-
נ.מ טאהיונג:
-
״שלום לכם.״ האדם הצעיר התיישב ראשון מבחין באי נעימות ששוררת ביננו.
״היי,״ גונגקוק מילמל בביישנות.
״שלום.״ קדתי עם ראשי מיד אחריו.
״למה קראת לנו לפה?״ שאלתי בישירות חוטף מגונגקוק צביטה קטנה.
״למה זה היה טוב?״ לחשתי בעצבים.
״תכבד קצת מפגר,״ הוא לחש בחזרה וחייך לאותו האיש את החיוך הכי מקסים שלו.
לשבריר שניה השלתי את עצמי שהוא אמיתי.
״האמת שזה החבר הזה שלכם.״ הוא ענה בוחן אותנו עם עיניו הכחולות ולא אופייניות לאידאל היופי הקוראני.
״הוא ביקש ממני לנסות לסדר את הקשר ביניכם.״ המשיך גורם לפי להיפתח בשוק.
גימין הזה בן של אלפיים אלפקות.
״אז, מה אתם אומרים? מסכימים לנסות?״ הוא המשיך לדבר.
״אני אשמח.״ קולו של גונגקוק נשמע באוזני גורם לגופי להתיישר באינסטינקט.
״אין לי בעיה,״ עניתי אחרי חשיבה קצרה.
-
״בוא,״ משכתי את ג׳ימין אחרי חצי שעה של דיבורים כאשר הוא היה באמצע לזבל לבחורה נוספת את השכל.
״כל דבר טוב בחיים שלי אתה הורס...״ הוא מילמל כשהוא ממשיך להביט אחורה לעבר הנערה אשר התחיל איתה.
הבטתי בגונקוק עומד ליד הרכב של נאמג׳ון מצחקק כשהוא מביט בסיטואציה הנעשית לנגד עיניו.
אני,
מושך את ג׳ימין.
״מרגלית!!!״ ג׳ימין התשחרר מהאחיזה וזינק באהבה לרכב של נאמג׳ון שהיה אחראי להרגיל את כולנו לקרוא לרכב שלו מרגלית.
חייכתי בקלילות ונכנסתי למושב הנהג כשקוקי מתיישב על ידי ומחייך גם הוא.
״מה, הרב חיתן אתכם?״ ג׳ימין שאל בהתעניינות שלהפתעתי- הייתה רצינית.
״עוד לא.״ אמרתי.
מתחיל בנסיעה ויודע שהשתי מילים שאמרתי הופכות ברגעים אלה במאה שמונים מעלות לגונקוק את הלב.
התחלנו בנסיעה והאווירה ברכב הייתה רגועה גונגקוק הדליק שירים ונשכב אחורה בחיוך כובש.
החנתי את הרכב עוצר את המנוע ומבחין בשקט ששורר ברכב. סובבתי את ראשי מוצא את גימין מרוכז בפלאפון בשתיקה ואת גונגקוק ישן ברוגע.
פניו העדינות קרנו באור יפיפה וריסיו השחורות הודגשו.
״הגענו.״ הרמתי את קולי מנענע את כתפו של הילדון שלצידי שהתעורר כאשר מגע ידי נפגש עם כתפו.
הוא פיהק בקול שולף את החגורה ויוצא מהרכב מנומנם מעט.
״כוסעמק אני לא מצליח לפתוח!״ גימין צעק בועט בדלת של הרכב המזדיין של נאמגון.
״תזהר על מרגלית מפגר! נאמגון יקרע לנו תצורה אם יקרה לה משהו.״ רצתי בבהלה לדלת פותח אותה ונותן לגימין בעיטה ברגל.
״מרגלית הזאת,״ הוא מלמל בעצבים וסגר את דלת הרכב.
״אתם באים?״ סובבתי את ראשי כשכמעט הגעתי לדלת הבית פוגש בגונגקוק שחצי רדום על הרכב וגימין לידו תומך בו כשמבט מתחנן על פניו.
הוא סימן לי בידיו לבוא לעזור לו בעוד אני מטה על פני הבעה מבולבלת.
״בוא לעזור לי יזין״ הוא סינן בשקט,
ניגשתי לגונגקוק מנענע אותו שוב,
״מצטער מצטער.״ הוא התעורר ברפלקס גורם לי ולגימין להתפקע מצחוק.
״מפגרים,״ הוא פלט מתקדם לדלת ומחכה לנו בכניסה
״למה אתה לא פותח את הדלת?״ גימין שאל בבלבול פותח את הדלת לרווחה.
״פחות נעים, אני עוד לא ממש בן בית פה.״ גונגקוק גירד את עורפו באי נוחות.
״על מה אתה מדבר? אתה שייך לכאן בדיוק כמו כולנו,״ עניתי לו, מסמן לו בידי לפתוח את הדלת.
