורם לדם לנזול גם מהפה שלי.
לא עניתי, לא נכנעתי. בכיתי והושפלתי; אך בחיים לא אכנע.
It's better to be hated for what you are, then to be loved for what you're not💕
_Adi_agassi✌