הוא הרים את גבותיו בשאלה וג׳ימין גיחך. ״אני מת להשתין, תסלחו לי.״ הוא פתח את הדלת בסערה ונכנס פנימה כמעט בריצה. הדלת נטרקת מאחוריו. מותיר אותי ואת גונקוק מאחורה, תוהים מה לעשות וכיצד להמשיך. לא בסיטואציה המרכזית הזו, אלא בחיינו הפרטיים.
״אז הכל בסדר בנינו?״ ידו הימנית התעסקה עם צמיד שחור שנח על ידו השמאלית והתרכז בה. ידעתי שזה משום שאינו אוהב להיות ברגעים רציניים ולא יודע איך להקליל את האווירה ולא משנה באיזשהי דרך, הוא עדיין ימצא את עצמו מבוייש ומופנם.
״יהיה בסדר.״ חייכתי אליו, חיוך כנה ומלא בטהרה. חיוך שהייתי נואש במשך כמה ימים לחייך לו אותו. גונקוק הרים את ראשו והבחין בחיוך. הוא הינהן בהסכמה והביט בידית הדלת מתלבט עדיין אם רצוי שהוא יפתח אותה.
״טוב, אפשר להגיד שזה כמו לפתוח את הדלת של הלב שלי אלייך, לא ככה?״ גונקוק הסיט אלי את מבטו. חיוכי עוד נשאר ממקודם, מקשט את פניי ומוכיח שאני באמת מאושר שחזרתי להיות בשלום עם הבן אדם הזה.
״לגמרי ככה.״
גונקוק פתח את הדלת ונכנסנו שנינו פנימה. הפלאפון שלי צילצל מכיסי. שלפתי אותו בתנועה מוכרת ועוד לפני שהבטתי על הצג לחצתי על הצד הירוק והצמדתי את הנייד לאוזני בזמן שגונקוק נכנס פנימה.
״אני כבר מגיע.״ סגרתי את הדלת, נשאר בחוץ ושומע את קולו של הסוכן. מכין את עצמי לעוד נאום דפוק.
״קים טאהיונג, אני לא מתכוון להתווכח איתך אבל אני לא יודע עד כמה אתה זוכר שהיה לנו היום פגישה עם הפאקינג-דוגמנית-על-חלל-שסידרתי-לך!״ הוא צעק וגרם לאוזני הימנית להתחרש. יופי, עכשיו לא אוכל לשמוע את גימין שר ולרדת עליו שהוא מזייף. תודה רבה.
״זונה-על-חלל-שבאלי-להרוג-אותך-שסידרת-לי!״ הדגשתי כל מילה. לא מתחרט לרגע שהפגישה הדפוקה הזו ברחה מהראש שלי והפרצוף של גונקוק תפס את מקומה.
״לך לעזאזל, טאהיונג. לא בגלל זה התקשרתי. אני מעביר את הקמפיין לנאמג׳ון. ראינו שאתה לא רציני וכל המליון וחצי שקל יעברו לחשבון בנק של נאמג׳ון יחד עם הקמפיין. להתראות.״ הוא אמר והתנשף בין כל כמה מילים.
גילגלתי את העיניים. מרגיש שאני צריך להם להקריב קורבן על השמחה שנפלה על ליבי. הרגשתי שהיום הזה הוא כמו מבצע בסופר. אחד פלוס אחד מתנה. זכיתי בגונקוק ונפטרתי מהזונה. סידרתי את כל הבעיות שלי כרגע.
״נו כמה זמן לוקח לך? אנחנו רוצים לעשות משחק,״ ג׳ימין פתח את הדלת ומשך אותי לבפנים מבלי נסיון להשיב לו בכלל.
ג׳ין היה במטבח, הוסוק האזין לשירים בפינת האוכל. יונגי ישב וצפה בסרט אימה, נאמג׳ון בטח היה בפגישה בנוגע לקמפיין וגונקוק חיפש דבר מה בשקית הזבל.
״מצאת?״ גימין שאל אותו כאשר גונקוק הרים את ראשו מהפח והביט בג׳ין שמוציא את המצרכים לארוחת הערב. לא מבין למה הוא התעקש שלא יהיה לנו אופרית או דבר כזה שהמטלות הללו יפלו עליה ולא על בן אדם שרצחו לו את התחת בכמעט כל יום.
״לא,״ גונקוק השיב לו וסגר את הפח. מתקדם לעברו ומתיישב ליד יונגי, מביט בסצנה המתרחשת במסך הטלווזיה ועוצם את עיניו בחוזקה שמגיע קטע עם כמויות מטורפות של דם.
״מה זה?״ שאלתי את גימין ויונגי הרים אלינו את מבטו, מסוקרן גם הוא לדעת במה מדובר.
״אמת או חובה.״ גימין ענה ופתח את מכשיר הסלולרי שלו.
״לא צריך בקבוק, אני פשוט אתן עכשיו חובה לכולנו בתור התחלה ורק אז כל אחד ישאל בתורו את מי שהוא רוצה. מקובל?״ הוא היה הפעם זה ששואל. משכתי בכתפי כמראה שזה לא אכפת לי. העיקר להגמל מהשעמום הזה שקורה פה.
הוצאתי את המפתחות של מרגלית מכיסי וגימין חיבר את מכשיר הפלאפון שלו לטלווזיה דרך הwi fi הביתי.
״אנעל אחותך!!!״ יונגי צרח בעצבים.
״הייתי בשיא המתח,״ הוא רדף אחריו עם הכפכף שלו, מנסה לחבוט בו אך ללא הצלחה.
״אם אתה רוקד, אני מתנתק,״ ג׳ימין ציחקק. לא יודע שעם יונגי אסור להתעסק כשהוא עצבני.
״מבטיח?״ יונגי שאל בכעס מרסן את עצמו לא לפרק את גימין לחתיכות למרות שהוא במרחק צעד ממנו.
״מבטיח!״ גימין ענה בהתלהבות מדליק את
jast dance של הכדורגל ומשבץ אותנו כרקדנים
(יש את הסירטון המלא למעלה למי שרוצה)
גונגקוק גימין יונגי אני
״אני מכיר את זה!״ גונגקוק צעק בהתלהבות ילדותית.
״אז מתחילים?״ שאלתי מביט בארבעתם ובעיקר בו
הם הנהנו בראשם וגימין הדליק את הסירטון מניח את הפלאפון על הספה וממהר לעמוד על יד יונגי.
״יש לי מלא תלתלים,״ גימין ציחקק גורם לי לגלגל את עיני באדישות.
השיר התחיל ואנחנו איתו, זזים לפי הקצב ומתאימים את התנועות לשיר,
דאפק הילד הזה יודע לרקוד.
״בואנה גונגקוק אתה טוב בריקוד!״ יונגי צעק בהתלהבות כאילו קרא את מחשבותי גורם לי ולגימין להביט בו במבט מתפלא.
אני מדמיין או שיונגי הרגע החמיא לגונגקוק?
או שאני מדמיין שיונגי החמיא למישהו באופן כללי?
גונגקוק חייך אליו והמשיך לקפץ לפי הקצב.
״כוסעמק מפגר,״ גימין צעק ברגע שנתקעתי בו והחזיר לי בעיטה.
״זה היה בטעות!״ צרחתי עליו בחזרה מתאפק שלא להחזיר לו כפליים.
״תסתמו אנחנו עוד רגע גומרים.״ יונגי הרים את קולו.
״אתה ממש מחכה לזה הא?״ גימין הרים את גבתו כשמבט חרמן מרוח על פניו.
״גונגקוק פה תפסיק,״ סיננתי בכעס.
״הוא גם ככה לא מבין,״ גימין צעק שוב.
״אני דווקא כן מבין.״ גונגקוק פנה לשלושתינו בחיוך קטנטן גורם לנו לשתוק באותו הרגע ולהמשיך לרקוד הגענו לקטע שבו גונגקוק צריך לקפוץ על גימין ולהחזיק בידי כדי שלא יפול.
״אלוהים איזה מזל שזה גונגקוק,״ גימין מלמל בהתרגשות .
״פעם שעברה זה היה טאה ולא יכולתי להזיז את הגב שבוע.״ הוא המשיך לדבר והתקופף מעט
גונגקוק זינק מעליו והריא בידיו תופס בי בחוזקה וצוחק בקול רם.
חייכתי למשמע הצחוק הטהור שנפלט מבין שפתיו ועוד יותר מכך שכף ידו הקטנה הייתה טמונה בידי.
הוא צחק בקול כאשר גימין התרומם מעט גורם לו להחליק ולכרוך את רגליו סביב אגנו ואת ידיו להניח על כתפיו.
״אני מת על שק קמח!״ הוא צעק בשמחה וקפץ על גבו של גימין שחייך למשמע הקטן המאושר.
״ואני מת עלייך.״ גימין צעק בחזרה וסיבב את גונגקוק מחבק אותו בחוזקה.
״כולנו אוהבים אותך גונגקוק.״ יונגי אמר ואני הנהנתי בראשי.
הוא משך את גימין אליו וצחק.
כולנו באמת אוהבים אותו.
השיר נגמר ואנחנו נשכבנו על הספה באפיסת כוחות, הפעם גונגקוק היה זה שנשכב לידי והניח את ראשו על ירכי עוצם את עיניו ומסדר את נשימותיו.
הכל הרגיש כלכך נוח והאווירה הייתה קלילה ונעימה גורמת לי לעלות חיוך נוסף על פני ולהציע לשלושתם לשחק ׳אמת או חובה׳
יונגי ניגש למקרר והוציא בקבוק קולה וניגש לשולחן עם חמש כוסות פלסטיק.
״מי רוצה?״ הוא שאל בעוד הוא פותח את הבקבוק.
״אני.״ שלושתינו אמרנו באותו הרגע פורצים בצחוק
הוא מזג לנו והתיישב על הרצפה מזמין אותנו לידו עם בקבוק הקולה הריק.
״זה לא נוח עם בקבוק כזה,״ גימין אמר וקם מהריצפה רץ למטבח ושולף מהמחבוא הסודי שלו בקבוק בירה.
״בירה יפה שלי.״ הוא בכה בזיוף וחיבק את בקבוק הקורונה שבידו.
״אז משם אתה מביא את זה...״ יונגי מלמל וגימין הנהן בראשו בגאווה.
הוא פתח את הבקבוק והחל ללגום אותו במהירות
לא עברו שתי דקות וכבר הבקבוק נח על הרצפה בעוד הבועות עוד בתוכו.
״בכמה עשיתי?״ גימין פנה אלי כשמבט לחוץ על פניו.
״דקה וחצי״ עצרתי את הסטופר בשעון שלי והרמתי את מבטי אליו.
״כוסעמק חשבתי ששברתי שיא!״ הוא צעק בעצבים.
״מי שותה בקבוק בירה בדקה וחצי?״ גונגקוק מלמל ספק לעצמו ספק לגימין שישב מולו.
״זה כלום פעם אחת הוא שתה שתיים בדקה.״ יונגי נשכב אחורה עם ידיו והביט בגימין במבט מוכיח.
״עד עכשיו הוא משהק,״ הוספתי וג׳ימין החטיף בי מבט רצחני.
״אבל זה היה ממש פעם, כשהייתי צעיר מפגר.״ גימין ענה וסובב את הבקבוק שנעצר מולי ומולו.
״אתה עדיין צעיר,״ השבתי לו בחזרה.
״ומפגר.״ הוספתי במהירות.
״אמת או חובה?״ גימין הרים את גבתו במבט תחמן
אני מכיר את המבט הזה אני נשבע.
הוא מתכננן משהו וכמו שאני מכיר אותו זה קשור אלי, כמו תמיד.
״אמת.״ עניתי מתחרט אחרי שניה.
״אמת שהזדיינת עם הדוגמנית של ההלבשה תחתונה?״
כוס אמא שלו.
״שקר יזין.״ עניתי במהירות.
״היה לך ריח של אישה על הבגדים כשחזרת,״
״היא פאקינג נמרחה עליי!״ צעקתי בהתגוננות מביט בגונגקוק המבולבל ויונגי שצחק את חייו.
״אני נשבע שלא.״ אמרתי בכנות.
״אייש הייתי בטוח שכן,״ גימין מלמל וסיבב את הבקבוק שנעצר הפעם מולי ומול גונגקוק.
״אמת או חובה?״ שאלתי מביט בו בסקרנות.
יש כלכך הרבה דברים שאני רוצה לדעת אליו מה לעזאזל אני אבחר?
״אמת.״ הוא ענה אחרי מחשבה קצרה.
חשבתי מעט לפני ששאלתי מנסה לנסח את השאלה בצורה הכי עדינה שיש.
״ממה ההתקפי חרדה?״ שאלתי בשקט מביט בעיניו
הוא קיפל את ברכיו וקירב אותן לגופו. הוא נראה כלכך קטן פתאום, ממש ילדון.
״האבא החורג שלי.״ הוא ענה ושיחק שוב עם הצמיד שעל ידו.
״מה הוא עשה לך?״ שאלתי שוב מבחין בשקט ששרר בסלון.
״זו כבר אמת נוספת,״ הוא ענה באדישות והביט בי בעיניים אפלות כאילו מסמן לי לשתוק.
בלעתי את רוקי בכבדות, וסובבתי את הבקבוק.
גימין ויונגי.
גימין חייך לו חיוך ענק וקרץ בעינו השמאלית בפלירטוט.
״זה לא יעבוד לך,״ יונגי אמר בגאווה.
״חובה עלייך לשתות מים מהאסלה עם קטשופ.״ הוא המשיך.
״אבל נאמגון חירבן שם לפני דקה!״ הוא צרח בבהלה
״להזכיר לך את החובה שאתה נתת לי פעם שעברה ששיחקנו?״ יונגי ענה בשלווה וסימן לגימין לקום ולעשות את המבוקש עליו.
״כוסעמקערס!!״ הוא צעק לרחבי הדירה.
״תסתום את הפה ילד מזדיין.״ הצעקה של הוסוק נשמעה גורמת לגימין לרוץ לשירותים במהירות כשכוס הזכוכית בידיו.
״אני לא מאמין שאני עושה את זה,״ הוא התבכיין כשיצא עם הכוס מלאה במים.
״אני יכול להישבע שיש שם חתיכות של חרא.״ גונגקוק צחק והצביע על הכוס המלאה.
״דיי תפסיקו.״ גימין ילל בקול ניגש למטבח ומוציא את הקטשופ מהמקרר מפיל עוד כמה דברים על הדרך
הוא שפך את הקטשופ לכוס במהירות והביט בה בגועל.
״חמש סיבובים היום בלילה ואתה מוותר לי?״ גימין שאל במהירות שניה לפני ששפתיו נחו על שפת הכוס.
יונגי הנהן בראשו בשלילה.
״עשר?״ גימין שאל שוב.
״מפתה אבל לא.״ יונגי ענה ברוגע.
״חמש עשרה?״ גימין הרים את קולו בתחינה.
״יאללה לא צריך, אין סקס חודש.״ הוא אמר לא נותן ליונגי למחות על דבריו וכבר שותה את כל הכוס.
״איכ!!!״ גימין צרח מניח את הכוס על השיש ורץ לברז בעוד אנחנו צוחקים על הרצפה.
אחרי עשר דקות שהדבר היחיד שהאידיוט עשה היה לשטוף את הפה הוא התיישב על הרצפה כשמבט לוחמני על פניו.
״חכו כולכם חכו!״ הוא צעק שוב וסובב את הבקבוק כמעט ומעיף אותו מהמעגלס
״אמת או חובה?״ הוא שאל אותי במהירות
״חובה.״ בלעתי את רוקי.
״חובה. יופי. לך לאכול חמש כפות של מיונז.״ הוא אמר גורם ללסת שלי ליפול.
הוא פאקינג יודע שזה המאכל השנואי עליי.
״בן של זונה.״ מלמלתי בכעס.
הוא הביט בי בזילזול מסמן לי בידו להתעופף למטבח שהיה כולו מלוכלך ומלא בקטשופ וביצים שהוצאנו לפני.
״אני כלכך שונא אותך אלוקים!״ צרחתי עליו, פותח את המכסה של המיונז ומביט בחומר הסמיך שבפנים.
״שיט. שכחתי להגיד לך שאתה צריך לשתות את זה עם וודקה.״ הוא צעק מהסלון והביט בי.
״אתה כאילו רוצה להרוג אותי?״ שאלתי בשוק.
״ראיתי שהסרטת אותי שותה את החרא של נאמגון.״ הוא החזיר.
פאק.
פאקינג פאק.
פאקינג של האמא של הפאקינג של הפאק.
לקחתי כוס מערבב בתוכה חמש כפות מיונז ושתי כפות של וודקה. כן גם היא של גימין.
״זה כלכך מגעיל,״ בכיתי בזיוף.
״לרוויה.״ גונגקוק צחק והביט בי בחיוך ענק.
שתיתי את הכל בשלוק מרגיש איך הקיא עולה בגרוני.
תפסתי את בקבוק המים שנח לידי ושתיתי ממנו. במהירות שופך חלק ממנו על הרצפה ועל בגדי בלי לשים לב.
התיישבתי בחזרה והמשכנו במשחק לא שמים לב לצרחות ולצעקות שיצאו מפינו כל כמה דקות.
״חובה עלייך לתפוס את גימין תוך עשר שניות אם לא אתה מקבל עשר כפות.״ גונגקוק אמר לי כשחיוך ערמומי על פניו.
״וחשבתי שאתה איתי בזה.״ קמתי סופר חמש מהמוח ומתחיל לרוץ אחרי גימין שצרח בקול.
״תסתמו!״ צרחה נשמע. ומיד אחריה תפיפות רגליים מהירות.
שיט.
״זה גין זה גין!!!״ גימין צרח בבהלה והתחבא מאחורי גבי.
״אני ארצח אותך!״ גין צרח ורץ אחרי גימין כשכפכף הפומה בידו, הוא תפס את גימין והחל להכות אותו בחוזקה בכל גופו.
״בוא לפה, בוא לפה!!!״ הוא צרח עליי בעוד אני רץ למטבח חושף בפניו כמו מפגר את כל הבלגן ששרר שם.
״לא-לא אתם לא פאקינג עשיתם את זה נכון?״ הוא גיחך באפלות פותח את עיניו לרווחה ומשחרר כמה קליקים בצווארו.
״מצטערים.״ צייצתי מתחבא מאחורי האי ששוכן באמצע המטבח .
״מצטערים? מצטערים?!״ את המילה האחרונה הוא צרח גורם לי להניח את ידי על אוזני.
״האוזן שלי מפגר!״ צרחתי בחזרה חוטף את הכפכף לפרצוף.
״אמא שלך מפגרת,״ הוא צרח שוב ורץ אלי מרביץ לי שוב.
״מה נסגר איתך יבן זונה?״ צרחתי באומללות מסמן לגימין לתפוס אותו ומקבל פרצוף מפוחד בחזרה.
גין יצא מהמטבח וניגש למאחורי המדרגות שולף משם את האוהל שנאמגון קנה בטיול שלנו בשוודיה וזורק ליונגי.
״צאו לבחוץ עכשיו אתם ישנים בחוץ הלילה!״ הוא צעק והחזיר את הכפכף לרגלו.
״מה?״ שאלנו שלושתנו בו זמנית רק גונגקוק ישב בצד והביט בנעשה בשתיקה.
״עכשיו!!״ הפעם הוא ממש צרח.
רצנו לדלת במהירות פותחים אותה ושועטים במדרגות הכניסה כאילו מפלצת מאחורינו.
תפסתי את ידו של גונגקוק רץ איתו לדשא שמאחורי הבית כמעט ונופל על הרצפה בדרך.
״ושלא תעיזו להיכנס לפה בלילה.״ צרחה נוספת נשמעה ומיד אחריה טריקת דלת.
״ הבן אדם הזה משוגע.״ גימין התיישב על הדשא מסדיר את נשימותיו ומעביר את ידו בשיערו.
״תקום ותעזור אם אתה רוצה לישון נורמלי היום.״ גונגקוק הקים אותו ופתח את הנרתיק של האוהל בשתיקה זורק את ההוראות לצד ומתחיל לבנות.
״אתה יודע איך להרכיב?״ שאלתי בפליאה מביט בכל צעד שלו.
״לעומתכם חבורת בטלנים אני לפחות למדתי משהו.״ הוא הקניט אותי בחיוך קטן וסימן לי לעזור לו להרים כמה חלקים.
אחרי עשרים דקות עמדנו ארבעתנו מסופקים למול האוהל הקטן שאנחנו פאקינג בנינו!
״אין טובים מאיתנו אין!״ גימין אמר בהתלהבות ונכנס בזהירות לאוהל בתור ניסיון.
״מסתדר שם?״ גונגקוק התקופף מעט והביט פנימה בחיוך.
״זה אדיר אתה חייב לנסות טאה.״ גימין יצא בהתלהבות וחיבק את גונגקוק.
״מה היינו עושים בלעדיך קטנציק.״ יונגי נאנח ותפח לו על השכם.
הוא זקף את גבו בגאווה וחייך חיוך מאושר מסמן לי להיכנס ולבדוק.
״אני אכנס איתך.״ הוא אמר וכבר מצאתי את עצמי יושב על רצפת האוהל כשהוא סנטימטרים בודדים ממני.
אני נשבע שיכולתי לשמוע את פעימות הלב שלו.
״אני שמח שהצלחנו להסתדר.״ הוא מלמל והסתובב לכיווני מביט בי באותו חיוך שלא ירד ממנו כל היום.
״גם אני.״ אמרתי בכנות. מחליט לקחת צעד קטן ולמשוך אותו לחיבוק חם ואוהב, כזה שהייתי נואש אליו כבר הרבה זמן.
הוא שתק לכמה שניות ומיד אחריהם הרגשתי זוג זרועות קטנות נכרכות סביבי בחזרה.
נשימותינו נשמעו ברחבי האוהל וכך גם פעימות ליבנו.
אני נשבע שהילד הזה עוד יחרפן אותי.
-
נ.מ גימין :
-
משפחת פארק השווה;
פסיכופתית עם תעודות: היי חברה יש לי פגישה חשובה מחר והבייביסיטר הזונה של מונדר ביטלה לי.
עזרה דחוף
אישתי היחידה: ביקשתי בלי קללות פה!
זאת שילדה אותי: באיזה שעה את צריכה?
פסיכופתית עם תעודות: מ8 בבוקר עד 4 בצוהוריים
זאת שילדה אותי: מצטערת חשבתי זה מאוחר יותר😐
לא לענות: מה עם גימיני?
זאת שילדה אותי: עזוב אותו הוא צריך לנוח!
לא לענות: גימינשייי אחי היקררר מה שלומך??
״יונגי!״ צעקתי בעצבים.
״הא? מה? מה יש?״ יונגי התעורר בבהלה.
״אח שלי מעצבן אותי.״ עשיתי פרצוף עצבני והראתי לו את ההודעות.
אחרי כמה דקות הוא הרים את עיניו מהפלאפון.
״בהצלחה עם התינוק מחר.״ הוא צחק והגיש לי את הפלאפון.
אישתי היחידה: יפרחח תדבר יפה לנכד שלי, לפחות הוא מביא קצת גאווה לבית האידיוט הזה
את/ה שינית את שם הקבוצה לאני הגאווה שלכם
אני: ככה יותר טוב
לא לענות שינה את שם הקבוצה לגימין הקוקסינל
לא לענות: לפחות לא נשקר
אני: תכלס
את/ה שינית את שם הקבוצה לגימין ויונגי לנצח
אני: תעיז לשנות ואני אשלח אליך את כל הארמי שירדפו אותך.
לא לענות: א—
אני: 😌😌
אישתי היחידה: מפגר די לרדת על הנכד שלי הוא עדיין היחיד שמביא לי גאווה
לא לענות: גאווה בתחת שלי, בגללו רודפות אחרי מעריצות משוגעות
אני: מגיע לך אידיוט.
הא ונונה אני יכול מחר לשמור על מונדר.
אישתי היחידה: מה פתאום!! אתה חייב לנוח
זאת שילדה אותי: גימיני עדיף שתנוח
לא לענות: אני מרחם על התינוק נשבע
אני: סתמו כולכם. אני מחר לוקח את מונדר.
אני אבוא מחר בשבע וחצי לאסוף אותו גוד נייט
לא לענות: הווו מישהו יודע לדבר אנגלית!
אני: נכוןןן?? אין איןןן מי גאון כמוני מי
אישתי היחידה: לך לישון
אני: טוב סבתא אני הולך
פסיכופתית עם תעודות: תודה גימיני
סגרתי את השיחה בהתלהבות.
פאקינג תינוק! תינוק אמיתי!!!
נכנסתי לאוהל ונשכבתי ליד יונגי. שניה לפני שעצמתי את עיני הדבקתי נשיקה קטנה על שפתיו מבחין בחיוך צדדי שעלה לו.
הנחתי את ראשי על חזהו, מרגיש כלכך בר מזל שזכיתי בו.
עצמתי את עיני נושם לרווחה.
״צא מפה ילד זין.״ צעקה נשמעה ומיד אחריה טריקת דלת.
הוסוק.
״היי חברה,״ הוא אמר בפנים חתומות ונכנס לאוהל גם הוא ונשכב בצד עם הפלאפון.
״אתם לא חושבים שגין מוזר היום?״ גונגקוק לחש בעוד עיניו עוד עצומות.
״הוא בטח במחזור,״ אמרתי בביטחון.
״אבל זה רק לבנ-״ הוא בא לענות אך מיד קטעתי אותו.
״שקט זה גם לבנים.״ אמרתי נועץ בו את מבטי.
״טוב.״ הוא ציחקק וסובב את גופו הצידה שוקע בשינה עמוקה.
סידרתי את ראשי על חזהו של יונגי נותן לעצמי קצת שקט אחרי יום כזה ארוך.
הסטתי את מבטי לטאהיונג שישן בשלווה לצד גונגקוק.
עבר הרבה זמן מאז שראיתי אותו כזה רגוע. חייכתי כשראיתי את גונגקוק מסובב את גופו ונתקע בגופו של טאה. הוא התעורר בבילבול אך מיד חזר לישון לא נותן למגע גופו של טאהיונג להפריע לו. משהו שדי הפתיע אותי.
עצמתי את עיני מיד אחרי שהדלקתי שעון לשעה שש וחצי.
ושקעתי גם אני לשינה עמוקה.
-
״לקום זין לקום, לקום זין לקום!״ צליל השעון מעורר שטאהיונג הקליט לי נשמע באוזני.
כמעט ולחצתי על נודניק אך באותו הרגע נזכרתי שאני צריך לקחת את מונדר הבן של דודה שלי.
״יונגי קום!״ הערתי את יונגי כמעט וחוטף סטירה לפנים.
ברגע שהוא זיהה אותי הוא מיד התעורר.
״מה?״ הוא שאל בקול ישנוני מסדר את שיערו.
״מה אתה אומר על להיות אבא ליום אחד?״ הרמתי את גבתי בערמומיות מחכה לתשובתו.
״יש סקס חודש?״ הוא שאל בחשד.
״דיל.״ עניתי משלב את ידי על החזה.
״אוקי אני מסכים,״ הוא אמר לוקח את הפלאפון ויוצא מהאוהל המזדיין.
יצאתי אחריו מסדר את בגדי ומתכנן את הכניסה לבית בשביל לקחת את המפתחות של מרגלית.
אוקי אם לא הבנתם מרגלית זה הרכב של נאמגון
והוא אוהב אותה יותר משהוא אוהב אותנו.
אני נשבע.
התקדמתי לבית מתכנן בראשי את מסלול הפריצה אך נעצר כאשר יונגי תפח על כתפי ושלף את המפתח מנענע אותו מצד לצד.
נשמתי לרווחה כשהבנתי שאני לא אצטרך להסתכן במכות מצד גין ותפסתי את המפתח רץ למרגלית בחיוך.
נכנסתי לרכב בהתרגשות מדליק את המנוע ומתחיל בנסיעה לכיוון ביתו של מונדר.
אחרי עשרים דקות של נסיעה מהירה מצאנו את עצמו בבית חמים למראה שכל כניסתו מעוטרת באדניות פרחים.
התכופפתי לגעת בפרחים אך משיכה בצווארון חולצתי מנע ממני להתקרב אליהם.
״שלא תעז לגעת בהם.״ הדודה הזקנה שלי איימה עלי גורמת לי לבלוע את רוקי בקשיחות.
״סליחה סליחה.״ התנתקתי ממנה נעמד ליד יונגי.
״זה החבר המפגר שלך?״ היא שאלה בחוסר טקט מצביעה על יונגי.
״דודה!״ אמרתי מסמיק מעט גורם ליונגי לפרוץ בצחוק ולהניח עלי את ידו בעידוד.
״שלום אני יונגי.״ הוא אמר בנימוס קד מעט ומגיש לה את ידו מסמן לה ללחוץ אותה.
״כןכן עכשיו תיכנסו מונדר מחכה לכם,״ היא אמרה במהירות מתעלמת מידו של יונגי שנשארה תלויה באוויר.
תפסתי את ידו בחיוך מושך אותו לבית ומתיישב על הספה
״ג׳ימיני!״ קול ילדותי נשמע באוזני ומזווית עין ראיתי את מונדר רץ עליי. הוא קפץ על גופי בחיבוק ענק ונשק לי בלחי.
״מונדר!״ חיבקתי את האחיין האהוב עליי בחיבה.
״מי זה החרא הזה?״ מונדר הצביע על יונגי בגועל גורם לי לפרוץ בצחוק.
״אתה לימדת אותו לומר את זה?״ יונגי שאל ועל פרצופו הבעה כאילו הוא רוצה למות.
״סתום,״ סיננתי לאוזנו וחייכתי לאחותי שבדיוק נעמדה מולנו.
״פעם אחרונה שאתה מלמד אותו כאלה מילים!״ היא תפסה באוזני מושכת אותי אליה.
״טוב טוב מצטער.״ צעקתי כמעט ויורד על ברכי כמתחנן לסליחה ממנה.
״אמא סתם קקי נכון?״ מונדר ציחקק לי באוזן חוטף מכה בראש מאמא שלו.
״לא מדברים ככה!״ היא אמרה בבהלה מסדרת את בגדיו של הקטן ומנקה את פניו עם מגבון לחות.
״קדימה צאו מכאן,״ היא זירזה אותנו נועלת את הדלת לא לפני שדחפה לי שטר של מאתיים שקל ליד.
״אל תבזבז סתם.״ היא הזהירה.
״אז מה אתה רוצה לעשות?״ יונגי שאל מתקופף מעט ומביט בפניו של הקטן.
״בוא נשבור את מרגלית!!!״ מונדר צעק בהתרגשות.
״זה ממש ג׳ימין שתיים. זה קשה.״ יונגי גילגל עיניים ונכנס לרכב.
״טוב, הנה התיק. הילד אוהב מטרנה גם בגיל ארבע, תכין לו מאה שמונים, זה שלוש כפות מטרנה ומים פושרים שיש בבקבוק הזה. אם הוא עושה חרא תקנה טיטולים כי לי בדיוק פשוט נגמר. תבלו.״ היא נשקה ללחי שלי וללחי של מונדר ונופפה בידה לשלום.
הושבתי את מונדר מאחור כשהוא צורח ליונגי להשים את השיר החדש שהוצאנו.
״לאן נוסעים?״ יונגי שאל כשמילה את הוראותיו של מונדר הקטן.
התחלתי בנסיעה לא לפני ששמתי לב שמונדר קשור בחגורה.
״לגן חיות!״ מונדר צרח.
אוקיי,
הוא חייב לסתום.
״אתה רואה חיות לפנייך.״ גילגלתי עיניים בחיוך.
מונדר החל לשיר את המילים של השיר בדקלום. בטוח שאחותי אחראית על כך.
״יש לי שלשלת!״ מונדר החל להגיד בבכיינות.
אוף,
לא ידעתי שזה עד כדי כך קשה.
״אז תשלשל.״ יונגי החטיף בו מבט.
״ומה תשימו לי אחרי זה? אין לכם טיטול,״ הוא שילב את ידיו בעצבים.
״אני נוסע לחנות לתינוקות.״ השבתי ליונגי והגברתי את קצב נסיעתי.
״אתה לא רוצה שנעשה בור באדמה ותשלשל שם?״ יונגי שאל בעצבים.
״אני אכניס לך את הראש בתוך הבור ואז תשאר שם. אני אחליף אותך בלהקה. יא אפס!״ מונדר צעק עליו.
פרצתי בצחוק ויונגי פתח את החלון, מאפשר להאוויר הקר לצנן את עצביו.
״ומה זה חנות לתינוקות? מה אני נראה לך תינוק?״ מונדר חלץ את חגורתו ונעמד.
״תשב מפגר, תשב,״ הבטתי בו דרך המראה והוא נד לשלילה.
״תעצור אני רוצה ללכת.״ הוא אמר.
״לא.״
״כן.״
״לא.״
״כן.״
״לא.״
״אני אגיד לאמא שלימדת אותי להגיד בן זונה!״ הוא שוב צרח.
אם יש שם מישהו למעלה,
בבקשה תכחיד את החרא הקטן הזה.
״כוסעמק ערס!״ נעצרתי לצד המדרכה. מונדר קפץ מהרכב ואחריו יונגי ורק אז אני. מוודא שנעלתי את הרכב לפני שאני אקבר היום בידי נאמג׳ון.
״איפה מוכרים פה טיטולים?״ שאלתי את הקטן. מנסה לרסן את עצמי לפני שאתלה אותו פה על אחד התמרורים.
״כאן.״ הוא הצביע על החנות שהייתה מאחורינו.
אני ויונגי סובבנו את ראשנו בתיאום מושלם.
וכמו בהילוך איטי כאשר אני מחזיר את את מבטי למונדר כשאני מבחין שהוא הצביע על חנות לכלבים אני רואה אותו רץ לכיוון הכביש.
״חנות לכלבים בשביל כלבים. בני זונות!״ הוא צעק והגביר את ריצתו לעבר הכביש שעליו מאות מכוניות נוסעות במהירות.
״תתפוס אותו!!!״